השבוע סיימתי לקרוא את "פנטום" באנגלית, הספר האחרון שיצא בסדרת הארי הולה של יו נסבו. אני אומרת השבוע אבל למעשה קראתי את רובו במהלך שבת אחת, בנשימה עצורה. וככה זה צריך להיות. ספר מתח שתופס אותך ולא מרפה עד הסוף המר. 

בהארי נתקלתי בפעם הראשונה בשבוע הספר לפני שנתיים. קניתי את "אדום החזה " בעברית בלי הרבה ציפיות, אבל הוא הפתיע לטובה. מאז קראתי גם את "איש השלג" (שעוד לא תורגם גם הוא)- כך שקראתי את הסדרה די בדילוגים ובלי הקפדה על שמירה על הסדר- לא מומלץ אבל לפעמים זה יוצא ככה. 

על מה הספר- הארי חוזר לאוסלו לאחר שהייה בהונג קונג כבריון שעובד בוצאה לפועל. הסיבה?  אולג, הילד החמוד מ"אדום החזה" בצרות. רק הארי יכול להוכיח את חפותו. אבל בדרך לשם הוא נאלץ להתעמת עם קרטל סמים ששולט ברחובות אוסלו, שבראשו עומד אדם מיסתורי המכונה "דובאיי" - פנטום שאיש לא יודע את זהותו.

*מכאן אזהרת ספוילרים. זה ספר טוב, אוקיי? יותר מזה יהרוס לכם.*

נסבו לא חס על הקוראים- את אולג שלמדנו לחבב בזמן שהארי היה בן זוגה של אמו, רקל, הוא הופך לג'אנקי עלוב למדי שמעורב במזימה להציף את רחובות אוסלו בסם סינטטי חדש ששמו "ויולין" -בעברית "כינור". הספר מושפע ביותר מהעונה השלישי של הסמויה (העונה של האמסטרדם למי שלא זוכר) בכך שהוא פועל על הציר של יחסי הכוחות שנרקמים בין המשטרה, העירייה וסוחרי הסמים. הסצנות של מכירת הסמים וההתמכרות לסמים שמתוארות בפלשבק הזכירו לי טיפה את רקוויום לחלום. וכמו היצירות האלה, אין פה סוף מהודק עם תשובה סופית לכל השאלות. אתם רוצים קלוז'ר? לכו לצפות ב"חוק וסדר".

במהלך הסדרה הארי הולה מחליק יותר ויותר למקומות "אפורים" מבחינה מוסרית. במובן הזה הוא דומה לבלש הספרותי האהוב עלי ריבוס (פה קצת הרחבתי עליו). בספר האחרון בסדרה, הולה עובר את סוף הטרנספורמציה לדמותו של הארי אחרי, הארי המזוהם. כלמר הוא משיל כל זיקה למשטרה, והופך ל Rouge. לא שתהליך זה הינו נוח להארי- כי ללא גיבוי החוק מאחוריו, הוא לא ממש בטוח מי הוא עכשיו. נאמנותו של הארי למין חוש צדק ערטילאי שהחוק מייצג עבורו, מקשה עליו לפרוק עול לחלוטין, כפי שהסצנה שמסיימת את הספר מדגימה. הארי לא ממש מאמין בדבר- לא בדת, לא באהבה, לא בחומרנות כספית או בחיי תענוגות. הדבר היחידי שהוא מאמין בו הוא גילוי האמת.  

הסיבה שהארי נאלץ בעל כורחו להתנתק מהחוק הינה שחיתות שפושה עד לדרגים הגבוהים במשטרה. אם בעבר נאלץ הארי להתמודד עם שוטר מושחת אך עדיין בדרגים הבינוניים של ההנהלה, כאן הוא נאלץ להתמודד עם גורם שמקורב לראש יחידתו וגם עם פונקציונרית בכירה בוועידת הסמים בעירייה, שמדליפים לפושעים מידע חשוב מאוד, מה שמטרפד כמעט את כל המהלכים שלו עוד לפני שהוא מתחיל בהם. לפיכך, הדרך היחידה שבה הארי יכול להתמודד עם פושע הפאנטום המיסתורי הינה מחוץ לחוק. אבל האם היציאה הזו מגבולות החוק לא מראה שהארי למעשה נאמן לחוק יותר מהבוסים שלו? זו שאלה ששבה ועולה שוב ושוב במהלך הספר. 

לפיכך, זהו הספר האחרון של הארי הולה. כי הקרע הזה בנפשו של הארי לוקח אותו לדרך ללא מוצא. הוא עושה מה שהוא עושה כדי לעזור לאנשים שהוא אוהב, וכדי לסייע לקורבנות תמימים- כדי לחלץ נערה שנחטפה בידי קרטל סמים מסוכן. ולמרות שמה שהוא עושה מוצדק, עדיין יש תחושה שהוא לא שלם עם כך. אבל מרגע שהוא הופך בעצמו חשוד בכל מיני מעשים פליליים, כגון פריצה ושוד קברים על מנת להשיג ראיות,  אין לו דרך חזרה. 

בסופו של דבר זהו ספר, שכמו הרבה מותחני משטרה, עוסק בשאלה של מהי מטרת החוק. את מי החוק משרת? והאם למען אהבה מוצדק לעבור על החוק? כמו סדרות כמו "המגן", השוטר שעושה חוק לעצמו בסופו של דבר נדרש לענות לגבי מעשיו.  אבל בניגוד ל"המגן", לא מובטח שמי שעבר על החוק ייענש, ומי שאוכף את החוק יוציא את הצדק לפועל.