נזכרתי שהבטחתי ממזמן לכתוב על סטימפאנק. ומכיוון שמלא זמן לא כתבתי פוסט שעסק בספרות (ששם התחיל הז'אנר) או קולנוע (אתייחס בהמשך) הגיע הזמן לגוון קצת וגם לקיים הבטחות. ובכלל לא עידכנתי פה ממזמן אז נצ'פר אותכם בפוסט מושקע במיוחד.

קודם כל, שו הדה סטימפאנק?

למזלי, מצאתי את הסקירה הנהדרת  הזאת בעברית על ה'אנר הספרותי. כפי שידוע, מלאכתם של אחרים נעשת על ידי צדיקים. אבל בכל זאת, למי שיותר מ- 100 מילים עושות לו כאב ראש: סטימפאנק נוצר כסוג של תת ז'אנר לז'אנר הסייברפאנק. סייברפאנק הוא ז'אנר ספרותי/קולנועי שמתמקד בטכנולוגייה עתידנית שבה האדם משתלב עם המכונה. הדוגמה הכי פופלרית לסייברפאנק הוא הסרט "המטריקס". סטימפאנק הוא ז'אנר שאף הוא מאוד מאכוון טכנולוגית , אבל הוא דווקא עובד על סגנון של היסטוריה חילופית. נגיד שהמהפכה הטכנולוגית של המאה ה- 19 היתה הולכת צעד קדימה, והוויקטוריאנים היו ממציאים מטוסים, מחשבים ושאר ירקות.  השם של הז'אנר כמובן גזור מטכנולוגיית הקיטור שמשמשת בסיס לרוב ההמצאות הבלתי אפשריות  הללו. הרבה מסופרי הסייברפאנק הם גם סופרי סטימאנק. הסופר האהוב עלי ניל סטיבנסון, שכתב את אחד מהספרים הדפניטיביים של הסייברפאנק "Snow Crash" (מומלץ!) כתב גם סוג של סטימפאנק "עידן היהלום", שאני דווקא הכי פחות מחבבת מבין ספריו. אני חושבת שהעובדה הזאת מצביעה על עניין בהשפעת הטכנולוגיה על החברה, שמתבטא או בכתיבה ספרות שמתרחשת בעתיד הקרוב (תוך ניחוש אילו מגמות יועצמו) או שמתרחשות בעבר עם נסיון לעשות אנכרוניזם מכוון (להפוך את העבר להווה). מאז שהסטימפאנק הופיע אי שם בסוף שנות ה-90 הוא בנתיים זלג לכל מיני תחומים - לתחום העיצוב והאופנה שבו אנשים נותנים דרור לדימיונם כיצד היה נראה מחשב בעיצוב וויקטוריאני או חליפה וויקטוריאנית -טכנולוגית (דוגמאות מקסימות אפשר למצוא כאן). הוא נמצא בקומיקס - כמו למשל בחלקים הראשונים של הסדרה The Leauge of Extraordinry Gentlemen של אלן מור או הספר The Five Fists of Science . כמו שהסייברפאנק קיבל ייצוג מכובד במספר סרטים, גם לסטימפאנק יש כמה נסיונות לחדור לעולם הקולנוע, לרוב בצורה כושלת למדי (היה סרט מאפן ממש עם ג'וד לאו- סקיי קפטן והעיבוד הקולנועי המזווע לסדרתו של מור). דווקא סרט הרבה פחות בומבסטי ופחות מוכר לציבור הרחב מייצג בעיני נאמנה את ז'אנר הסטימפאנק. ובתור בונוס מקבלים גם דיבוב של פטריק סטיאורט , אלפרד מולינה ואנה פאקווין.

סרטון מקסים שמדגים את עיקרון הסטימפאנק הוא הסרט הזה:

הסרטון הזה מדגים יפה גם את היופי שבסטימפאנק, אבל גם את כמה מהכשלים הבסיסיים שלו. קודם כל הדברים הטובים: הסרטון לוקח את עיקרון הכבוד הזכרי, כפי שהיה נפוץ במאה ה-19, אבל מצרף לו רובוטים ענקיים (שבאים בכלל מעולם המנגה/אנימה היפני) . זהו שילוב בלתי צפוי ומרענן. העיצוב של הרובוטים משקף את החוש האסטטי של התקופה - סגנון פסבדו נאו קלאסי עם הרבה עיטורים ושוונצים (למי שלא מאמין, אני ממליצה לראות את ה"אלברט ממוריול" בלונדון או ה"סקוט ממוריאל" באדינברו, וה"ויטוריאנו" ברומא. כאלה מפגעים אסטטים עוד לא ראיתם מימכם). עכשיו הנה החלק הביקורתי- יש בעיה קשה בהנחה שבמידה והויקטוריאנים היו מפתחים טכנולוגיה של המאה העשרים , כל מיני דברים אחרים לא היו משתנים בהתאם- בכלל זה האופנה, הארכיטקטורה וכו' . ניקח לדוגמא את העסק עם המחוכים. מחוכים זה סקסי וזה כיף להתחפש עם מחוכים - יצא לי להיות בנשף של קוספליירס ואין לי ספק שזה חלק מהעניין. אבל מחוכים בתקופה הוויקטוריאנית היו צרה צרורה- הם לא היו עשויים מפלסטיק אלא מחתיכות עצם, שהקשו על הנשים את  הנשימה,  התנועה ובכלל על איכות החיים. הנשים הוויקטויריאניות נאבקו במשך שנים להיפטר מהדבר הזה- הן אפילו ייסודו אגודות ללבוש "הגיוני" והכינו "שמלות חופש"  - שמלות שלא נדרש ללבוש מתחתן את המחוכים. עם שחרור האישה לקראת תחילת המאה ה-20 הומצאה החזייה ואלפי נשים נשמו לרווחה, תרתי משמע. עכשיו זה לא נשמע לי הגיוני שבחברה שיש בה שחרור מסוים של האישה (תוצר לוואי די נפוץ למכניזאציה של דברים) נשים עדיין תבחרנה מרצונן החופשי להסתובב במחוכים. אז למה הן מסתובבות בספרי/סרטי סטימפאנק במחוכים? כי זה מגניב. כי לנו בעידננו יש נוסטלגיה לדברים האלה - למתי שנשים היו נשים וגברים היו גברים וכו'. כי סטימפאנק בעצם מכיל בתוכו תקווה ריאקציונרית לשמר את הסממנים השמרנים של התקופה הוויקטוריאנית עם מעטפה טכנולוגית מתקדמת. עוד דבר ששמתי לב בעיסוק בסטימפאנק (ובתקופת המאה ה- 19 ) היא העובדה שיש נטייה להתעסק או בעשרים- שלושים שנה הראשונות של המאה (ג'ונת'ן סטריינג' ומר נורל בתור דוגמא. תקופת ג'יין אוסטן למי שלא מכיר) או בעשרים השנה האחרונות של המאה. במיוחד בלבוש יש נטייה להראות נשים בבגדים של שנות ה- 90 של המאה ה-19, שהם יחסית גבריים (השפעה מאוד חזקה של מקטרוני גברים, כובעים דמויי צילינדר). שלא תבינו אותי לא נכון, אם הייתי צריכה לבחור אין ספק שהייתי בוחרת באופנה ה"מודרנית" יותר, אבל זה לא לחלוטין מייצג את המאה ה-19. בתכלס הלבוש הרבה יותר צנוע וגם הנשים לובשות bustle שזה סוג של כרית מאחור שמאוד מקשה את התנועה (אני יודעת כי שיחקתי בהצגה עם תלבושות מהתקופה והשחקניות שתקעו להן את זה מאחור כל הזמן נתקעו בדברים). בינהם יש תקופה של כ- 60 שנה שכמעט לא עוסקים בה. ככה שבתכלס הדרך שבה ספרות הסטימפאנק מתמודדת עם המאה ה- 19 היא מוגבלת למדי ויותר בנוייה על נוסטלגיה מביסוס תקופתי.  

ולמרות כל זאת יש לי חולשה לסטימפאנק. כי כמו רבים אחרים, יש לי חולשה לויקטוריאנה- אחרת לא הייתי מתעסקת בה עם הקומקיס שלי. (שהתעדכן לאחרונה- נכון שאתם חייבים להיכנס לעמוד הזה!). כי כשהוא עשוי טוב סטימפאנק יכול להיות מרחיב דעת, משעשע ומעניין כמו כל ספר מד"ב. אז לסיום הנה כמה מיצירות הסטימפאנק האהובות עלי:

קודם כל ספר סטימפאנק שבכלל לא ויקטוריאני- אלא מתרחש כמה שנים טובות קודם- המלאך של פסקואלה. זהו אחד הספרים האהובים עלי בכלל כי הוא עוסק באומנות וגם בנושא אהוב עלי במיוחד- פירנצה והמדיצ'ים -אני באשכרה ישבתי וקראתי ספרי היסטוריה סתם כי זה עניין אותי מרוב שאני מחבבת את הנושא הזה, כשאני בקושי קורא ספרי עיון גם ככה. הליהוק של הדמויות - לאונרדו, מיכאלנג'לו ומקיאוולי- גאוני. תתעלמו מהניקוד הנמוך באתר סימניה ותקשיבו לי- זהו ספר מעורר מחשבה שמשחק עם ההיסטוריה בצורה מאוד מתוחכמת.

סופר שמעולם לא תורגם לעברית בצורה מסודרת אבל שכותב היסטוריה חילופית איכותית היא איאן אר מק'לאוד. הנה סיפור קצר שלו שתורגם לעברית לצורך טעימה. הספר שלו שקראתי שמתאים להגדרה של סטימפאנק הוא The Light Ages . קצת קשה להסביר למה ספר שיש בו אלמנטים של פנטזיה (עיסןק בקסם מופק מאתר) מתאים דווקא יותר לתואר סטימפאנק .כנראה משום שהספר מאוד מושפע מסוגת הנער המתבגר המאוד פופלרית לתקופה הויקטוריאנית, במהלכה הוא  בעיקר מזכיר את "ניקולאס ניקלבי" או "תקוות גדולות" (יותר את השני מאשר את הראשון - הוא פסימי למדי ). בתיאורו של עלייתו לגדולה של נער ממעמד הפועלים וכיצד הוא מוכר את נשמתו בדרך. כפי שציינתי לעי"ל, מקלאוד מבין שעם עלייה דרסטית באיכות החיים אצל חלק קטן מהאוכלוסיה , חייב להתלוות אליה חוסר יציבות חברתי , ולכן בניגוד להרבה סופרי סטימפאנק הוא לא סובל מעודף רומנטיזציה לעבר. יש לו מספר ספרים שמתרחשים באותו עולם, אבל אני מודה שלא נתקלתי בהם כי הספרים שלו לא כ"ך מוכרים כאן.

עוד סופר שהספקתי לפספס את ביקורו בארץ הוא טים פאוורס. את פאוורס דווקא תירגמו לעברית., ואני ממליצה את ספרו "שערי אנוביס" . שוב, סטריקטלי ספיקינג פאוורס הוא סופר פנטזיה ולא מדע בדיוני, אבל גם אצלו משתרבב העיסוק בהיסטוריה חילופית /סודית שמתאים לאסטטיקת הסטימפאנק.

הסופר שמצליח להמחיש שסטימפאנק הוא יותר עניין של גישה מאשר עיסוק בתקופה היסטורית מסוימת/עיסוק בטכנלוגיה ספציפית הוא צ'יינה מיוול. כן, זהו האיזכור הבערך השלישי למייוויל שיצא לי בבלוג הזה אבל מה אני אעשה- כשעשיתי גוגל לסטימפאנק גם הוא עלה לי ובניגוד לכמה סופרי סטימפאנק בולטים שעוד לא קראתי, אני על מיוויל תמיד מוכנה להמליץ. קשה קצת להסביר מה הקשר של מיוויל לסטימפאנק - הדמויות שלו פנטסטיות לחלוטין - כמו אשה שהיא חצי חרק- והעולם שלו כמו זה של מקלאוד משלב טכנולוגיה וקסם. אבל משהו באווירה של סדרת ספרי ניו קורבזון שלו מתאימה להגדרה- עיסוק בפערים חברתיים קיצוניים ותסיסה חברתית על רקע זה , האווירה הקודרת והמחניקה, עושר השפה- קשה לשים את האצבע למה בדיוק זה קשור אבל איכשהו זה גם נופל להגדרת סטימפאנק בהרבה מקומות.

לסיום אאזכר בשנית את הוובקומיקס 2D Goggles שעוסק בעולם בו מכונת המחשוב של אדה ביירון-לאבלייס וצ'רלס באבג' יוצאת לפועל. הסיפור של השניים באמת נורא מעניין כמו שהוא בקונטקס ההיסטורי גם בלי להוסיף אלמנט מד"ב, והרעיון להופוך אותם לשני מדענים מטורפים עובד יפה. זוהי אחת מהיצורות שעובדות טוב בז'אנר של הסטימפאנק, ובנוסף לכל זה בחינם וזמין לכל.

קריאה וצפייה מהנה