יוצא לי לקרוא כמה מהגיגי השמאל האמריקני בנושא פרשת PRISM שהתפוצצה לאחרונה. ואני חייבת להודות, שהבעות הזעם והאימה שאני קוראת לגבי החדירה לפרטיות של מליוני אנשים בעיקר משעשעות אותי, במקום לגרום לי להרגיש את הזעם הקדוש שהם אמורים לעורר. אמירות כמו "זה סוף הדמוקרטיה" ו"שלטון דיקטטורי" נראות לי נאיביות להחריד.

מדוע? קודם כל, מפני שקיום של מערכת כזאת נראה לי מובן מאילו. אבל ברשותכם, נשים את הטיעון הזה בצד שניה (נחזור אליו בהמשך - אל דאגה)  ונדבר שניה על הגורם האמיתי לזעם, וזהו האתוס האינדיבידואליטי האמריקני. האמת היא, שאמריקנים באמת ובתמים חושבים שכל אדם הוא מיוחד. בגלל זה הרשתות החברתיות כל כך מצליחות- כי לכל אחד יש משהו משמעותי להגיד. ועכשיו הם חושבים שבגלל זה ארגוני הביון שלהם מעוניינים להיכנס להם לתתחונים.

ובכן, ניוזפלש - הדבר האחרון שעובדי ביון רוצים לעשות זה לקרוא את המיילים והסטטוסים שלכם. והסיבה- כי הם משעממים רצח. הם לא רוצים לדעת על מסיבת היומולדת של הבת שלכם, על עקירת השיניים הטראומטית שלכם. הסטטוס "אני יושב בשירותים ומשחק אנגרי בירדס" לא משעשע אותם. מעבר לכך, המידע הזה לא נמצא בצי"ח שלהם. יתרה מזו, כמות המידע הזאת היא אסטרונומית. אף אדם לא מסוגל לעבור עליו- בגלל זה יש תוכנות לכריית מידע. הסיכוי שמישהו אנושי באמת קורא את המידע שלכם הוא קרוב לאפס. יכול להיות שפה ושם בטעות התוכנה "סימנה" את האדם הלא נכון בגלל שהוא כתב סטטוס כמו "המסיבה הזו פצצה" , אבל עובד אנושי תוך שניה יבין את הקונטקסט ויוריד את המעקב.

האמת היא שאנשים הם לא כאלה מיוחדים ומעניינים. החיים שלהם עמוסים בפרטים טריוויאלים, שלהם עצמם נורא חשובים אבל לשאר העולם הרבה פחות. אפילו חיים של טרוריסטים לא כל כך שונים מאלה שלנו- כפי שהתכתובות של אל קעידה שנחשפו מאפריקה  מעלים. גם לטרוריסטים יש בוסים מעצבנים שלא נותנים להם קרדיט על פרויקטים שהם מרימים, גם הם יושבים ושוברים את הראש איך להכליל כמה שיותר דברים בהחזר הוצאות. כל עוד אתם לא טרוריסטים עבור ארגוני הביון המידע הזה הוא זבל. להפך- הם מעוניינים להפטר מהמידע שלמורכב משטף הפרטים הטריוויאלים כמה שיותר מהר עד שהם ימצאו את המידע שכן מעניין אתם- מידע שמסכן את בטחון המדינה. אבל נראה לאמריקנים קשה לקבל את העובדה שרובם פשוט לא מעניינים מספיק כדי שירגלו אחריהם.

אז הסיבה לכעס הוא התנפצותם של שני אשליות- אשליית הפרטיות ואשליית האינדווידואליות. אבל זה כל מה שזה- אשליות. גם לפני עידן האינטרנט התנהל מעקב אחרי אזרחים, כי המטרה של ארגוני ביון הוא לאסוף כמה שיותר מידע. השמאל האמריקני פה מתבלבל בין המטרה לאמצעים. תוכנת פריזם היא רק אמצעי טכנולגי. היא הופכת את איסוף המידע לקל יותר, אבל כפי שראינו גם הופכת את המעקב של האזרחים אחרי פעולת איסוף המידע לקל יותר.  אז קודם עקבו אחרי רשתות הטלפוניה והיום עוקבים אחרי רשתות האינטרנט. אבל המעקב תמיד היה ויהיה.

בעבר כתבתי  פה סקירה מקיפה על הזאנר של סרטי/ספרי ריגול (חלק א ו ב). אחד הדברים הכי שציינתי שהכי מעצבנים אותי בספרי/סרטי ריגול  אמריקנים היא ההעצמה שהם עושים לדמותו של המרגל האינדיבדואל. מחשיפה לתכנים אלה, ניתן לחשוב שעבודת ארגוני הביון האמריקנים מורכבת מ 90% עבודת שטח, ושעתיד העולם תלוי על בלימה בגלל פעילותו של אדם אחד. האמת היא כמובן הפוכה - עבודת שטח היא יותר קרובה ל 10%. רוב הזמן והמאמצים מוקדשים לאיסוף מידע, ובכלל זה איסוף מידע אלקטרוני. בגלל זה אנשי 8200 מסתובבים עם ראש נפוח מחשיבות (ולסרטון הגיוס שלהם שראיתי היה את הפסקול של eye of the tiger . כי לשבת בבור ולעקוב אחרי נקודות במסך זה בדיוק כמו להטיס מטוס. יה רייט ). זה כי הם עושים את העבודה העיקרית. והאמת היא, כפי שציינתי באותה רשומה, שרוב הזמן העבודה הזאת סיזיפית, משעממת ולא מלהיבה. ומעל לכל, זו אינה עבודה אינדיבידואליסטית. זו עבודה של כוורת מאוד גדולה, של דבורים פועלים שכל אחד מהם עובד על השמת חתיכה קטנה מהפאזל. על כל עובד שטח יש צוות ענק של אנשים שמגבים אותו- ניתן לראות זאת בסרט "ארגו" בחלק שבו הסוכן בגילומו של בן אפלק זקוק לאישור אלקטרוני בדקה ה- 90 ממערכת המחשבים של הטיסה שהוא הזמין, או בקטעים שעוסקים בצוות שמרים את חברת ההפקה הפיקטיבית שמשמשת בתור סיפור כיסוי. כן- הסוכן הזה סיכן את חייו במהלך הפעולה הזו. אבל למשימה שלו לא היה סיכוי מלכתחילה ללא העזרה של הצוות שלו, עובדה שמצויינת בסרט. הגיבורים האמתיים לעיתים רבות לעולם לא יקבלו קרדיט על המעשים שלהם - לא רק בגלל שיש חסיון על פעילותם, אלא בגלל שהעבודה שהם עושים היא "משעממת" ולא מסוכנת כמו להרים טלפון ולהגיד "חברת הפקות שלום".

לסיכום- אחרי שההאבק ישקע ואדוארד סנודן יישכח, ואולי אם אפילו הממשל האמריקני ייאלץ לקפיא את פריזם בגלל לחץ ציבורי (אני מאוד בספק לגבי זה אבל בוא נגיד שכן לשם הטיעון) , רוב הסיכויים שגם במקרה הזה ארגוני הביון ימצאו שיטה אחר לעקוב אחרי מידע באינטרנט. זה כי הם לא יכולים לרשות לעצמם לא לעשות כך. נכון, "הארץ" פירסם שורה של הנחיות שתקשה על ארגוני הביון לעקוב אחריכם. אבל ביננו, זה לא הולך לקרות- רוב האנשים לא יישמו את העצות האלה. כולנו חתמנו על עיסקה פאוסטית כשאנו משתמשים באינטרנט. וויתרנו מההתחלה על הפרטיות שלנו - בין אם המידע שלנו מועבר לתאגידי ענק  או ארגוני ביון. לשבת ולעשות פרצוף של "אני לא מאמין שעשו לי את זה"  רק מוציא את מי שבא עם תגובה כזו כנאיבי ופראייר. אין דבר כזה ארוחות חינם. אנחנו משלמים על השימוש בפייסבוק וגוגל וכל האפליקציות. התשלום הוא בפרטיות שלנו, בחשיפה למידע שלנו. מי שלא מעוניין לשלם- שייתנתק. לכן אני לא מסכימה להצטרף להבעות הזעם והתדהמה. כי האמת כואבת בייבי, אבל היא עדיפה משימור האשליות. אז בוא לא ניתמם שאנחנו לא יודעם מהי העלות האמיתית של שימוש בשירותים חינמיים  באינטרנט. אנחנו יודעים, אבל משמרים את האשלייה בגלל ההכחשה. לכן המסר שלי לאומה האמריקנית: אמריקנים יקרים, נכון שזה מבאס לדעת שאיזה בוט יושב וקורא את המידע שלכם, אבל ביננו - תודו שזה גם קצת מנפח לכם את האגו. כי לשניה חשבתם שמה שיש לכם להגיד  באמת מעניין מישהו, אפילו אם זה פקיד/ה משעומם שיושב בבסיס סודי בנברסקה. לא באמת אכפת לכם מחופש הביטוי ודמוקרטיה. סתם רציתם עוד לייק על הסטטוס, עוד חיזוק חיצוני לאמונה שאתם פתיתי שלג ייחודיים ולא רק עוד קול אחד בודד בתוך קהל של מליונים.אז במקום להתעצבן על ה"האח גדול"- אמצו אותו לחיקכם! כי לאח הגדול אכפת ממכם, וקר שם בחוץ .