לאחרונה ניהלתי דיון מעניין עם חבר לעבודה. אני רוצה לעלות אותו פה בהרחבה ואשמח לדעתכם.
אחד הטיעונים האהובים של הגזענים הפשיסטים נגד שמאלנים בדיון בסוגיית גירוש מהגרי עבודה/מסתננים בלתי חוקיים (ברשותכם אשתמש בטרמינולגיה הסמולנית יפת הנפש) הוא שאותם שמאלנים יפי נפש חיים בשכונות יוקרתיות ולא היו מוכנים לחיות איתם בפועל. הגזענים מאשימים את כל אבירי זכויות האדם בצביעות, בכך שאכפת להם יותר מזכויות האדם של המהגרים מאלה של תושבי השכונות שלכאורה סובלים מנוחכותם של המהגרים, כאשר הם בפועל לא מוכנים לגור איתם אף הם.
אני לא אגיד שאין ממש בטענה הזו. יש סוג מסוים של שמאלן שמעצבן אותי גם. כזה שכולו חמלה ואמפטיה, אבל רק כלפי מי שהוא מסמן כ"אנדרדוג" שאינו שווה ערך לו עצמו. זוהי גם חמלה שבאה ממקום מאוד מתנשא ופטרוני , מהסוג שמאפיין פילנטרופים שחונכים מועדני פיס בפריפריה- תראו ילידים מסכנים, הבאנו לכם את אוצרות העולם המתקדם כדי להראות לכם עד כמה אנחנו נאורים ויפים לעומתכם.
גילוי נאות- אני לא מתנדבת לעבור לנווה שאנן גם אם ישלמו לי. אבל האמת היא, שאי אפשר להאשים אותי בצביעות כזו לפחות כלפי המגורים לצד מהגרים. אני גרה בשכונה עם נוכחות בולטת של מהגרים למינהם, ולפחות 50% מהמהגרים האלה הינם מהגרי עבודה. אבל באופן שונה מתל אביב, לשכונה שלי אין רפיוטיישן של "הנה השתלט עלינו העולם השלישי". ולמה זה ככה ומה הסיבה לכך, זוהי שאלה טובה.
זמן קצר לאחר שעברתי לנחלאות, הוצתה דירה ברחוב ביבאס, הקרוב לשלי. אחרי חודשים, היתה עוד אחת בשכונה. זה קרה כחלק ממסע הפחדה של כ"כניקים שנערך נגד אריתראים בשכונה. ככל שזכור לי, באחד המקרים נעצרו חשודים אבל אני לא זוכרת אם הם הואשמו בפועל. מאז, לפחות ככל הידוע לי, לא היו עוד תקיפות גזעניות. אבל בפועל, אנשים "רגלילם" לא נרתעים מלעבור לגור פה למרות שיש פה נוכחות די גדולה של הקהילה האפריקנית. זו שכונה שפופלרית אצל צעירים אמריקנים, עולים חדשים מצרפת, צעירים ישראלים עם נטיות רוחניות חסידיות לייט וכמובן שיש פה עדיין שרידים מהקהילות המקוריות שגרו פה לפני היאפיזציה של השכונה- תימנים מ"בתי גורל", החרדים מהחצרות הסגורים, כורדים מהרחוב שלי והקרובים אליו של השכונה, עיראקים מהשוק העיראקי.
וכל האוכלוסיה היהודית הרב גוונית זו חיה ביום יום בלי יותר מדי חיכוכים עם המהגרים. הרחוב שלי למשל הוא מיקרוקוזמוס רב תרבותי- מולי חיה משפחה פיליפינית-אם וילדיה- שדוברת עירבוביה שמחה של עברית, אנגלית וטאגאלוג. מעלי חיה אריתראית, שלומר את האמת מעולם לא פגשתי בה אך אני יודעת שהיא קיימת. שכן וותיק אמר לי שבזמן שהבניין שלי עבר שיפוצים בעל בית השכיר אותו במחיר זול לאריתראים (שכנראה שהיו היחידים שאולצו לסבול מהרעש והבלגן כי הם לא יכולים לרשות לעצמם משהו יותר טוב, ונותרו ספיחים מהם בבנין). מול האריתראית חיה צעירה אמריקנית. מעל הפילפינית חיים שני סטודנטים. במשך הרחוב חיים משפחה חרדית לייט אמריקנית, עם הרבה ילדים בלונדינים. יום יום אני נתקלת באריתראים- בנשים לבושות צעיפים שקופים מוליכות ילדים רציניים למראה, בגברים ששורצים בפיצוציה המקומית. אתמול שוב נתקלתי בגבר שחור גבוהה מאוד עם ילד קטן מאוד. לפני מספר שבועות ראיתי אותו צועד עם בנו, כאשר הם משחקים משחק ספירה- הילד צועד והאבא שואל אותו איזה מספר צעד. יחדיו הם ספרו בעברית - אחת- שתיים- שלוש... משהו צבט לי בלב כשראיתי אותם יחד. חשבתי על אב שמלמד את בנו שפה שהוא בטח בקושי שולט בה בעצמו. חשבתי שעבור הבן, זוהי פעם ראשונה שהוא לומד לספור, והוא לומד לעשות זאת בשפה שלא בטוח שהוא ישתמש בה בעתיד. חשבתי על למה אב אפריקני מלמד את בנו עברית, מתוך רצון נואש של מהגרים לשרוד, להשתלב כמה שיותר מהר, להוכיח את השייכות שלו. חשבתי על מה שקראתי על צעירים בדרום סודן, שהוחזרו לשם בכפייה והקימו מין תת תרבות של אפריקנים דוברי עברית. חשבתי על ויכוח שראיתי ברחוב לידי יום אחד בין אריתראי לצעיר ערבי שנוהלה בבליל של עברית, אנגלית וערבית- שבאף מצב אלעזר בן יהודה לא היה מדמיין שעברית תשמשת לינגואה פרנקה לתקשורת בין שני גויים מעמים שונים.
אני לא רוצה ליצור מצג שווא כאילו כולם פה משפחה רב תרבותית שמחה וגדולה. ההפך מזה - כל אחד מתחפר בפינה שלו ומנסה להתעלם מהשני. אבל מצב של התעלמות הדדית עדיף על מצב של אלימות הדדית. ונכון, הצעירים האריתראים השיכורים מפחידים אותי. אבל כל קבוצה של צעירים זכרים מפחידים אותי באיזושי רמה- בין אם הם שאבניקים, ערסים ובטח אם הם כ"כניקים , כמו קבוצה גדולה שראיתי עם חולצות צהובות בתחנה מרכזית לפני כמה ימים, עם לוק "נוער הגבעות" האופנתי. זה לא שיש עלי שלט ניאון מבהב "עובדת בעמותה של עוכרי ישראל" אבל אם היה קיים שלט כזה אין לי ספק שהייתי סופגת מהם איומים כמו אלה שמצוירים בגרפיטי על דלתות של מנכ"לי עמותת שמאל נבחרות. וישנם רגעים שצפיתי שממש שייכים לסרט על סובלנות - כמו הרגע אתמול באוטובוס בו גבר אריתראי שחזר מהשוק על האוטובוס הצליח לעצבן אותי כשהוא השתלט על שלושת כיסאות מולו עם השקיות שלו, אבל ככל שאוטובוס התמלא חרדים הוא קירב אותם אליו, ומולו התיישבו גבר חרדי עם שני ילדים חמודים. כנראה שהחמידות שלהם עשתה לו משהו, כי כאשר הם התחילו לעשות בעיות, הוא ניגש בספונטניות לילד ונתן לו לחמניה על מנת להשקיט אותו, ועייניו הכחולות של הילד נפערו לגדול ענק בעודו מתלבט אם לקחת אוכל מזר. גם כאשר האב אישר לו, הוא כמובן לא יכל לאכול את הלחמניה בלי ליטול יידים, מה שהוביל למאבק פנימי קצר נוסף בין רצון לנגוס ישר בלחמניה החמה מתנור האפייה של השוק ורצון ל"התנהג כמו שצריך" ולחכות שייגיעו הביתה, מה שהוביל לרגע של אי הבנה בין תרבותית כאשר הארתראי לא הבין מדוע הילד לא אוכל את הלחמניה.
אניווי, התשובה ללמה נחלאות היא לא נווה שאנן היא מורכבת. אחת הסיבות לדעתי היא שהגיעו לשכונה בעיקר מהגרי עבודה עם משפחות. אין לי ביסוס עובדתי לתזה הזאת - זה לא כאילו שמישהו עושה סקר של הרכב תושבי השכונה- והוא לחלוטין מבוסס על הרושם שלי. בניגוד לרוב של צעירים שהגיעו לישראל בגפם שחיים תל אביב ומחפשים את האקשן, כמו כל צעיר שחי בתל אביב, לירושלים כנראה הגיע רוב של אנשים שרק רוצים להתפרנס ושיעזבו אותם בשקט. למי שיש משפחה יש משהו להפסיד, וגם מבחינה סוציולגית ידוע שגברים בגילאים מסוימים שמתקבצים יחד ללא גברים מבוגרים יותר/נשים הינם בעלי הפוטנציאל הכי גבוה לאלימות. זה לא לומר שגברים עם משפחות לא מבצעים מעשי אלימות - ותעיד על כך הכתבה שקראתי בהארץ על נשים מוכות מקהילת מהגרי העבודה, אך לצערנו זו נוטה להיות מופנת בתוך המשפחה ולא מחוצה לה, כך שהיא לא תפריע לתושובים הוותיקים יותר. סיבה שניה היא שכנראה מבחינת אחוזים הם לא עברו רף מסוים שהופך את השכונה לפחות אטרקטיבית עבור האוכלוסיה היהודות- מימדי הקהילה פה עדיין קצת קטנים. קראתי פעם ראיון עם אריתראים מירושלים שאמרו שהם אוההים את האווירה השונה פה ואת השקט שיש פה בשבתות, אבל זה כנראה לא מספיק בעבור הרוב. הסיבה השלישית קשורה לאופי השכונה לפני המעבר של המהגרים לתוכה. לפני כעשרים שנה, כשהייתי בת 12, הלכתי בפעם הראשונה עם חברים לבד לתל אביב. אמא שלי לקחה מפה, וציירה עיגול גדול עם איקס תוכו על נווה שאנן. היא אמרה לי בצורה שלא משתמעת לשני פנים - את לא מתקרבת לשם. אז כן, המצב קשה היום בנווה שאנן. אבל בוא נודה באמת - זה היה סלאמס לפני שכף רגלו אחת של אפריקאי או תיאלנדי דרכה שמה. זה רק יכל להתדרדר מאיפה שזה היה. תושביה שכונות שם קצת חיים בסרט, כאילו אפשר לאשים רק את המהגרים במצב שיש שם. אבל האמת היא שזו לא הית שכונה בטוחה לנשים גם לפני עשרים שנה. זו שכונה שסבלה מהזנחה פושועת של הערייה במשך עשרות שנים. וזה לא כאילו שהמהגרים - לפחות בתחלה- גרו שם מרצון. הם גרו שם בהתחלה כי זה מה שהם יכלו להרשות לעצמם. כיום המצב שונה - הם גרים שם כי זה נוח להם, כי יש שם תשתיות שמותאמות להם כגון חנויות/מסעדות שמוכרות אוכל שהם אוהבים, מוסדות קהילתייים שמשרתים אותם כגון כנסיות וגני ילדים, ועוד. גם בשכונה שלי התבססו בשקט מוסדות אלה- בתי קפה אינטרנט האמהריים/טיגרינים פועלים כעין מתנ"סים לא מוכרים של הקהילה האריתראית בשוק. יש לם גם את כנסייה אתיופית ברחוב הנביאים, לנוצרים לפחות. חנויות שמוכרות טף לאינג'רה, שמשרתת גם יהודים, נמצאות בשוק.
אז למה למעשה נחלאות נהפכה לשכונה שפופלרית אצל מהגרי עבודה? היא לא הזולה ביותר- נווה יעקב וקריית מנחם, לשם השוואה, זולות ממנה. זה נכון שבעברה הלא רחוק, נחלאות הייתה נחשבת שכונה ענייה. לא סלאמס, אבל גם לא שכונה שווה. אבל עכשיו היא עוברת תנופת בניה מטורפת- בונים ומשפצים בכל פינה, כולל בהמשך הרחוב שלי שהורידו בניין ובנו אותו מחדש תוך פחות משנה. היא מאוד מרכזית, עם בתי ספר כמו "דוגמא" לבנים ועודף בתי כנסת עבור הדתיים. זה נכון שיש לה רפיוטיישן של שכונה שתמהונים ירושלמים נוהגים לפקוד אותה- ונתקלתי פה ושם ברחובותיה בא/נשים שנראו כסובלים קלות מסינדרום ירושלים. גם פרשת הפדופליה לא היטיבה עימה. אבל עדיין, זה יעד נדל"ני מעודף בהרבה על פני מקומת אחרים בעיר. ערב ערב אני עוברת ליד בתי קפה ומסעדות מפוצצים באנשים, אפילו באמצע השבוע. אני מודה שאפילו לא הספקתי לבקר ברובם, וחוץ מזה "התבייתתי" על נחלא המקסימה כמקום שכונתי לרבוץ בו. יש פה התחדשות מסוימת של האזור, שאי אפשר לפטור אותה בטענה שמדובר בכמה סטודנטים ותיירים ולא במשהו אמיתי.
את התשובה קיבלתי כשהסתובבתי פעם בשוק לפנות בוקר- בערך ב 5:30. קבוצות של מהגרים, בעיקר שחורים, עמדו שם וחיכו לקבלנים שיאספו אותם. אין לי ספק שחלקם גם עובדים מאחורי הקלעים בשוק, אם כי שם לערבים יש חזקה על העבודה במקום. כנראה החיסכון בעלויות של הנסיעות, שהיו עולות יותר אם הם היו גרים בשכונות זולות יותר אבל פריפריאליות יותר, משתלמת להם מספיק לגור בנחלאות.
הסימפטיה שלי כלפי אותם מהגרים היא גדולה. גם אני בת של מהגרים, עם ריאטולים שלהם שזר לא יבינם, כמו השתתפות באופרה קלה של גילברט וסאליבן. גם ההורים שלי בחרו במקום המגורים שלהם בגלל אחוז גבוהה של "אנשים כמוהם", והם מעדיפים נותני שירותים דוברי אנגלית- הרופאים אותם הם מבקרים, השיפוצניקים וכו'. יתרה מזאת, עם כל עודף הסימפטיה שיש לי למהגרים אידאולוגיים, אני מודעת לכך שהדור הקודם של ההגירה של משפחתי, זה ממזרח אירופה ללונדון, חי בתנאים דומים לאלה של מהגרי העבודה פה, ואף הם היגרו מסיבות דומות. הם לא היו תחת איום של סכנה ברורה ומיידית, אבל המצב של היהודים במזרח אירופה כן היה רע, בגלל שילוב של אנטישמיות ועוני. הם הגיעו לסלאמס של האיסט אנד, ותוך דור אחד עברו לשכונות היותר טובות, ותוך דור נוסף עברו לפרברים.וכן, סבא שלי התבייש בסבתא שלו, זו שדיברה רק אידיש אחרי 50 שנה באנגליה. אז אני משערת שהצד של המשפחה שלי שעבר אינטגרציה מלאה לחברה האנגלית , זה שהתבולל לחלוטין וכיום נמצא בפריפריה של ה"אחוז האחד" עם בתי הנופש היוקרתיים שלהם בחו"ל והחתונות עם הסלבים - לא ממש רוצה לזכור מהיכן הוא בא. אבל אני, שעדיין נחשבת כמעמד בינוני, זוכרת גם זוכרת. אני הנינה של הערב -רב, זה שאף אחד לא רצה אותו, אפילו לא היהודים האחרים (אני מודה שלחץ הדם שלי עלה כשקראתי בספר "ארנב עם עיני ענבר" על היחס הפטרוני של יהודים אריסטוקרטים ל"אוסטיודן" היהודים הלא מתורבתיתם מהמזרח). אני הנינה של שוחטים, חייטים, שענים, רבנים, מזקקי י"ש וסוחרי (ואולי גנבי) סוסים. והנה יצא ממנו עורכי דין, חשבים, סוכני נד"לן, אקדמאים, ועובדי מדינה. רק כי מישהו במשרד ההגירה באנגליה כן נתן לנו צ'אנס.
אז זהו מה שיש לי כרגע להגיד על השכונה בה אני גרה וסוג של הדו קיום המתוח שמתקיים בה בין האוכלוסיות שבה. אני מקווה שאיני טועה, והמתחיות שקימת בין האוכלוסיה "החוקית" ו"לא חוקית" לא תתפרץ. אני חושבת שנחלאות מראה שמהגרים כן יכולים לחיות בכבוד ביננו, אם רק נותנים להם. זה לא מוריד בכלום מהעובדה שלאנשי תושבי שכונות כמו נווה שאנן מגיע ביטחון אישי - וגם אם הם מבטאים את הדרישה הזו בצורה גזענית, זו עדיין דרישה שאי אפשר למסמס אותה בטענות מצטדקות. אבל גם אם ייקחו את כל המהגרים מנווה שאנן ויעלו אותם על מטוס לארצות מוצאם, נווה שאנן לא תהפוך במטה קסם לשכונה טובה, או אפילו סבירה. הנרקומנים והזונות עדיין יישארו שם. אז התשובה היא שהשכונה עצמה זקוקה לשיקום, עם ובלי מהגרי העבודה שחיים בה. ובסופו של דבר, אם זו תהיה שכונה שכיף לחיות בה, כמו נחלאות, כולם ירוויחו.
ואגב, מה שמפריע לי באופן ספציפי הם המתפללים מבית הכנסת שמול הדירה שלי, וגם זה במשך חודש אחד, הוא חודש אלול הבא עלינו לטובה. תקיעות שופר בחצות בלילה לא עושות לי טוב על הנשמה. תאשימו אותי בהתנשאות אשכנזית או ווטאוובר, אבל אני באמת חושבת שלא צריך יותר מעשרה ימים להגיד סליחות. מילא שאחרי הסליחות הם היו מתפזרים בסביבות 12:30 -1 בלילה, אבל הערסים האלה יושבים ומעשנים לי מתחת לחלון עד השעות הקטנות של הבוקר. בקשות להתחשבות נפלו על אוזן ערלה, וזה לא כאילו שלרב השסניקי של ה"מרכז הרוחני" הזה אכפת. אז נכון, אין חוק שאוסר על עמידה ברחוב ב- 2 בלילה, אבל ראבק, אם תזוזו 2 מטרים קדימה לפארק סאקר זה יהרוג אותכם? וביננו, להגיד סליחה לאלוהים ואחר כך לטרטר את כל תושבי הרחוב שליד - ואני לא היחידה מהרחוב שחטפה את הג'ננה מהקטע הזה- לא מבטל את כל העניין? הרי על עברות שבין אדם לחברו לא מתכפרות ביום כיפור. ולגזול שינה במשך חודש שלם מתושבי רחוב אחד- זה וואחד עבירה, וחילול קודש על הדרך שגורם להשנאת הדת. אז כן, שכנים מעצבנים באים בכל הסוגים והמינים. וכן- "המשגיחים" זה לא סרט, זה החיים שלי. וולקאם טו נחלאות.אה, ו- Don't get me started על סיורי הסליחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
culture vulture