במקרה או שלא במקרה, אני חוזרת שוב לשאלה כיצד סממנים נשיים או גבריים מתפרשים בתרבות הפופלרית בעקבות דיון שמתנהל השבוע באינטרנט, שבו אף השתתפתי. וכמו בפוסט שלי על ייצוגי דראג בקליפי מוזיקה, אני חוזרת שוב לנושא של שימוש חתרני במאפייני המין הנגדי.

נתחיל בנסיון שלי לעורר דיון על סקסיזם בקומיקס. ביום  ה- 1 לדצמבר נולד לאוויר האינטרנט בלוג תמונות בטאמבלר שקרוי "The Hawkeye Initiative". תוך 18 שעות הבלוג צבר 10,000 תגובות. אז מה עורר כזו מהומה? אמנית הוובקומיקס נואל סטיבנסון לקחה קאבר של "האלמנה השחורה" והפכה את היוצרות - שמה את האלמנה בתנוחה של הוקאיי, ולהפך. ההיפוך הדגים כיצד גברים מצוירים בתנוחות שמדגישות את העוצמה הפיזית שלהם, בעוד שנשים מצוירות בתנוחות "מגניבות" שבעיקר מדגישות את החימוקיים שלהן. ההיפוך המגדרי יוצר אפקט מגוחך למדי, שלדעתי משעשע ביותר. מתוך זה נוספו תגובות של גולשים (ובעיקר גולשת) אשר כולם ליהקו את הוקאיי בתנוחות נשיות סקסיות שהועתקו מקומיקס, כמה שיותר בלתי אפשריות אנטומית - הרי זה משובח. נקודות בונוס צריך לתת לגברים האמיצים שאף הצטלמו בתחפושות הוקאיי מינימליסטיות בנסיון לשחזר את חלק מהתנוחות במציאות.

ובכן, קראתי על זה באחד האתרים שאני קוראת והחלטתי שאני חייבת להפיץ את הבשורה. התחלתי בפורום יוצרי הקומיקס של קומיקס פיורי, הבית המארח שלי- הנה התגובות. אחר כך העלתי פוסט לראשונה בפורום קומיקס תפוז הישראלי - ולהלן התגובות. ישר שמתי לב לשוני הבולט בסוג התגובות שקיבלתי - בעוד שבפיורי התגובות היו אוהדות כולן, בפורום הישראלי התגובות הסתייגו, אם כי כולם דאגו לציין שהסוגייה של סקסיזם בקומיקס הינה סוגיה חשובה וכו'. מה קורה פה? האם המגדר של המגיבים מטה אותם לתגובה חיובית או שלילית? ובכן, ניתוח של התגובות בפיורי מעלה שמתוך 10 מגיבים, יש פילוח שווה בסוג המגדר - 5 ממין זכר וחמש ממין נקבה. 9 תגובות מתלהבות ביותר, תגובה אחת קצת צינית (איך תראנה הנשים בפוזיציות מצ'ואיסטיות). לעומת זאת בפורום הישראלי ענו לי 2 גברים. שניהם חשבו שהפרויקט יצא מפרופורציה ולא הוגן.

אז למזלכם קראתי חלקים גדולים מהדיונים באתרים שונים, וחסכתי ממכם לקרוא את כל הטיעונים הארוכים, והנה הטיעונים המנצחים בקצרה: כן, גם גברים לא מוצגים בצורה לא ריאליסטית בקומיקס. לא, הם לא מוצגים כאוביקטים מיניים בגזירה שווה לייצוג הנשי. בדרך כלל הם מוצגים בצורה מועצמת - הם דומיננטיים בפריים ושפת הגוף שלהם מראה על שליטה.   לא - נשים לא תמיד מוצגות בצורה שמדגישה את הפגיעות או הפתייניות שלהן. ישנן דוגמאות נדירות ב"הוקאיי אינישייטיב" שמצליחות לעבור את המבחן ובתרגום לגוף הגברי הוקאיי עדיין נראה טוב בפוזיציות של הדמוית הנשיות. לא , אני לא חושבת שהיוצרות הגזימו. הן הצליחו לייצר יותר תשומת לב ודיון לנושא מאשר אי פעם, וזה דבר טוב. האם אני מאמינה שניתן או צריך לטשטש לחלוטין את ההבדלים בין גברים ונשים? לא. כפי שאחד המגיבים טען, יש דבר כזה שפת גוף גברית ושפת גוף נשית. ובתור יוצרת שמציירת דמוית בעלות נזילות מגדרית מסוימת, אני דווקא סופר מודעת לעניין- אני כל הזמן חושבת כיצד לבדל בין הדמות של האישה ה"נשית" לעומת האישה "הגברית" בקומיקס שאני מציירת. מצד שני, אני רוצה שיהיה ברור שמדובר באישה בוצ'ית ולא בגבר. אני יכולה להביא בתור דוגמא את הציור הבא שהעלתי לאחרונה לקומיקס שלי -שם דווקא הפכתי את היוצרות בתור סוג של בדיחה- אבל בהחלט ניתן להבדיל בין הדמות ה"נשית" ל"גברית" בלי שום קשר לבגדיהן. ולא, אני לא חושבת שהדמות הנשית נראת מגוחכת או מוחלשת בגלל שהיא בתנוחה קצת פלרטטנית. אם רוצים, אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני אפילו לא נגד ייצוגים סקסיים/לא ריאליסטיים - קומיקסים כאלה פחות מעניינים אותי, אבל יש להם את הנישה שלהם וזה בסדר. הבעיה היא שאין להם כמעט אלטרנטיבה, והחברות הגדולות מזלזלות בקהל הקוראות שלהן בכך שהן לא מנסות אפילו ליצור כותרים עם דמוית נשיות שלא מתפקדות על פי הסטריאוטיפים שאישה, אפילו אם היא גיבורת על, צריכה לשדר כניעות וזמינות מינית.

לסיכום - אולי בגלל שקומיקס זה יחסית דבר לאוהדים "שרופים" בארץ, קשה לקדם אותו פה מנקודת מבט נשית. בעוד שבחו"ל יש יחסית בסיס רחב לתרבות הקומיקס, כאן נצמדים לגישה שמרנית. חבל. דווקא רותו מודן היא אחת מהיוצרות שהצליחו להתבלט בשוק הקומקס הישראלי, והנשים שלה רחוקות מלהראות סטריאוטיפית.

ואם הצבת אייקון גברי בתנוחה נשית מעורר כזאתי סערה, מה באמת קורה כאשר מציבים אישה בתנוחה גברית, כמו בקומיקס שלי? את התשובה לשאלה זו מצאתי בסדרתה החדשה של קלואי סוויני, Hit and Miss. הסדרה היא פרי מוחו של פול אבוט, הראש מאחורי "שיימלס" , הגרסא הבריטית המקורית. בסדרה זו משחקת סוויני גבר שנמצא בתהליכי שינוי מין לאשה - ובשל כך היא מפגינה תכונות אנדרוגניות למדי. השאלה האם ללהק גבר או אישה (בהנחה שמספר השחקנים המפורסמים שעברו שינוי מין נושק לאפס) בתור דמות טרנסג'נדרית/טרנסווסטית היא שאלה מעניינת. ראיתי עד כה רק סרט אחד בו לוהקה טרנסית שלא עברה את כל השינויים (כמו דמותה של מיה, הגיבורה של "היט אנד מי") - ליידי שבליי ב"חצות בגן הרע והטוב" של קלינט איסטווד. מכיוון שהסרט מבוסס על תיעוד עיתונאי (הספר אגב ממש מעולה. קראתי אותו) שבליי מופיעה בסרט בתפקיד עצמה. הסרט הכי מפורסם עם דמות נזילה מגדרית, "משחק הדמעות" של  ניל ג'ורדן, ליהק גבר שעושה עבודה מעולה בתפקיד. אך כשאישה מלוהקת לתפקיד  טרנסית, אי אפשר להתחמק מהעובדה שקיימת בראש הצופים הידיעה מראש שמדובר באישה ביולוגית, ולא כזאת ש"משחקת" אישה. לכן יוצרי הסדרה אפיינו את מיה בתכונות שהן בו זמנית גבריות ונשיות- הסדרה נפתחת בסיקוונס דומה לסרטי "רוקי" שבו מיה מתאמנת ומפגינה את כושרה הגופני, אך דקה אחר  כך היא מטופפת בעקבים גבוהים ושמלה סקסית ונראה שהיא נהנת מתשומת הלב הגברית כשהיא נכנסת לפאב לצורך פגישה עסקית. מה שמעניין במיוחד מבחינתי הוא איך מיה מצולמת - מבחינת המיקום של בפריים וזוויות הצילום. קודם כל הסבר קצר - יש תיאוריה פמניסטית של לורה מאלווי שנשים באופן קלאסי מצולמות מנקודת עין גברית. זאת אומרת שבדומה לדיון שהעלתי מקודם בקומקס, נשים לעיתים קרובות מצלומות מזווית גבוהה, כדי "להקטין" אותן, והן תופסות נוכחות משנית לגברים שנמצאים באותו פריים. לעיתים רבות איברי גופיהן מצולמות  בקלוז אפ - דבר שיוצר  קיטוע פטישסטי של הגוף שלהן, ללא פנים. הקטע  הוא שב"היט אנד מיס" מיה מצולמת  רוב הזמן "כמו גבר" בצורה שמעצימה אותה. היא מצולמת לעיתים קרובות מזווית נמוכה,  כך שהנוכחות שלה דומיננטית. כשהיא עם גבר בפריים היא כמעט תמיד שווה לו. היא כמעט ולא מצולמת ללא פנים. אך האם הדבר בא מתוך תפישה פמניסטית, או כדי להעצים את הרושם שמיה היא לא "אישה אמיתית"? קשה קצת להגיד. החוזק הפיזי של מיה מאוד מודגש בסדרה, אפילו עד כדי חוסר אמינות. מצד שני יש בה תכונות "נשיות" קלאסיות - פלרטטנות, אמהיות, פגיעות רגשית. על סמך פרק אחד בסדרה קשה לי קצת לקבוע, מה עוד שדמותה של מיה מספיק מורכבת כך שייתכן שהתשובה היא קצת משניהם. בכל מקרה אני רואה בסדרה דוגמא טובה לשימוש בשפה קולנועית פמניסטית, שמאפשרת ייצוג הוגן לנשים. זו גם תשובה טובה לגברים שטוענים שייצוג "שווה" לנשים מוציא את הערך הבידורי מהמוצר התרבותי הנדון - ואני חושבת ש"היט אנד מיס" מצליח גם לבדר מעבר להיותו מניפסט קווירי ופמניסטי.  היה נחמד אם המגמה הזאת של ייצוג מעצים לנשים תזלוג גם לדמויות קצת יותר מיינסטרימיות מרוצחת שכירה טרנסית, ותעבור גם מהטלווזיה/הקולנוע לתחום הקומיקס. אבל אני לא דואגת- בתחום הוובקומיקס, כפי שכבר הכרתי בדיון בפורום תפוז, ישנן מספיק אמניות קומיקס שאינן פועלות לפי תכתיבים של מציאת חן בעיני טינאג'ייגרים בני 16  או מבוגרים שנתקעו בשלב הזה, ומשם הן מצליחות לעבור לגירסאות פרינט. ההצלחה של פרויקט הקיקסטארטר  "Womantholgy " - מראה שיש גם בסיס מסחרי להעלות תכני קומיקס  שקוסמים לנשים (אגב- מומלץ ביותר  לקרוא - כבר יצאו 3 חוברות ואני במיוחד חיבבתי את האחרונה). כך שההתקדמות איטית, אבל בסופו של דבר אני מאמינה שנצליח לשנות את מה שמקובל בייצוגים חזותיים של נשים.