הבטחתי, והבטחות צריך לקיים, שאביא את רשמי מאיזה 4 הופעות שהייתי בהן במהלך אוגוסט. 

אחת ההתלבטויות שהיתה לי היא איך להתייחס לכל כך הרבה הופעות- בסדר כרונולוגי, להתייחס לז'אנר או לנושא? 

בסוף החלטתי ללכת על הבלתי צפוי ולדבר על הקשרים נושאיים שעלו בין כמה להקות/אמנים שונים. 

אז נפתח בשני להקות שנורא דומות, וראיתי אותן אחת אחרי השני, ונעמוד דווקא על ההבדלים הקטנים אך המשמעותיים בינהן. 

על הלהקה הראשונה אני משערת ששמעתם. להקת המחמד של הסמולנים הציניים, זאת שפרצה לכותרות עם "אוטו זבל" ו"שגר פגר". 

אכן, מדובר ב"הבילויים", והנה הפרומו להופעה שהייתי בה 

כמה מילים על הפסטיבל עצמו- 

קודם כל באמת שאפו למארגנים שהרימו ארוע כזה לירושלמים. הסאונד היה טוב, השימוש בבמות בכל צד היה מוצלח ורוב הזמן ראיתי ושמעתי טוב. מבחינת עמידה בלוח זמנים גם ראוי לציין לשבח את העובדה שרוב ההופעות אכן התקיימו בזמנים המפורסמים.  בשביל פסטיבל חינמי זה בהחלט הרגיש לא חינמי. 

עכשיו על ההתקטננויות- אם אתם מוכרים במתחם אוכל ושתייה, אז צריך לשים יותר פחים זמינים ובמקומות בולטים.  כי להסתובב סביב סביב עם כוס מלוכלכת זה לא כיף, ואני לא רוצה להיות ברברית שזורקת לכלוך לרצפה.  גם התאכזבתי מהדיסקים הזמינים בדוכן של האוזן השמינית- לא היה מבחר גדול ובכלל עדיף להגיע לחנות בהלל. אם אתם מקדמים מוזיקת אינדי ישראלית, למה שלא תזרקו עוד כמה דיסקים שקצת קשה להשיג? 

"הבילויים" הם מסוג הלהקות שאני קצת אמביוולנטית כלפיהן. אין ספק שחברי הלהקה מוכשרים. אפילו הסגנון הספק נוסטלגי ספק פולקי עובד. אבל השורה התחתונה היא שאין ברשותי אלבום של "הבילויים". וגם כנראה לא הולך להיות. יש להם שירים טובים אבל אני פשוט לא מתחברת למכלול. אחרי 3-4  שירים אני מתעייפת, וזו האמת. 

מה שהתברר לי בהופעה שלהם היא שהשמועות אכן נכונות, והבילויים הם להקת הופעות הרבה יותר מוצלחת מלהקה מוקלטת. ראשית כל, קבלו את הביצוע המהמם הזה לבאב אל וואד א' 

איזה מזל שמישהו אחר צילם כי האמת שרוב ההקלטות מהנוקיה שלי יצאו לא טוב. הנה דוגמא מהקלטה שלי: 

אכן לא משהו. אבל לפחות קיבלתם הרגשה של הזיעה, עשן הגראס  והשירה בציבור. 

שווה כמובן לציין שעצם האירוניה בהופעה מול בית מעצר ומתקן שב"כ לא נפקד מענייהם של חברי הלהקה, שאף הקדישו שיר אחד לעצורים. אכן, עלתה במוחי התהייה האם עבור אותם עצורים הפסטיבל הינו סוג של עינוי מתוחכם במיוחד, אם הם אינם חובבי רוק אינדי. 

את הקרדיט באמת צריך לתת להופעתו המאנית משהו של נעם ענבר, לאנרגיות שהוא משדר וכמובן ללהקה שניתן לראות שהשנים של נגינה משותפת עשתה לה רק טוב. אם פעם לבילויים היתה קצת תדמית של היפסטרים שמשחקים אותה בלהיות להקה, לאחר עשור של פעילות הם יותר להקה של היפסטרים. באופן כללי , הם הפתיעו אותי כלהקה הרבה יותר רועשת ורוקנרול משחשבתי שהם. 

מה שהתברר בהופעה עבורי הוא שאני באמת מכירה שירים של הבילויים די טוב, אפילו שאין לי אף דיסק שלהם ואני אפילו יכולה להצטרף בפזמון. כך שנהנתי, אין ספק בכך, אבל... 

כמה  ערבים אחר כך נכחתי בארוע של קבוצת האמנות בית ריק. מדובר בקבוצה של אמנים שעברה בכל מיני מקומות נטושים בירושלים וערכה שם ארועי תרבות שונים ומשונים- מיצגים, הופעות וכו', הארוע באותו ערב התרחש בחלל תעשייתי נטוש באזור התעשייה תלפיות. התאורה הייתה ממש חרא כך שכלום לא יצא טוב ממה שצילמתי. אתמקד שנייה בהופעה האחרונה שם, של יאפים עם גיפים. 

תחזרו שניה אחרונית איזה עשור וקצת יותר. השנה היא 2001. אני מסיימת שנתיים וקצת של שירותי הצבאי. את מיטב המשכורת הצבאית שלי הייתי מוציאה בקביעות  בחנות קטנה ליד בצלאל, באלאנס שמה (עוד איפשהו יש לי עדיין את השקיות הכותמות משם, אני חושבת). שם נפגשתי לראשונה עם יו לה טנגו, פייבמנט ועוד דברים טובים. וסביב החנות הזו מתפתחת גם סצנת מוזיקה של הלייבל פאקט, ואני שומעת פלוס מינוס באות תקופה בפעם ראשונה את הסינגל של "יאפים עם ג'פים, "הבת של הדיקאן" ב"הקצה". ולכן עבורי "יאפים עם ג'יפים" שייכים למקום ולתקופה מאוד ספציפית בתודעה שלי, מקום שאליו אני תמיד נזרקת חזרה כשאני שומעת אותם.  עוד פרטים על כך אפשר לראות בראיון הזה עם ישי קיצ'ליס, שגם בשעתו היה כותב בעיתוני ברנז'ה כמו העין השבעית ועכבר העיר. 

אז כיום "יאפים עם ג'יפים" נשארו להקת קאלט,להקה של יודעי ח"ן שלא פרצה את מחסום הגלגל"ץ. וזה מעניין להשוות, כי לפני עשור "הבילויים"  ו"יאפים עם ג'יפים " היו במקומות די דומים מבחינת הכרה והערכה  וכו'. אבל "יאפים עם ג'יפים," עפאס, רק נהפכו יותר ויותר מעניינים ופחות קומינקטיבים עם השנים, והבילויים, קצת ההפך. יחד עם זאת, באמת שאני מוצאת הרבה מן המשותף בין שני הלהקות האלה - הזיקה הפולקית, המילים שנוטות לכתיבה מתוחכמת מאוד ומודעת לעצמה, והכי חשוב- הרצון לא להיות נחמדים. הסנטימנטליות המלנכולית, הנעימה, זו ששורה על 90% מהמוזיקה הישראלית הפופלרית ושהופכת אותה לדי בלתי נסבלת - מגלעד שגב לעידן רייכל, מקרן פלס לריטה- לא נוכחת כאן כלל. וה כאמור, דבר טוב. 

זה לא כאילו ש"הבילויים" התרככו או התפשרו או נהיו זונות תאגדיות- ההפך הוא הנכון - הם מוצאים את המוזיקה בצורה עצמאית עד היום, הם לא מתחנפים לקהל ושומרים על אינטגרטי. אבל יש משהו במוזיקה של "יאפים" שמקפיץ אותם לשלב הבא, סוג של תחכום והעזה שאפילו אצל הבילויים חסר.  ולכן, לאחר האזנה לשניהם, אני חייבת לפסוק- "הבילויים" הם להקה טובה. ממש ממש טובה. אבל, "יאפים עם ג'יפים" היא להקה מצויינת. בהופעה פשוט נגנבתי עד כמה הלהקה הזו מנגנת דומה לכמה מהלהקות האהובות עלי מחו"ל- רגע הם נשמעים כמו ביירות, עם השילוב של הכלים הקלאסיים עם מקצבי הרוק. רגע הם כמו וובן האנד יוצרים אוונגרד פולקי קודר.  עוד דבר - אצל קילצ'ס אני מוצאת משהו מעבר לציניות והומור שחור. יש לו פואטיקה עקומה כזאת, משהו באמת יפה  ומיוחד. 

אז תקראו לזה לוקאל פטריוטיזם ירושלמי, תקראו לזה סנוביזם ואליטיזם של אוהבת מוזיקה שרק אוהבת להקות נידחות. בכיף, באמת. אבל אני חושבת שלפעמים ההבדל הקטן ההוא, זה ההבדל שעושה את הכל. כי מההופעה של יאפים יצאתי בתחושה שאני חייבת להשיג דיסק שלהם. ונכון, קראתי בעבר כבר ביקורות מהללות על יאפים עם ג'יפים. ואני אפילו מכירה 3-4 שירים עוד מקודם. אבל רק עכשיו נפל לי האסימון למה זו להקה שמגיע לה התייחסות מיוחדת, ודווקא בגלל שיצא לי להקשיב ללהקה מאוד דומה לה, יצא לי להגיע למסקנה ששווה להשקיע בה קצת יותר. 

והנה לסיום דווקא ממשהו מ"נבל דוד אדום" אלבום הכי מעניין/מאתגר שלהם 

נ.ב היום התברר לי שקיבלתי כרטיס חינם להופעה בבארבי של בומבינו מקול הקמפוס (כפרה עליהם!). רשמים מהופעה זו ועל מוזיקת בלוז מדברית- תבוא כנראה בהמשך, אבל רק כשאסיים לכתוב על שאר ההופיעות מאוגוסט שהייתי בהן.