בארץ כולם מכירים את משפחת בנאי לדורותיה- אחד מספקי הכישרון המוזיקלי והבידורי המרכזיים ב-50 השנים האחרונות. אבל בני המשפחה תמיד הקפידו על עיצוב אינדווידואליסטי של ביטוי הכישרון שלהם. לעומת זאת, ישנם גם את משפחת אלייב, שמתפקדים יותר כמו חמולה מוזיקלית- מקטן עד גדול כולם מגויסים לפרויקט המשפחתי. אמנם משפחת אלייב הם היוצאים מן הכלל מבחינת שכיחות שיתוף הפעולה הבין דורי-בין אחי, אבל דווקא בפולק וקאנטרי האמריקני/בריטי שכיחות ה"חמולות" המוזיקליות" היא קצת יותר גבוהה.

הסרט "הולך בדרכי" התמקד בעיקר בג'וני קאש, אבל ראוי לציין שגם אשתו, ג'ון קארטר, באה עם קרדיט מוזיקלי לא קטן. "משפחת קארטר" הייתה חמולה מוזיקלית שכונתה "המשפחה הראשונה של הקאנטרי" , וג'ון החלה להופיע  עם משפחתה בגיל 10.  "משפחת קארטר" היתה מורכב בין השאר מאמה של ג'ון, מייבל, אחיה של מייבל  ואשתו. היא הייתה פעילה במשך כ- 30 שנה. לאחר שהדור הבוגר קצת התעייף מחיי המוזיקאי הנודד (ודודה של ג'ון ואשתו התגרשו)  הם פירקו את הלהקה, ג'ון המשיכה עם "האחיות קארטר", לעיתים יחד עם אמם. בשנות ה- 70 הן לקחו בחזרה את השם "משפחת קארטר".

 אחד הדברים הבולטים כאן הוא הבולטות של הנשים בלהקה- הן נמצאות בקדמת הבמה. ג'ון לא גדלה במשפחה שהצניעה את הנשים אלא כזו שהעצימה אותן, דבר שבכלל בולט במוזיקת הקאנטרי.

המיזוגים בין החמולות נמצאות בערך הוויקי על "משפחת קארטר" שם ניתן לראות עץ משפחתי סבוך, ורק כדי לסבך את העניינים עוד יותר, יש דור שלישי למשפחת קארטר/קאש בדמות ילדיה (גם מג'וני וגם מבעלה הראשון) ובתו של ג'וני מאשתו הראשונה -רוזאן קאש- היא ללא ספק המצליחה מביניהם. כאן ניתן לראות שג'ון בהחלט חשבה שכדאי להמשיך את המסורת, והנה הופעה משפחתית שלה, כאשר ילדיה בערך באותו גיל שהיא עצמה החלה להופיע בו.

הנה רוזאן מדברת על אביה, ושרה משיריו

 מהצד השני של האוקיאנוס קיימת משפחת ווטרסון, שהתמזגה עם משפחת קארת'י. מהצד של ווטרסון ישנם את  האחיות  נורמה, לאל - אחיהן מייק ובן ודודם ג'ון האריסון.

נורמה נישאה למרטין קארת'י, מוזיקאי פולק מדהים ובמהרה הם הקימו להקה משפחתית משלהם, עם ילדיהם. בולטת במיוחד אליזה קארת'י, כנרית מחוננת שאני מאוד אוהבת את קריירת הסולו שלה.

כך נראת המשפחה המורחבת:

 המוזיקה של קארת'י משלב בין הפולק עם סאונד אלקטרוני חדיש יותר, אני מאוד אוהבת את השילוב הזה

 גם בן דודה, בנה של לאל ווטרסון, אוליבר נייט הוא מוזיקאי ומפיק מוכשר בפני עצמו. נייט הופיע לראשונה עם אמו באלבום המדהים הזה. זהו האלבום היחדי המשותף מכיוון שלאל נפטרה לאחריו. לשיר הזה יש קאבר מעולה של ג'יימס יורקסטון- כך התוועדתי אליו. את גירסת הקאבר הפיק אוליבר, ונורמה ווטרסון שרה בו קולות רקע- סוג של מחווה ללאל לאחר מותה.

וכאן אוליבר משתף פעולה עם בת משפחה אחרת - הפעם אחותו מריה. כדי לבלבל אותכם עוד יותר, אוכל לספר שמרי אף החליפה את אליזה בת דודתה כסולנית  בלהקה "Blue Murder " .

 ככה מורשת משפחתית מועברת לאורך הדורות, לא כמשהו מעמיס ומחייב אבל כמשהו שמתחדש כל הזמן. גם אם למשפחות האלה לא יהיה דור רביעי (למרות שזה יהיה נחמד לחשוב שכן) הן בהחלט הותירו מאחריהן אוצר תרבותי נרחב.