עקב פיטוריו של מנהל המדיה החברתית במקום העבודה שלי נוספו לי המטלות שלו בעדכון דף הפייסבוק של החברה שבה אני עובדת. לומר את האמת עבדנו די צמוד בחצי שנה האחרונה כשסייעתי לו בתור גרפיקאית, כך שזה לא בא לחלוטין בלי הכנה. גם יש לי תואר בתקשורת ומידענות כך שאני לא נטולת הכשרה לעבוד במדיה חברתית. אבל הנה הקטע שתפס אותי לא מוכנה- לא חשבתי שזה ייצור אצלי סוג של סכיצופרניה מסוימת.

הסבר קטן - מנהל המדיה החברתית, לו נקרא X , קבע טון מסוים בהתנהלות שלו מול קהילת הגולשים. עכשיו מכיוון שזה דף רשמי ולא דף אישי, אני מחויבת להמשיך ולהתנסח באותו טון ש- X קבע כדי שהמשתמשים לא יבחינו בחילופי המנהלים. הטון הזה שונה באופן מוחלט מטון הרגיל שלי. זהו טון החלטי, טיפה סחבקי וקצת מתלהב- בקיצור זהו טון גברי. אני מוצאת את עצמי מנסה להיכנס לראש של X, כמו הנוצרים ששואלים את עצמם what would jesus do , במהלך כתיבת כל פוסט אני מנסה לנחש מה X היה כותב. היום X בא לבקר, ודי החמיא לי. הקטע המצחיק הוא שדף הפייסבוק הזה הוא כל כך הבייבי שלו שביום שהוא פוטר הוא איים עלי שלא אעז לגעת בו ואף טען שהוא יעבוד בחינם ורק שאני לא אחליף אותו.  בנתיים X מצא עבודה במשרה מלאה כך שאין לו כ"ך זמן לזה גם אם היה רוצה. אני מרגישה קצת לא נעים מכיוון שאני ממשיכה משהו שהוא עבד עליו הרבה זמן ואני רק רוכבת על הגל שהוא התחיל, בתכלס.  אם נחזור לנושא המגדרי, זה די מוזר לי לכתוב כמו גבר.  וזה גם לוקח אותי למאמר שקראתי פעם בקורס של הסוציולוגיה של האינטרנט, שעסק באווטארים מתחזים. המאמר נכתב בידי חוקרת האינטרנט שרי טרקל על הסיבות שמובילות א/נשים להתחזות לאדם מהמגדר הנגדי באינטרנט. להפתעתה, היא גילתה שיש יותר גברים מתחזים לנשים מאשר ההפך. בחברה בה נשים עדיין נתפסות כנחותות, הייתם מצפים שיותר נשים תעדיפנה להתחזות כגברים על מנת להימנע מהטרדה מינית ואינטראקציה בעייתית מול הגברים. עוד הפתעה היא שמרבית הגברים האלה הינם גברים סטרייטים. בעוד שיש מיעוט לא קטן שעבורו אווטר נשי מאפשר להם לשחק עם פנטזיות טרנסג'נדריות/הומואיות, זהו לא הגורם העיקרי לבחירת אווטר מגדרי מתחזה. ואם נתעלם לשניה מהמיעוט הזניח שעושה זאת כדרך פלילית לפתות נשים להיפגש איתם, נשארנו עם רוב של גברים נורמטיבים שמציגים את עצמם כנשים. מה שהתברר הוא שדמוית הנשים איפשרו לגברים להביע רגשות ומחשבות שהם כגברים הרגישו שזה לא מקובל להביע.  מה שמעלה שוב, שמתעסקים הרבה בפמניזם על הכוח הדכאני של השובינזם כלפי נשים, והרבה פחות כלפי גברים, למרות שהכוח הזה מופנה גם נגדם. הגברים המסכנים האלה בסך הכל רצו לפטפט כמו "בשיחות נשים" - להתלונן על העבודה, בת הזוג או הילדים, אבל הם לא הרגישו לגיטמציה לעשות זאת בתור עצמם. הרבה מהם פיתחו חברות עם נשים אחרות אונליין, אגב, מה שקצת סיבך אותם, מכיוון שנשים מפתחות יחסי חברות יותר בקלות עם נשים אחרות מאשר עם גברים. הסכיצופרניה המגדרית משרתת פה סיפוק צרכים רגשיים שלא באו על סיפוקם כשהגברים התנהגו "כמו עצמם".

טוב, במקרה שלי אני לא צריכה פלטפורמה להוצאת אגרסיות ועצבים, בשביל זה יש לי את הבלוג הזה , במקרה שתהיתם. כך שאני לא חושבת שהתחזות לגבר משרתת אצלי צרכים פסיכולוגיים נסתרים.  עדיין ההתחזות לאדם אחר, שהוא במקרה גם גבר, בהחלט דורשת ממני סוג של אנרגיות נפשיות שלא צפיתי מראש את הוצאתם. מעניין אם הסגנון החדש הזה בסופו שלדבר יחלחל לסגנון הרגיל שלי, שנוטה להיות יותר הססן, פחות מדבר ישר ולעניין ויותר פורמלי בהתנהלות שלו מול א/נשים זרים. הקטע הוא שמבחינת אפקטיביות של בניית קהילה ברור לי שנימת דיבור "גברית" יותר משרתת את מטרת התפקיד - היא מעודדת השתתפות של משתמשים, יוצרת תחושה של פמיליאריות באינטראקציה ומעלה את כמות הלייקים והויראליות, שזה בתכלס מה שכל מנהל מדיה חברתית מנסה להשיג. כך שזו לא ממש אופציה להשתמש בסגנון דיבור אחר, ואני פשוט אצטרך להתרגל לזה. אולי כשאמשיך לתואר שני אתחיל מחקר שבודק אם כל מנהלת מדיה חברתית נתקלת בקטע הזה או לא. נושא שראוי לבדיקה, לא?