לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לחפש את הדברים שבין המרווחים- קשרים בלתי צפויים, תובנות, רעיונות. בלוג שמוקדש להגיגים בנושאים שמעניינים אותי כרגע; בעיקר בנושאי תרבות כמו מוזיקה, סרטים, קומיקס וספרים.

Avatarכינוי:  culture vulture

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2013

The voice


לא אכפת לי במיוחד מתוכניות ריאלטי, אבל אני מודה שיש משהו נחמד ברעיון של הקשבה לקול נטו - בלי המניירות החזותיות  הנלוות אליו. אישית, אני מאוד רגישה לנושא הקול. שרתי במקהלה, ולכן קשה לי להשיב לשירה "לא נכונה" כדוגמת  בעיות של  נשימות במקום הלא נכון וכו'. יש זמרים שאני לא מסוגלת להקשיב אליהם בגלל הקול הצורמני או מנייריסטי שלהם - אביב גפן ורופוס ווינרייט, למשל. יש זמרים שרק בקושי התרגלתי אלהים - כמו בילי קורגן מהסמאשינג פמקינס. זמר/ת עם קול טוב מסוגלים למכור לי שיר שאחרת לא הייתי מתלהבת ממנו.

 

אז הטריגר העיקרי לפוסט הזה נולד כתוצאה מהקאמבק של סוויד. לברט אנדרסון יש את אחד מהקולות הייחודיים ברוק, ואם הוא לא היה הורס אותו עם סיגריות ואלכהול יכול להיות שהוא היה מסוגל להשוויץ בו יותר גם באלבומים האחרונים.  אין ספק שזה אחד הקאמבקים המוצדקים והמצופים של השנה, וממה שראיתי בביקורות הוא גם לא מאכזב יותר מדי.

הקול של אנדרסון הוא מהסוג שאו שאוהבים או ששונאים. זה קול גבוה מטבעו, אבל עם סוג של משקע של הגייה מסוימת שיכול לעלות על העצבים סטייל דוד ד'אור. אני די מחבבת את סוויד- ביליתי שעות נחמדות בתיכון  עם קסטה של dog man star שחברה עם טעם טוב הקליטה לי, וגם יש לי את הדיסק הכפול של הבי סיידס שלהם.זה משום שיש לי דווקא חיבה לשירים הפחות מוכרים של הלהקה הזו.

 

 

  רק תקשיבו לרגש שעובר בפזמון כשהוא עוצר לשניה לפני המילה of us  .

 

 

 

אין ספק שחייבים להכיר את באקלי - האב הבן (ורוח הקודש) כשמדברים על קול ייחודי. לפני זמן מה רכשתי את האוסף של טים באקלי, ואני אוהבת אותו לא פחות מאת את הבן שלו. באמת מגיע לו יותר מ"אבא של" - כפי שניתן לראות מהקליפים האלו בזמנו הוא זכה ליותר פרסום והכרה שבנו אי פעם זכה לה- עם הופעות בטלוויזיה. יש לו קול מאוד דומה לג'ף, אבל קצת יותר נמוך  וצלול.

  

זה למשל שיר מהתקופה היחסית מוקדמת שלו- כשהוא היה בפאזת ילד הפרחים התמים. הגרסה חיה הזו קצת פחות בומבסטית מהמוקלטת ולכן משרתת יותר טוב את הקול שלו, אם כי קצת חסרים לי הכינרות. 

 

  

 

ופה הוא יותר ג'אזי. יש לי תחושה שהוא קצת יותר משחק עם הקול שלו בשיר הזה.

 

 

ונעבור לבן. זה אחד הביצועים האהובים עלי שלו, שמשלב שירת קוואלי סופית של הזמר האזרביג'ני אלים קאזימוב ונותנת לג'ף תירוץ לסלסל קצת- באמת השיר הזה הוא שניים במחיר של אחד מבחינה קולית

 

 

 

 עם כל הכבוד לאלבום הראשון (והיחידי) של ג'ף באקלי, אני תמיד אהבתי את האלבום של "סקיצות... "  יותר. יכול להיות בגלל שזהו האלבום הראשון שלו שנחשפתי אליו, אבל אני גם מרגישה שמבחינה הפקתית הוא עובד יותר טוב. אין לי מושג למה באקלי החליט לגנוז את השירים הגמורים מתוכו- הם באמת טובים וכריס קורנל לא פישל כלל .  זהו השיר האהוב עלי מתוכו- שדווקא לא כ"ך מוכר-  בלדה שברירית יפהפיה שהוא מועמד מס' 1 לשיר שאי פעם ארצה לעשות לו קאבר.

 

 

 

 אבל עם קול הכבוד לגברים, מגיע קצת ייצוג נשי לפוסט הזה. בעבר ציינתי זמרות עם קולות מעולים- כגון שהרה וורדן (מיי ברייטסט דיאמונד), נטשה קהאן (באט פור לאשז) ולכן מגיע לתת לנשים קצת אחרות במה הפעם. אני לאחרונה חוזרת לאלבום סטרידלום של ניקה רוזה דנילובה היא זולה ג'יזס. תמיד מדהים אותי מחדש שבחורה בת 20 עומדת מאחורי האלבום. כן, פלורנס וולש קצת נשמעת כמוה, אבל מאחורי פלורנס עומדים מפיקים מנוסים ואילו דנילובה עבדה מהתחתית למעלה, כשאת רוב ההפקה עשתה בעצמה. מעבר לכך דנילובה לוקחת סיכונים שוולש הפופית יותר לא תעשה. במובן הזה יש יותר  דמיון בין גריימס לזולה ג'יזס מאשר בינה לפלורנס אנד דה מאשין.

 

 

 

לדנילובה, כראוי למוזיקאית ממוצא רוסי, יש רקע בשירת אופרה, רקע שבזכותו היא משמשת בקול שלה כמו לייזר מאוכוון מטרה

 

 

 

 

אבל הזמרת שבשביל להשמע כמוה הייתי מוכרת את נשמתי לשטן היא ללא ספק אליזבת' פרייזר. את פרייזר אתם מכירים בתור הקול שמאחורי קוקטו טווינס והשיר הנהדר של מאסיב אטאק "טירדרופ" . לפני כעשור הפכה לנוצריה אדוקה ודי נעלמה חוץ מכמה הפועות אורח פה ושם.  כל כך חבל.

 

שוב 2 במחיר 1 - קאבר לטים באקלי יחד עם "דיס מורטל קויל"

 

 

 

עוד קאבר , הפעם לרוברט וואייט. אחד השירים הכי מעצימים שאני מכירה.

 

אם לשניה נחזור לגברים, אני חייבת לציין את קול הטנור של ג'ון גרנט, שלפני 60- 50 שנה היה פשוט מושלם על מנת לשבור בו לבבות של נשים סטייל פול אנקה. במקום זאת הוא יוצר שירי פופ מושלמים ודיכאוניים על אהבה חד מינית, קודם בתור הסולן של "הצאר'ס" וא"ך גם בקריירת סולו שלו. זהו דווקא שיר אהבה אופטימי ומרגש על אהבה שעוטפת.

 

 

 אבל יש גם אהבות שהן כמו סם..

 

 

 

לסיום זמרת ששרה את השיר הכי יפה שאי פעם נכתב על גבר מעצבן, שמשעמם אותה למוות עם החפירות שלו. מה שנקרא mansplaining. 

 

 

 

למי שעוד לא מכיר - זוהי סנדי דני. לדני היה אחד הקולות הכי אקספרסיביים בפולק- רוק. ועם השאלה לאן הזמן הולך, כדאי שנסיים את הפוסט הזה לפני שיתארך מדי .

  

  

נכתב על ידי culture vulture , 14/6/2013 09:49   בקטגוריות מוזיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לculture vulture אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על culture vulture ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)