אוקיי, אז בעבר דיברתי על ורטיגו ועל אימאג', עכשיו מגיעה תורה של עוד הוצאה קטנה אך חוצפנית לקבל את הרגע שלה. בעבר הזכרתי את האוספים שלה בהקשר של פיינדר, אחד הקומיקסים האהובים עלי, אך עתה הגיעה תורה של דארק הורס לקבל התייחסות של פוסט שלם. אתחיל בהתנצלות - את הכותרים הנמכרים ביותר של דארק הורס אינני קוראת. זאת משום שכמה מהכותרים הכי נמכרים של ההוצאה הינם סוג של הרחבות לדברים קיימים- זיכיון "מלחמת הכוכבים" בראשם, ואלה פחות מעניינים אותי. אותי מעניינים הקומיקסים המקוריים  לחלוטין של ההוצאה. אז עכשיו ששילמנו מס שפתיים לסדרות שכנראה מספקות גב כלכלי להוצאה אבל פחות מעניינות, נוכר לציין מהם הכותרים שכן שווה להתעמק בהם.

השם של ההוצאה בא מהביטוי האנגלי "הסוס הכהה" שבא מעולם המרוצים.  הסוס הכהה הוא הגורם הבלתי צפוי, הג'וקר בחבילה - זה שיכול להפתיע בגדול. ואכן שמה של ההוצאה מרמז על המוכנות של עורכיה ללכת על סיכונים גבוהים, על רצון לשבור שיגרה ולהיות טיפה מיסתוריים. מתוך בדיקה קצרה באינטרנט , קשה היה לי לעמוד כרגע אם בעולם הוצאות הקומיקס, דארק הורס או אימאג' מתאימה יותר לתואר "המתחרה השלישית" . עד לא ממזמן דארק הורס לקחה את הבכורה, עם כותבים פופלריים כמו פרנק מילר ("סין סיטי" ומייק מינולה "הלבוי") , אבל בשנה האחרונה  אימאג'  הצליחו לעלות ליגה בזכות העיבוד לטלוויזיה של "המתים המהלכים" (ויסלחו לי כל מי שמוחים על התעלמותי מהסדרה- אני לא ממש מחבבת זומבים. אם אתם רוצים לדעת למה תקראו פה). העניין סביב הסדרה העלה את המכירות של אימאג' במידה רצינית. לעומת זאת, לדארק הורס  כרגע אין עדיין כזה שוס בכיס. כפי שציינתי, דברים כמו "מלחמת הכוכבים" ו"באפי" מבטיחים קהל נאמן וקבוע, אבל זה לא מספיק לעשות באזז רציני כמו זה שיש כרגע סביב אימאג' (וגם עם פול ההשקות החדשות של אימאג', שרובן מוצלחות למדי). . אבל בתחרות בריאה יש אלמנט שדוחף את ההוצאות לשים דגש על איכות, ואכן לדארק הורס יש כותבים ברמה מהגבוהה בשוק. היייתי  רוצה בסקירה זו להתמקד דווקא בשמות הפחות מוכרים.

נתחיל בכותר שאהוב עלי במיוחד "אלבאסטאר" מאת קייטלין אר קיירנאן. (אפשר לראות פריוויז של הסדרה פה וגם פה (מתוך dark horse presents). אלבאסטאר היא כמו גירסה פיוטית והרבה פחות סליזית של "דם אמיתי" (סדרת הטלוייזיה), בתוספת קטנה של השראה מ"באפי". דארסי פלמרטון היא לבקנית עם משימה- מלאך לוחש לה לנקום בכל המפלצות שחיות בעולם. היא מסתובבת בדרום האמריקני, עם הרבה קסם גותי וקצת חוש הומור בזכות הסייד קיקס שלה, ציפור ורוח של אשת זאב (שזה 2 במחיר 1 מבחינת העל טבעי). קייטלין היא סופרת פנטזיה מעורכת, והיא מצליחה לאזן בין אקשן לרוח מלנכולית משהו שנובעת מהעובדה שדאנסי לא תמיד מצליחה לצאת כשידה על האליונה. יש בסדרה התייחסות מעניינת לדת ומוסר, שנותנת לה ערך מוסף. האמנות מקסימה- דרמטית ומלאת אווירה. עוד קצת על הסדרה אפשר לקרוא פה.

עוד סדרה יחסית חדשה שאני אוהבת היא "קולדר". זו סדרה שעוסקת בקו המפריד בין שפיות לשיגעון, בדרך מקורית למדי- לגיבורה יש את היכולת לרפא אנשים ממחלות נפש. המחיר הוא כאשר הוא מפעיל את הכוח שלו, הא מאבד מחום גופו, וכמו כן הוא חשוף לשיגעון שלהם. האמנות גם פה יפה, והכתיבה מקורית (ויש פה נבל ממש מפחיד). פריוויו נמצא פה.

סדרה שמאוד כייפית לקרוא, אך טיפה התאכבתי מהחוברת האחרונה שלה היא "התשובה". האישה החכמה ביותר בעולם נחטפת על ידי גורמים חשודים, ולהצלתה מגיע גיבור על מסתורי. או שאולי הוא האיש  הרע והם מנסים לעזור לה? כתיבה קולחת וקצב ארועים מסחרר, אך קצת לוקה מבחינת הגיון פנימי. החוברת הראשונה פה.

שני סדרות שכבר סקרתי בעבר, אבל בקצרה מכיוון שאז הן היו בשלבים התחלתיים, וכיום אני יכולה להגיד שהן רק השתפרו עם הזמן. נתחיל עם המקורית והנועזת מבין שניהם- Mind MGMT . כמו ששמו מזרמז, המטרה של מ"מ (בקצרה) הוא לשחק לכם עם הראש - to fuck with your mind . הגיבורים של הסדרה חיים במציאות של סרטי ריגול, מציאות שהם לא יכולים לבטוח בה ובאיש. החוויה הזו מעוברת לקרוא, אשר לעיתים רבות ירגיש מתוסכל ומבולבל מחתיכות העלילה הרנדומליות שמאט קיינד יזרוק לעברו. אבל לאט לאט הכל מתחבר ביחד, כמו חתיכות פאזל קשה במיוחד לפתירה או רמז מחידה של דן חמיצר (או עונה של "אבודים"). לכן אני ממליצה בחום לתת לסדרה הזו צ'אנס, מכיוון שהיא מאתגרת את הקורא, ובו זמנית מספרת סיפור שלא רק מנהנה אינטלקטואלית אלא גם ברמות אחרות- הוא מותח, והוא מצליח לפעימים פתאום לתפוס לך את הגרון בתגובה רגשית ברגעים הכי לא צפויים. כמה מילים (שאני ינסה לא לספיילר בהם) על מה הסדרה הזו. מ"מ עוסקת בתיאוריית קונספירציה- בקיום סוכנות ממשלתית של אנשים בעליי כישורים פסיוניים שמתמרנת את העולם בדרכים סמוייות. אשה אחת מנסה לחשוף את האמת, ומשלמת בכך שהיא מאבדת את הזהות שלה. לצידה אוסף סוכנים לשעבר, וכולם חומקים מיחידת עילית שנשלחה לחסלם. לצד העלילה המרכזית הזו, מסופר לסרוגין סיפורם האישי של הסוכנים מילדות. כאן קיינד נכנס לטריטוריה מאוד דומה ל"ווטשמן" ומרחיב אותה.  הוא עוסק כאן במהם המשמעויות של להיות אנושי, ומה המחיר האישי שמשלמים הסוכנים על היותם מופרדים משאר האנושות, והאם ניתן לסמוך עליהם שייצגו את האינטרסטים של האנושות. לדוגמא- בחוברת האחרונה הוצג סוכן שיש לו יכולת לחזות את העתיד מתוך היכולת שלו לזהות דפוסים מראש. קיינד מציג את סיפורו של הסוכן שמתחיל מערכת יחסים עם אישה למרות שהכל מראש ידוע לו לגבי התנהלות המערכת- הוא יודע שהיא נדונה לכישלון לפני שהוא מתחיל בה. יש משהו מאוד מרגש ועצוב בסיפור הזה, שהזכיר לי את הסרט האהוב עלי "שמש נצחית  בראש צלול"  על הקשר בין אהבה וידע מראש עליה. הסוכן חש בצורך לחום אנושי, אבל היכולת שלו מחבלת בהנאה שלו ממערכות יחסים. קיינד בעצם אומר כאן שיש דברים שעדיף לא לדעת, עוד משהו שמזכיר את חלק מהפרקים של "מראה שחורה". ואת כל זה באיזה 20 עמודים, שהם רק עלילה צדדית.  הנה חלק מהחוברת הזו. 

מילה נוספת אני חייבת להוסיף על האמנות של קיינד. הסגנון שלו (שגם ספריו הקודמים מאוד מומלצים, אגב) הוא סגנון "גס" , עם הרבה שימוש בצבעי פסטל. זו אמנות שנראת לא גמורה, עם קו תזיזיתי וסימונים של מחיקות וקווי סקיצה. הוא בא ממקום אסטטי מאוד שונה מהמראה הרגיל של קומיקס, שבא עם גימור מוקפד. אפילו אמני קומיקס אירופאיים, שנוטים יותר לביטוי אמנותי "טהור" לא יוצרים אמנות שכ"ך מושכת תשומת לב לעצמה. הוא עושה גם שימוש ב"בליד" של הדף- סימוני השוליים שעליהם ממקים את הפאנלים. בצד שמאל של הבליד יש קו עלילתי נוסף שמתרחש בפרוזה בלבד. מבט יותר קרוב מראה שהאמנות שלו מחושבת מראש ועשוייה טוב לא פחות מדף ממוצע של DC  או Marvel . יש פה שימוש מאוד יפה בערכים של שחור/צבע, קומפוזיציות מוצלחות, ולייאאוט מקורי.  בקיצר, מומלץ בחום.

קומיקס נוסף אליו התייחסתי בעבר הוא "המאסיב" של בריאן ווד. ככל שהעלילה התפתחה ווד מרשה לעצמו לעסוק ויותר ויותר בנושאים פוליטיים, מה שהופך את הקומיקס הזה לאחד המעניינים שיש כיום. המאסיב" עוסק בארגון גרינפיס (כאן הוא קורא לו "הגל התשיעי" אבל לגמרי ברור על מה זה מבוסס) לאחר השואה הסביבתית שקורת בגלל עליית מי האוקיינוסים. באונייה בפיקודו של קאלום בלו, שמנסה להישאר נייטרלי בעולם שבו כולם נלחמים להשרדות, משייטים להם אנשי הצוות ומחפשים  אונייה נוספת שנעלמה. הקומיקס עוסק במתח שבין העולם הראשון לשלישי , כמו למשל בשאלה האם מדינות מתפתחות יש את הזכות המוסרית להגיד למדינות עלום שלישי לא לזהם, כאשר משמעות הדבר עיכוב העלייה ברמת החיים של אנשי העולם השלישי, ועד כל מיני סוגיות סבוכות שקשורת באקולוגיה ופוליטיקה. אל תדאגו, לא חסר גם אקשן האמנות מאוד ריאליסטית ויש לה את כמה מהרקעים המפורטים ביותר שראיתי, במיוחד בסצנות ימיות מרשימות- כמו זו למשל. ווד נמנע משיפוט ערכי חד משמעי (אנשי האונייה הם טובים וכל האחרים רעים, למשל) ויוצר סדרה מעוררת מחשבה עם עלילה מעניינת.

שוב אחזור ואמליץ על האנתולוגיות של דארק הורס "דארק הורס פריזנטס", שמהוות דרך טובה להיחשף לסוגים שונים של סיפורים בה (שחלקם מתפרסמים באופן אקסלוסובי בהם). בזכותם מצאתי סדרות מוצלחות למדי כמו "רזידנט אייליין", "קרימנל מקאבר" וכמובן שאת "פיינדר". על פיינדר לא ארחיב כי כמה כבר אפשר להתחנן שתקראו אותו (כמו פה, למשל). 

לסיכום - כמו ששמה מרמז, יש ב"דארק הורס" יותר ממה שגלוי לעין. אולי היא קצת פחות סקסית מאימג', אבל עדיין זו הוצאה מעניינת שיש לה כותרים שלא מזלזלים באינטלגנציה של הקורא אבל גם כייפיים לקריאה.