עכשיו שפרויקט הוובקומיסק שלי מתחיל להתעדכן בקביעות, הייתי רוצה קצת לתת קרדיט לאתר המארח המקסים שאיתו אני עובדת, ולפזר כמה המלצות בתור בונוס.

בזמן שפיתחתי את הקומיקס עשיתי סקר שוק בנוגע לאיך להעלות את הקומיקס לאינטרנט. בעיקרון יש שני אופציות פופלריות - האחת היא עבודה עם פלטפורמת הבלוגים wordpress שעברה אדפטציה לקומיקס - comicpress . האופציה הזו יפה יותר מבחינה עיצובית ויש לה אופציות נרחבות מבחינת אינטראקטיביות של הקורא, אך דורשת ידע בסיסי בתכנות. היתרון של עבודה בפורמט כזה הוא שיש לך שליטה מלאה- את/ה הבעלים של האתר. החסרון הוא  שאת/ה צריך לקדם בעצמך את האתר וגם שאתה לא חלק מקהילה.  מכיוון שאני אהבלה כשזה מגיע לתכנות, למרות נסיונות ללמוד Html ו- Dreamweaver , הלכתי על האופציה של אתר מארח (host). ישנם מספר אתרים כאלה, ועשיתי סקר שוק כדי לבדוק היכן כדאי להשתקע. בסופו של דבר הבחירה התבססה על תחושת בטן - מכיוון שאי אפשר לדעת איך האתר עובד עד שמנסים אותו. הלכתי על Comic Fury , שהוא שחקן יחסית חדש במגרש (לעומת smackjeeves ו- Rampage). בדיעבד התברר שזו היתה החלטה חכמה. פיורי מלא ב"ניצולים" מאתרים אחרים שעזבו בגלל תרבות שיח אגרסיבית ולא מפרגנת, או בגלל התדרדרות ברמה התוכנית ואמנותית של הקומיקסים המוצגים באתר. מצאתי  קהילה חמה ותומכת (לדוגמא- קצת חששתי לכתוב שאני מישראל אבל בסוף כתבתי את זה. לא קיבלתי שום התיחסות שלילית. ככל שידוע לי אני המשתמשת היחדה באתר שהזדהתה כישראלית, אם כי נתוני ה - google analytics מוסרים לי שקיימים  עוד כמוני).  אנשים מעודדים ושמחים לתת עצות למתחילים כמוני, וגם אם רוצים יספקו ביקורת בונה על מה לשפר. אם כי יש רוב לגילאי 16-25 , ישנם גם משתמשים בגילי  (30 ופלוס) ואף בגיל של ההורים שלי. האתר מספק פלטפורמה נוחה לשימוש (ואחרי שבוע שבו שברתי את הראש לשנות את הקוד בברירת המחדל כך שיכיל אלמנטים הרצויים לי- עכשיו הוא פחות או יותר נראה כמו שתיכננתי). העובדה שכל פעם שאתה מעדכן את האתר ה"אייקון" קופץ לקדמת המסך מאפשר חשיפה של הקומיקס לאלפי משתמשים פוטנציאלים. באתר גם מאפשר להירשם לקומיקסים, כך שאת/ה מקבל תזכורת כל פעם שקומיקס בו את/ה מעוניין בו מתעדכן. נכון לעכשיו יש לי 2  משתמשים רשומים (או יותר נכון משתמשות) שזה לא רע בהתחשב שיש לי רק 3 עמודים. חוץ מזה כל מיני חברים ומשפחה מתעדכנים בקומיקס (דרך הפייס שלי) וכמובן שגם שדרך הבלוג הזה, כך שאני לא מרגישה שאני מדברת בחלל הריק, מה שבקלות היה יכול לקרות לו הייתי פונה לדרך עצמאית.  

קצת על ההיסטוריה שלי בקשר לוובקומיקס - התחלתי לקרוא קומיקס לפני כעשור, ו-וובקומיקס לפני כ-7 שנים. כמו כל דבר שקשור לקומיקס, בארץ אין תרבות שיח מסודרת בנושא, כך שקראתי באנגלית. בעיקרון יש 2 סוגים של וובומקיסים - סטריפים וסיפורים מתמשכים. סטריפים נחמדים למי שלא רוצה להשקיע הרבה זמן ומחשבה בקריאת הוובקומיס - הם בנויים על בסיס פאנצ'ליינים, ולא מצריכים הכרות מוקדמת. אפשר לעזוב ולחזור לקרוא פחות או יותר איך שבא. סיפורים מתמשכים דורשים יותר מחויבות- אבל גם יכולים להיות יותר מעניינים.  אני התחלתי אז לקרוא שני פרודיות פופלריות למדי - ד"ר מק'נינג'ה ו"Looking for group" . ד"ר מק'נינג'ה מספר את סיפורו של ה"כבשה השחורה" במשפחת נינג'ה הפונה עורף למורשתו על מנת להפוך לרופא. יחד עם זאת, הוא כל הזמן נקלע לסיטואציות שבהן הוא נאלץ להשתמש בכישוריו המיוחדים. מטופש למדי אך משעשע. LFG לעומת זאת הינה פרודיה של D&D , שמלא בבדיחות פנימיות (במיוחד על סדרת "האלף האפל" שמתרחש בעולם "ממלכות נשכחות" ). אני לא בטוחה עד כמה אנשים שלא חובבי פנטזיה הארדקור מבינים את הסדרה, אבל אני חושבת שהיכרות עם חומר בסיסי כמו "שר הטבעות" יספיק להבין על אילו קלישאות (האלף המטרוסקסואל, המכשפה הסקסית והקוסם הרשע לדוגמא)  הקומיקס צוחק. LFG כבר הגיע לאוגדן ה- 11  שלו, וגם יש לו סרט אנימציה באורך מלא, מה שמראה שוובקומיקס זו לא רק  תופעה שולית בעולם הקומיקס אלא אפשרות למקפצה ל"ליגה של המקצוענים". כמובן שזה נכון רק לגבי מיעוט מובחר, אבל זה נחמד לדעת שיש לאן לשאוף.

הנה קליפ מהסרט - שיר מחזמר בכיכובו של ריצ'רד, הקוסם הרצחני בעל החולשה לארנבים מתוקים. כל קשר לסרט מסוים של דיסני עם שטיח מעופף ששמו מתחיל ב"א" מקרי בהחלט.

עוד קומיקס שאני קוראת און-אנד-אוף הינו "North world " שמשלב פרודיה על D&D עם תיאור מציאותי של חיים בעיר אמריקאית קטנה. בסגנון שמזכיר קצת את "באפי" או "הארי פוטר" בכך שהקשיים שהדמויות שלו הם מצד אחד מוכרים - עבודה משעממת במשרד, מתחים רומנטיים ומשפחתיים - אבל בסביבה שבה קסם הינו אמיתי וחלק מחיי היום יום.  הקומיקס הזה גם ייצא בקרב בהוצאה מוכרת, כך שהרמה שלו הינה באמת יחסית גבוהה. קומיקס מומלץ בחום, שכבר הסתיים, הינו Digger של המאיירת האוסטרלית אורסולה ורנון. עם אמנות מרהיבה שזכה בפרס ההוגו, דיגר נמצא לדעתי בטופ של הוובקומיקסים. חוץ מזה יש לו מחווה לטרי פראטצ'ט, נקודה חשובה במיצאת חן בעיני.  

כבר הרחבתי די הרבה על וורן אליס בבלוג הזה. אחד הדברים שגורמים לי מאוד לחבב אותו היא העובדה שהוא מדבר וגם עושה הרבה בנושא של תמחור קומיקס במחירים הוגנים. בסדרה "פל" הוא מכר חוברות שכל אחת מהן עמדה בפני עצמה במחיר רצפה, כדי לעודד קריאת קומיקס. הוא גם אחד מהכותבים "הרציניים" הראשונים (והבודדים)  שפרסמים וובקומיקס, כאשר את הכסף הוא עושה מהמרצ'נדיזינג המושקע ביותר שלו.  "פריקאנג'לס" שלו מבוסס על הספר (והסרטים) "כפר הארורים", והוא סוג של המשך שלו. הספר במקור של ג'ון ווינדהאם, למי שלא מכיר הוא על נשים בכפר קטן באנגליה הנכנסות להריון פלאי ויולדות ילדים עם כוחות מיוחדים. מתברר שזו חלק ממזימה חייזרית להשתלט על כדור הארץ, אותה מצליחים הגיבורים העושיים ללא חת לטרפד. בגירסא של אליס הילדים הם דווקא הגיבורים, והם מביאים את סוף העולם בטעות באקט של הגנה עצמית, לאחר שהם נרדפים בידי הצבא.הסיפור מתרחש כמה שנים לאחר מכן, כאשר בלונדון המוצפת מנסים חבורת הילדים לשקם מחדש ולכפר על חטאם. הקומיקס הזה לא מתאים לכל אחד- יש בו סקס, אלימות ושפה די בוטים.אני מצד אחד ממש אוהבת איך שהאמן  פול דפילד מצייר נופים, בניינים ומכונות, אבל מצד שני חושבת שהוא מצייר אנשים קצת דומים מדי האחד לשני. כל הספרים של ווינדהם אגב מומלצים בחום, ורובם עובדו לטלוויזיה או לקולנוע.

יש לדעתי בכלל תנועה של יצירה לכיוון הדיגיטל, דבר שמרק וויד, יוצר מאוד מבוסס,  מקדם בימים אלה. מעניין לראוות שיש תנועה בשני הכיוונים - מדיגטל לפרינט וההפך. יש לי פחות להגיד על וויד כי הוא יוצר בתחום הסופר הירוז, שזה נחמד אבל לא כוס התה שלי.

סוף סוף הגעתי לקומיקסים שהתוודעתי אליהם בחודש האחרון, דרך אתר קומיק פיורי:

1. קומיקסים שיוצרת מעצבת גרפית ומאיירת בשם ג'קי מוטסו. לדעתי עם האמנות ברמה הכי גבוהה באתר, וגיבורות נורא מתוקות. הוותיק יותר , Kay and P הינו על מוזיקאית צעירה והקשר שלה עם החבר הדמיוני שלה, שלד מקרקש. הקומיקס מבוסס קצת על קלווין והובס, אחד הקומיקים הכי אהובים עלי מילדותי, וכאילו מרחיב עליו - מה היה קורה אם קלווין מעולם לא היה שוכח את הובס וממשיך לשוחח עימו גם כשהוא בחור בשנות ה- 20 שלו? האם כולם היו מתייחסים אליו כווירדו? והאם פי השלד באמת לא קיים או שאולי הוא כן?

קומיקס שעדיין בראשיתו הוא "הרפתקאות ליידי סקיילרק" שמשלב סטימפאנק, פיראטים ואוניות מעופפות כמו ב"סטארדאסט" של ניל גיימן. נראה מבטיח ביותר.

2. "אי העשים". גם משהו בסיגנון וויקטוריאני , אבל הפעם בניחוח גותי שמזכיר קצת את טים ברטון. אמנות שחורה לבנה מאוד משוקעת עם סגנון מובחן. יש לכותב חוש הומור קצת מוזר, אבל הסיפור מעניין לדעתי.

3. Shades - נסיון לכתוב סופרהירוז בריטיים. החייט המזדקן של כמה סופרהירוז בדימוס נאלץ לכנס מחדש את החבורה כאשר איום חדש עולה. הכתיבה בהתחלה טיפה מקרטעת אך זה משתפר. יש לו  חוש הומור טוב - אמירות ציניות למה אנגליה לא מתאימה לסופר הירוז, ואמנות ברמה כמעט מקצוענית. הכותב דייוויד הינו אחד האנשים היותר נחמדים באתר, כך ששווה לתגמל אותו בהוספת מנוי.

4. שני קומיקסים שפשוט קשה לי להאמין שעומדות מאחוריהם תלמידות תיכון.ל- Tempus יש אמנות צבעי מים ידנית מרהיבה, עלילה מסקרנת ודינמיקה בין שני הגיבורים שמזכירה את היחסים בין ד"ר הו למלווה שלו.

Snarlbear טיפה פחות מקורי, אבל גם פה יש אמנות יפהפיה. אין לי ספק שמדובר בשני כישרונות עולים.

זהו לבנתיים. אצלי לבנתיים יש עמוד חדש. וגם בונוס - שיר צרפתי "מלוכלך" למדי. כנסו לקישור משמאל אם בא לכם לגלות מהו.