כמו ה"המתים חיים" היא עוסקת באדם שמנסה לשרוד מציאות פוסט אפוקליפטית (שואה גרעינית, במקרה שלנו) . כמו הגרסה האמריקנית ל"חטופים" ,היא עוסקת בשאלות מוסריות הנוגעות למלחמה באלימות  באמצעות אלימות, כמו ב"שוברים שורות" יש לה אנטי גיבור מרושע שמעורר הרבה הזדהות, כמו מליון סיטקומים, היא עוסקת בנושאים של מציאת זוגיות, ולאחר מציאת הזוגיות, בהקמת משפחה והורות, כמו "עמוק באדמה" היא עוסקת בצורה רגישה בנושאים של השפעת אובדן השפיות על האנשים הקורבים לאדם הסובל ממחלה נפשית . זו סדרת הטלוויזיה הכי חתרנית על המסך כיום, שמערבבת פסיכדליקה הזויה עם רגעים שתופסים אותך בגרון. התגובה העיקרית לסדרה הזו נעה בין" WTF ראיתי כרגע?" ל"זה גאוני".  

ואתם לא צופים בסדרה הזו כי מדובר בסדרה מצוירת שקהל היעד שלה הוא בין 6-12 שנים. להוסיף חטא על פשע, בארץ היא מופיעה בגרסא מדובבת, ללא הופעות אורח של סלבריטאים כמו ג'ורג' טקאיי או הנרי רולינגס. גם חסר את קולו הנהדר של ג'ו דימג'יו (בנדר מ"פיוצרמה" של מאט גרונינג).

אתם לא מאמינים לי? הנה למשל קטע ממש נוגע ללב או אפילו טיפה מפחיד שמראה כיצד אדם מאבד אט אט את שפיותו בשל הצימאון לכוח.

 כפי שאתם רואים מהקטע הזה, לא ממש ברור למי מיועדת הסדרה הזאת. יש לה תמות של פנטזיה וציור בסגנון נאיבי מכוון. היא לכאורה דומה להרבה סדרת כמוה. אבל מאחורי החמידות הזו מסתתרת אפלה- מעורבות רגשית שלא קיימת בסדרות מצוירות בד"ך.

כששמעתי לראשונה על הסדרה האת נחרתי בבוז ששמעתי שיש לה קהל אוהד בן 25+.כמו רבים אחרים שיערתי שמדובר בעוד תסמין למחלת האינפנטלזציה ששוררת בחברה האמריקני, של נעורים נצחיים ללא התבגרות. אבל מסקרנות לחצתי על פתור הפליי. הזהירו אותי שהפרק הזה יגרום לי לרצות לבכות. לא האמנתי לאזהרות. אבל זה בדיוק מה שקרה.

 הסבר קצר מה אנו רואים פה :הדמות הרשעה העיקרית בסדרה, מלך הקרח (סיימון פטריקוב) , מנסה לשכנע את מרסלין, שהיא ערפדית וגם כוכבת רוק, לכתוב איתו שיר שיהפוך אותו נחשק לעיני בנות. השיר שהם שרים מורכב מהמכתב האחרון שסיימון כתב למרסלין לפני שהוא איבד סופית את שפיותו והפך למלך הקרח. 

הקטע הזה הכה בי כל כך חזק משני סיבות: האחת היא מספר אנשים הקרובים לי בחיי  שחולים במידה זו או אחרת בהפרעות נפשיות. בדיוק כמו מרסלין, צפיתי מספר פעמים בתסכול ובחוסר אונים באדם אהוב לי מאבד את עצמו, ללא יכולת לסייע. יצא לי לקרוא ולראות הרבה דברים שעוסקים בנושא. אבל מעט מאוד מהם הצליחו לקלוע לרגש שההבעה על פניה  של מרסלין מביעה כאשר היא מבינה שמלך הקרח אינו זוכר כלל את החברות שהיתה בינהם. התערובת של אבל ובכי שלה מתאים רק למילה אחת - יגון. יגון קורע לב. הסיבה השנייה היא שהתמה של זהות וזכרון נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. כולנו מתבגרים, ושוכחים את הילדים שהיינו. ספר שלם בשם "פיטר פן" נכתב על כך. והקטע הזה פוגע בנקודה הרגישה הזאת.

אז למי בעצם מיועדת הסדרה? זו שאלה קשה. היא עובדת על כמה רמות מקבילות, ואני משערת שילדים לא קולטים את המשמעויות החבויות בה. "מלחמת הפטרייה"  למשל בטח נשמע להם כמו שם חמוד, ולאו דווקא משהו שמתקשר לפטרייה גרעינית (את הפרק שעוסק במלחמה אני משערת שרוב הילדים יקבלו קצת סיוטים ממנו) .

זו סדרה חתרנית כי היא "מוכרת" נושאים מסובכים יחסית בצורה מתוחכמת ואינטלגנטית. זו סדרה חתרנית כי כמו שראיון עם יוצרה, פנדלטון וורד מציין, היא מכילה בתוכה את הסגנון הסוריאליסטי של קטעי האנימציה של טרי גיליאם מ"ממונטי פייתון" עם סגנון חזותי שמושפע מ"הצוללת הצהובה" של הביטלס, שני יצירות שעד עכשיו קשה להגיד שהשפיעו על אנמציה מסורתית לילדים. היא חתרנית כי מצליחה לעשות בעשרה דקות מה שהרבה סדרות עושות בשלושת רבעי שעה. היא חתרנית בגלל שהיא מעודדת ראיה מורכבת של העולם (הנבל הוא בעצם קורבן, למשל). והעונה החמישית שכיום משודרת בארה"ב מותחת לחלוטין את הגבולות של כמה רחוק אפשר להראות משהו בלי שייקבל צנזורה של PG-13 . הנה למשל לדוגמא פרק שבו ג'ייק לומד את ההשלכות המוסריות של לנסות לשחק את אלוהים בחיים של אנשים. איזכורים קלילים להתאבדות S&M  ושלישיות בין דקה חמש וחצי לדקה שמונה וארבעים. כמו שג'ייק אומר "You

have crossed the line into some dark messed up stuff" וכמה שהוא צודק...  הנה הסבר ממש יפה כיצד הפרק הזה עוסק במעבר לגיל הנעורים של פין והנסיון שלו לנסות להבין את הקשר בין סקס לאהבה. כמ שאמרתי, נושאים כבדים למדי, אבל בעטיפה כל כך כייפית שרוב הסיכויים שכמוני לא תקלטו במהלך הצפייה אלא רק בדיעבד. זהו, סיימתי לנסות לשכנע. עכשיו תורכם להתמכר.

 נ.ב יש גם סדרת ספרי קומיקס שממש אחלה. במיוחד המיני סדרה של מרסלין והסקרים קווינס. לחלוטין רוקנרול !

ואם בגלל מרסלין אלפי ילדות יחליטו שהן מעדיפות להיות זמרות בלהקת פאנק בנוסף על השאיפה להיות נסיכות- הרי שכבר ככה הצדיק אדוונצ'ר טיים את קיומו. אני יכולה לכתוב הרבה על  המסרים הפמניסטיים החבויים בסדרה, אבל זה כבר חומר לפוסט אחר.