יש משהו סימלי בזה שלקחתי שני די וי דיים מספריית האוזן השלישית שעוסקים (בין השאר) בסיומו של עידן. שהרי סגירת הספרייה בירושלים מסמלת בעיני רבים את סופו של עידן חיי התרבות בירושלים. 

אפתח בגילוי נאות- אין לי סנטימנטים מיוחדים ל"אוזן" בי-ם. בזמני בגולת תל אביב הורגלתי לסניף התל אביבי- שהתחלתי לפקודו עוד ברחוב שנקין. מי שקורא כאן יודע שהייתי די הרבה באוזן בר, וגם בספריית הוידאו הצליחו למצוא לי את "הקבינט של ד"ר קליגרי" לשם עבודה לקורס של הפתוחה. להורים שלי יש מנוי בספרייה בי-ם, מדי פעם החזרתי/לקחתי משם, אבל אני לא מכירה את העובדים בשמם או משהו כזה. בכל מקרה, אם אתם רוצים אמוצינליות בנושא - ישנו וידוי קורע לב שאפשר למצוא בפי עובד לשעבר בבלוג הסריטה. אם כבר יש לי יותר רגשות חזקים כלפי פסטיבל הקולנוע בסינמטק, שגם הוא קצת בקשיים אבל עדיין נמשך. עדיין עצוב לי ברמה מלנכולית משהו, אם כי אני לא יודעת אם האשמה היא באמת בנטישת החילונים או פשוט בנסיבות טכניות יותר- במודל העסקי הלא מוצלח שהיה שם או המיקום ללא חניה זמינה ליד שהקשה על לקוחות כמו ההורים שלי לקפוץ למקום.   

ולעניינו- שני הסדרות שלקחתי לכאורה לא דומות אחת לשניה בכלל. האחת - "קרניבל"- Carnivale היא סדרת דרמה אמריקנית עם גוונים של אימה על טבעית. השניה-" הג'נטלמן האחרון" Parade's End  הינה דרמה תקופתית בריטית עם גוונים של קומדיה. אך במבט קרוב יותר ניתן לראות כמה תמות משותפות. קודם כל העלילות מתרחשות בפועל במרחק של 15-20 שנה זו מזו - הסדרה הבריטית מתרחשת בשנים ש 1912-1919 ואילו האמריקנית מתרחשת במהלך השפל הגדול בשנות ה- 30. לפיכך ישנו אירוע משמעותי אחד שמטיל את צילו על הארועים בשני הסדרות והיא מלחמת העולם הראשונה. ב"הגנטלמן האחרון" העיסוק במלחמה הוא ישיר למדי, בסגנון דרמת מלחמה כאשר הגיבור הסדרה כריסטופר (בנדיקט קמברבאץ') נשלח למלחמת החפירות. ב"קרניבל" המלחמה מופיע בסיוטיהם של שני גיבורי הסדרה - בן הוקינס (ניק סטאהל) והאב ג'סטין קרואו. למלחמה ב"קרניבל" יש נוכחות של טראומה שהודחקה, של רוח רפאים מבעתיה שחוזרת וצפה מעומקי התודעה. לפיכך התיאור של המלחמה הוא הרבה יותר סוריאליסטי וגרוטסקי אפילו עוד יותר.

יותר מכך, בשני הסדרות המלחמה מסמלת נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית.  בשני הסדרות יש עיסוק במעבר מהעולם הויקטוריאני לעולם של המאה ה-20. כפי ששמו מרמז, הסדרה הבריטית עוסקת בעיקר במעמד הגבוה ובסופו של עידן השליטה שלו. במובן הזה יש הרבה הקבלות בין "הג'נטלמן האחרון " ל"דאונטון אבי" (ועוד על ההשוואה אפשר למצוא פה). בניגוד לדאונטון אבי, כאן בסופו של דבר יש השלמה עם התהליך הזה, ולא התבוססות בנוסטלגיה לג'נטלמניות האבודה. ברור לגמרי שמה שהדמוית מקבלות מסיום העמדת הפנים הצבועה שווה יותר ממה שיש להם לו הם היו ממשיכם איתה. יש מחיר, אבל בשיקלול הסופי העולם יותר טוב כשהוא לא מתנהל בסגנון המאובן והקפוא של המעמד העליון.  ב"קרניבל" נרמז שהעימות לקראתו שני הגיבורים נעים יכריע את סופו של עידן הקסם. ברור לצופה העכשווי שבעידן התעשייתי, המנוכר, שבו מתים אנשים בסיטונאות, אין עוד מקום לקסמים וכישופים.  בניגוד ל"הגנטלמן האחרון" כאן יש דווקא דגש על העניים וחסרי הכוח- האב ג'סטין מנסה לשווא לסייע לקורבנות השפל הכלכלי, והקרקס נאבק על קיומו על רקע המשבר הכלכלי. בשני הסדרות יש תחושה שעניינים מתפרקים ויוצאים משליטה- הגיבורים נסחפים על ידי ארועים הגדולים מהם, ללא ממש יכולת לעצור או לרדת מהרכבת.   בשניהן ישנו דימוי מרכזי ממחיש את תחושת השבר/חוסר האיזון - ב"ג'נטלמן מושלם" זוהי מראה שבורה וב"קרניבל" זוהי סופת חול (מהסוג שנוצר בעקבות עצירת הגשמים שזרעה הרס בטקסס ואוקלהומה- ה- dust bowl ).

שני הסדרות טובות מאוד בדרכן. שניהן מתפתחות באיטיות וצריך קצת אמונה שכל מה שלא ברור בהתחלה ייתבהר בהמשך. הן סומכות על האינטלגנציה של הצופים שלהם, עם משחק נהדר (במקרה של קרניבל זה באמת ביזבוז משווע שהקריירה של אף אחד משהחקנים הבולטים לא התפתח למשהו מרשים יותר- כנראה בגלל ביטול הסדרה לפני זמנה). שניהן מצליחות לטעת בצופים תחושה מאוד אוטנטית של מקום וזמן מסוימים - וזה לא פלא מכיוון ששניהם הופקו על ידי أHBO  (הבריטית בשיתוף עם BBC). לסיכום- סיומו של עידן הינו תמיד ארוע מזעזע וקצת עצוב, אפילו עם השינוי לטובה. האם אנו נמצאים כיום בתקופה דומה? ימים יגידו. האמריקנים כיום מנסים למכור את פיגוע מגדלי האומים כארוע מכונן בסדר גודל של מלחמת העולם הראשונץ רק פרספקטיבה תאפשר לדעת אם הם צודקים.