קודם כל, אתם צריכים בכלל להודות לי שאני כותבת את הפוסט הזה מפני שכרגע הדירה שלי די קפואה ומדי פעם צריך להתחבא מתחת לפוך בשביל קצת חום. השלג יורד כבר רוב הלילה בלי להפסיק, חושך בחוץ, שקט לחלוטין בצורה אפילו קצת מלחיצה מרוב ששקט חוץ מקולות א/נשים צועדים מדי פעם וקולות סירנות האמבולנסים או המשטרה שמזהירים על בואם. אכן, זהו מבזק מירושלים הנצורה. לא טרחתי בכלל לצאת מהבית (שיערתי שביום שישי לאחר השלג הנוסף שיערם במהלך הלילה יהיה יותר יפה להסתובב ולצלם) ואת היום העברתי בשיטוטים באינטרנט, שכלל בעיקר את קריאת הבלוג של ג'ון סקלזי (אחלה בלוג וגם אחלה סופר. מומלץ) וקריאה של ספר בשם Pym שמקום התרחשותו, הו האירוניה, היא באנטרטיקה. הספר וגם הבלוג משעשעים למדי ואני לא משתעממת, רק הקור קצת מחרפן אותי. 

אז הנה הפוסט המובטח על צמחונות ושאר ירקות. ראיתי כיצד הדיון העיר מתרדמת החורף את כל המחורפנים מהחורים בהם הם מתחבאים כשעלה הנושא בבלוג של אבו אלמוג, אני מקווה שהבלוג שלי מספיק לא פופולרי כדי שהם יהיו אפילו מודעים למה שאגיד כדי להמנע מלהכנס להתנצחויות מיותרות. 

בבמה הציבורית עלו לאחרונה כמה דיונים שמעורבים בהם סוגיות אתיות מורכבות ביותר. לצורך הויכוח, בחרתי להתמקד פה בשני נושאים - צמחונות ופונדקאות. אבל בגדול אפשר להשליך את מה שאגיד פה על כל נושא במחלוקת- גיוס חרדים, מדיניות הגירה- שמאחורי הדיון בו עומדים טיעונים מוסריים לכאן ולכאן. 

אז נתחיל בצמחונות, כמחווה לגארי יורופסקי. נתחיל בגילוי נאות: איני צמחונית. אני חושדת שגם אם הייתי רוצה, לא הייתי מצליחה כי יש לי פוביה מכל מיני סוגי ירקות, בעיקר ירוקים (רשימה חלקית:ברוקולי, חציל, ומלפפון) וגם את הירקות שאני כן אוהבת (חסה, גזר ועגבניה- כן, הייתי ארנב בחיים אחרים) אני לא אוהבת לאכול מספיק כדי שהם ישביעו אותי. אני כן אוכלת יום כן מנה בשרית יום לא (ולעיתים קרובות אפילו יומיים), שזה בעיקר כי א. אני מכורה לפחממות. ב. זה זול יותר. ג. זה בריא יותר. הקטע של מיטלס מאנדיי, אם כך, נראה לי דבילי לחלוטין ולא קשור בכלל לתרבות האוכל הישראלית- הוא מתאים יותר לתרבויות שבהן פותחים את הבוקר עם בייקון מטוגן. אני באה מבית עם פול מודעות לבריאות, כך שאני יודעת איך להכין מנות טעימות מקינואה וקטניות (אתם צריכים לנסות להכין חומוס בתרד בסגנון הודי. מנה סוף הדרך, במיוחד שמשדרגים אותה עם תבלין גראם מסלה . וקצת טופו מטוגן שמכינים מראש ומוסיפים לקראת הסוף שזה תחליף סביר לגבינת פניר). אבל מעבר לכך הטיעונים של הצמחונים לא לגמרי שיכנעו אותי. אני אומרת לא לגמרי כי חלקם כן משכנעים אותי.  וכאן אני מגיעה לנקודה העיקרית שלי, שבדיון על עקרונות מוסריים, זה בסדר להגיד שהצד השני מעלה טענות מוצדקות מבחינה מוסרית, אבל שבשקלול הסופי עדיין הגעתם למסקנה שכובד הטענות נופל על הצד השני שבו בחרתם. כדי לנצח בויכוח, לא חייבים לנסות לטעון שכל טיעון שהצד השני מעלה לא תקף כלל וכלל. 

אבל כמובן, שהביטול הנחרץ הזה, כראוי לתוקפנות ולעצבנות של השיח הישראלי המצוי, עולה כל הזמן. וכך אנחנו מגיעים למצבים אבסורדיים שבהם קרניבורים טוענים שזה לחלוטין ומאה אחוז מוסרי לאכול חיות מצד אחד, ומצד שני אנו מקבלים דיבורים פסיכיים מצד צמחוניים ושאר אוהבי חיות על כך שכואב להם יותר לראות כלב מורעב מילד מורעב- ע"ע תגובה מס 16 לכתבה הזו של הארץ.

קודם כל בוא נשחק את פרקליטת השטן - משחר האנושות, זה ברור שזה אקט בעייתי מבחינה מוסרית להרוג חיות, גם לשם אכילה. לכן בכל מיני דתות פיתחו טקסי שחיטה, כדי להתמודד עם הבעייתיות. הלוחם האינדיאני ימלמל תפילת סליחה בפני רוח החיה לפני שהוא ישחט אותה. ביהדות בגלל זה יש פוביה מדם, ויעבירו את נתח הבשר כל מיני טיפולים כדי שהוא לא ידמם. כמובן שיש גם את הקטע המפורסם מהגמרא שמדבר על סובלימציה של היצר הרצחני לעשיית טוב- הרוצח בפוטנציה שבוחר להיות שוחט. יש את הרב"ם שמדבר על אחרית הימים הצמחוניים, והרב קוק הצמחוני למעט בשבתות. אני יכולה להמשיך עוד, אבל אני חושבת שהמסר פה מובן.  בתור אוכלת בשר, נראה לי שלהגיד "אין שום בעיה מוסרית עם אכילת חיות" זו אמירה שלא מחזיקה מים.

אבל מה שכן, אפשר להגיד "זה דבר בעייתי מוסרית אבל גם האלטרנטיבות הן בעייתיות מבחינות אחרות".  כלומר אני לא השתכנעתי בטיעונים האחרים שצמחונים מעלים - שצמחונות שהיא 100% היא באמת בריאה יותר- יש מרכיבים בבשר שהרבה יותר זמינים בו במקורות אחרים, צריך לאכול כמויות ענקיות של ירקות וקטניות כדי להגיע לאותן רמות. בתור מישהי שפעם סבלה ממחסור בברזל, זה לא סיכון שאני מוכנה לקחת על עצמי. אני גם לא בטוחה שזה יותר אקולוגי להיות צמחוני, הטענה הזו כבר הופרכה כשזה מגיע לקינואה- הביקוש לה כמעט הרעיב את האינדיאנים בפרו. גם גידול הסויה והתירס גורמים לנזקים ביערות הגשם, לא פחות מגידול פרות. כלומר זה היה אקולוגי אם רק היינו אוכלים מוצרים שגודלו פה, אבל בפועל הם לא. פעם חיפשתי סוכר חום לא מיובא מברזיל- ונכשלתי. ואל תתחילו איתי בנושא ה- GM , שבארץ אין פה מודעות בשיט. בקטעים האלה אני חושבת שאכילת בשר (ורק אכילה במידה קטנה) היא לא פחות מזיקה (מבחינה אקולוגית) או אפילו עדיפה (בריאותית) מצמחונות. מה שאני כן רוצה ומוכנה לפעול בשבילו, הוא לשפר את תנאי החיים של החיות במערכת החקלאות המתועשת. לא רק בגלל צער בעלי חיים, אלא בגלל שזה גם בריא יותר לי. אני לא מוכנה להתפשר על ביצי חופש (חוץ מאלו של גבעות עולם. כי זה כבר מכניס אותנו לסמטוכה מוסרית אחרת) אבל כרגע בשר אורגני יקר לי. עבור חסידי הצמחונות זה הכל או כלום -או שנשחרר את כל החיות, או שנמשיך להרוג אותם, ואז לא משנה באילו תנאים הם חיים עד אז. מבחינתם שיפור התנאים הם לא אישו, כי ממילא הולכים להרוג את החיות. אני חושבת שלא ממזמן עלה ב"הארץ" את הטענה העצובה על כך שלא ניתן לגייס א/נשים שאכפת להם מוסרית לרווחתם של בע"ח, אם הפיתרון לא מספיק כוללני עבורם. 

נמשיך לנושא הפונדקאות. אני לא יודעת אם אתם מודעים לכך, אבל לא ממזמן "נציג " ההומואים מטעם עצמו הלך ראש בראש עם נציגות הפמניסטיות (שחלקן גם כאלה שייכות ל"קהלה הלהטבקית") בנושא הפונדקאות. שניהם לדעתי, הציגו טיעונים משכנעים, אבל שניהם הצליחו לטשטש את הטיעונים האלה ברטורקיה מתלהמת. נתחיל עם אוחבסקי. הזלזול שהוא הפגין הוא לדעתי ממש לא במקום. בנושא של היחס לשימוש בפונדקאות בהודו הבחירה שלו להתעלם מקונקסט של קולניאלזם, ניצול גופן של נשים ושאר עוולות שמתמשכות במשך דורות היא מגוכחת. אתה לא יכול בבת אחת להתכחש לפריוולגיות שלך כגבר מערבי סתם בגלל שזה מונע ממך הגשמת חלום של הורות. מצד שני, גם התשובה שפורסמה פה לאוחבסקי היא לא לעניין. האלטרנטיבה לפונדקאות בכסף - כזו שאשה מנדבת את גופה שמוצגת בתשובה - אכן קיימת, ראיתי אפילו סרט דוקו מאוד מרגש על אישה - מלאך ממש- שהרתה לזוג הומואים מתוך אידיאולוגיה - אבל לטס פייס איט, ההיצע הרבה יותר קטן מהביקוש. באמת, אני לא מכירה יותר מדי נשים שמוכנות להיכנס להריון בשביל הומו או זוג הומואים מסכן שרוצה ילד. אני אישית בחיים לא הייתי מוכנה לנדב את הרחם שלי - וגם לא בשביל כל סכום בעולם - בשביל אדם אחר ואם אכנס להריון זה יהיה בשביל עצמי. זה אנוכי, זה לא הוגן אבל ככה זה.  ובטח שלא אתרום ביציות שלי, מחשבה על ילד/ה עם החומר הגנטי שלי שיסתובב לו בעולם די מלחיצה אותי, זה מזכיר לי יותר מדי חברה שלי שילדיה נלקחו ממנה ונשלחו לאימוץ בנסיבות שזה לא המקום לפרטן. לא שאי פעם יבקשו ממני עם ההיסטוריה הבריאותית שלי, אבל אפילו אם זה לא היה קיים לא הייתי מוכנה לעשות את זה ברמה העקרונית. 

בסופו של דבר, אנו חיים בעולם של פשרות מוסריות. אני אישית כל הזמן מתפשרת על עקרונות מסויים ומקריבה אותם לטובתם של עקרונות אחרים. אני לא מבינה למה א/נשים לא יכולים להיות כנים עם עצמם ולהודות בכך. למה אוחובסקי לא יכול להגיד "תראנה, אני יודע שפונדקאות זה דבר בעייתי אבל כרגע אין אלטרנטיבה" ? למה הוא חייב לבטל חששות וביקורות מוצדקים על התהליך? כמה זה עולה לך להגיד "יכול להיות שאני טועה ויכול להיות שאת/ה צודק/ת, אולי לא בהכל אבל חלקית? " 

ועוד משהו: במהלך הכנס הרצתי בין השאר על הספר "המנושל" של אורסולה לה גווין. במהלך זאת, קראתי הרבה חומר אקדמי על הספר, בעיקר מהזווית של מדעי המדינה והחברה. (את רובו אפשר לקרוא כאן). אחד הדברים שעלו היא הביקרות הסמויה בספר על נושא האוטופיה. הספר עצמו, הנקרא "אוטופיה דו משמעית" מציג לכאורה אוטופיה מול דיסטופיה - עולם אנרכי/סוציאליסטי מול עולם קפיטליסטי. אבל שזורה בספר ביקורת עדינה כנגד חוסר פשרנות אידאולוגית מצד אנשי העולם האוטופי, ואמירה בעד פרגמטיזם ובעד יכולת להתגמש. נוקשות אידאולוגית, גם מהצד של ה"טובים", מובילה לצרות מחשבתית, לחוסר הקשבה ולאטימות. זהו לקח שכדאי מאוד לזכור כשאנו מדברים על תרבות דיון נכונה. 

אז "בעד" מי אני בקטע של הומואים ופונדקאיות? אני לא לגמרי בטוחה. אני קצת נוטה, בסופו של דבר לכיוון של ההומואים. קראתי בבלוג המרגש "אבא בדרך" על התהליך, וגם הכותב כתב על החששות שלו לניצול ויחס רע כלפי האישה ההודית (ואני שמחה שבניגוד לאוחבסקי הוא לא ביטל אותן כדי לא להתמודד עם איזה דיסונסס קוגנקטיבי) ועל כך שרובן התבדו. יש חלק שלי, שאולי נאיבי, שרוצה להאמין לו. אבל מצד שני לא נוח לי הקונטקסט, ואם אפשר הייתי מעדיפה שהמדינה תעודד את ההומואים לעשות את התהליך בארץ ,גם בגלל שזה שיהיה זול יותר וגם כי פה בארץ אני מאמינה שיש הקפדה יותר חמורה על אתיקה רפואית בנוגע לתהליכי ההפריה והטיפול באישה במהלך ההריון. 

לסיכום, וכי לא באמת צריך תירוץ, בא ניזכר במילותיו של מאיר אריאל על ויכוחים וצדק :

מה את כל כך צודקת 
מה את כל כך באמת חושבת שאת 
הצדק היחידי עלי אדמות עלי אדמות 
הנה תסתכלי גם עלי רגע 
תראי איזה חתיכת צדק לא מי יודע מה 
אולי רק עפר לרגלייך 
אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך 

לסיום, ולצטט את מונטי פייתון "אנד נאו פור סמת'ינג קומפליטלי דיפרנט". מסימני האפוקליפסה - הופיעה הכותרת בה מופיעות יחדיו המילים  "יאיר לפיד "הוגה" ו"פולסי" (מדיניות).