אם ישנה מגמה מסוימת שאפשר לדבר עליה במוזיקה בשנה החולפת וזו שרק החלה, זה שלהקות הנשים עשו קאמבק רציני. אני לא מדברת על מה שרובנו מתייחסים אליו כלהקת בנות- כשהשם מביא אסוציאציות של הספייס גרלס או דסטניז צ'יילד- אלא ללהקות רוק שמורכבות רק מנשים. אבל דקה לפני שניכנס לתגליות החדשות מהחודשים האחרונים, בוא נדבר קצת על היסטוריה. 

בשולי תופעת הפאנק בשנות ה- 70 המאוחרות החלה תנועה של להקות רוק נשיות. הנשים הרגישו שהגברים לא ממש מקדמים אותן בברכה (למעט מקרים יוצאי דופן בולטים כמו פטי סמית' או ג'ואן ג'ט) ולכן הגיעו למסקנה שהפתרון הוא בהקמת להקות על טהרת המין הנשי. עם אג'נדה פמניסטית בועטת וחתרנית, הדבר התגבש לכדי תנועה בשם Riot Grrls .כפי שהשם מרמז, מדובר פה על רצון להפר את הסדר הקיים , ולהפוך סטריאוטיפים מגדריים.  עכשיו די בטוח שלא שמעתם על רוב הלהקות האלה. הן מעולם לא ממש הגיעו למיינסטרים, למרות שהן השפיעו על דורות נשים יוצרות עד לימינו (והלהקה הבולטת מתוכן כיום היא כמובן פוסי ריוט הרוסית) . אני מודה שאני לא ממש מכירה את הסצנה הזו, אבל אני כן מכירה להקה בולטת מתנועה זו , הסליטז. 

הסולנית אריאנה (ארי אפ) נפטרה לא ממזמן. חבל, כי היו להן אחלה שירים, גם בקאברים. 

זמרת שכבר ותיקה בסצינה הזו, אבל צעירה בכעשור מהסליטס היא קת'לין האנה. היא מאוד עם הסצנה של המוזיקה האלטרניטבית של שנות ה-90, כחלק מלהקתה בקיני קיל. ממש עכשיו יצא דוקו עליה. היא מדברת פה על תנועת הריוט גירלס בערך בדקה 2. מה שנראה כמאפיין של האנה, ורוב הלקהות פה בכלל, הוא שילוב בלתי צפוי בין עדינות ואגרסיביות, שתוטניקיות ורציניות ושאר אלמנטים שלכאורה סותרים זה את זה שמבדל את להקות הרוק הנשיות מלהקות גבריות או מעורבות.

האנה ושותפותיה הביאו גוון קווירי בולט למוזיקת הריוט - גוון שפעם היה מרומז והיום כבר לא 

שווה גם להזכיר את אחת מהלהקת המקסימות של שנות ה-90, שהזמרות בו קירסטין הירש וטניה דונלי שרו גם בלהקה מוקדמת יותר ששמה  Throwing Muses. הירש בעיקר מוכרת בזכות השתתפות בשיר של REM 

מה שמוביל אותי דווקא ללהקה שבעיני רבים נחשבת ללהקת הרוק הנשית הכי טובה, נקודה. מדובר בלהקה די ותיקה- מעל 20 שנות פעילות, אבל שוב, מוכרת יותר למבקרים מאשר לקהל הרחב. 

הבסיסטית (היהודייה) קארי בראונשטיין נהייתה לאחרונה גם כוכבת טלויזיה, כיוצרת/שחקנית בקומדיה המעולה פורטלנדיה .

אוקיי, אז ברור שיש כאן מסורת של כבר 40 שנה של לתת בראש, אבל לא כל הלהקות הצעירות של העשור האחרון מודעות אליה. הלהקה החדשה שהכי פועלת מתוך הקונטקסט הזה של פמניזם ורוק היא להקת סאב'אג'ס האנגלייה, שלאחרונה זוכה לפופלריות 

ועוד אחת, כי אני מחבבת אותן - הן הולכת קצת לכיוון של פוסט פאנק, שזה תמיד טוב

להקת הבנות (וזה מה שהן- בטווח גילאים של בקושי סיימו תיכון) שקיבלה הכי הרבה צומי היא להקה של אחיות ישראליות לשעבר שאת שמה האמריקים מעוותים להיים אבל הוא למעשה צריך להיות חיים, שם המשפחה שלהן. עכשיו להקה שמורכבת מאחיות/אחים זה נחמד, זה עבד גם לביץ' בויז ולקינגז אוף דה ליון, וגימיק עוד יותר נחמד זה שכולן גיטרסטיות.  גם פליטווד מק, ההשפעה העיקרית ששומעים בשירים שלהן זה אחלה. אבל האמת? לא הבנתי ממה כל ההתרגשות. השירים טובים אבל לא "דביקים" -הם נשכחים כלעומת שבאים. זה טוב שהן פרצו את מחסום הגלגל"ץ ואין לי שום דבר נגדן, אבל זה גם לא הדבר הבא במוזיקה, למרות הציונים הגבוהים בפיטצ'פורק. 

כצפוי, הלהקה הנשית הכי פופלרית היא גם הכי פופית, והמסרים שלה, גם אם הם פמניסיטים , בהחלט מרוככים בהשוואה לעצבים החשופים של זמרות ותיקות יותר. עוד להקה שממש עכשיו יצאה בתקליט שני, חם מהתנור כמו שאומרים, זוכה לצומי באופן קצת יותר מוצדק לטעמי. 

השימוש בנגיעות אלקטרוניות מבדל קצת את וורפיינט משאר הלהקות שציינתי כאן 

עוד מאפיין של להקות הרוק הנשיות מודל שנות ה- 2000 הוא זיקה גם ללהקות הנשים של שנות ה- 60 בסגנון הרונטס שזה שוב נותן גוון יותר עדין ופחות פאנקיסטי אבל כזה שבהחלט קשור להיסטוריה של נשים במוזיקה. 

שווה להזכיר את פרנקי רוז, זמרת וגיטריטית שקשורה למספר להקות רוק נשיות ובינהן הדאם דאם גירלז, שיש לה גם אחלה אלבום סולו. זאת להקה שהיא פעם היתה חברה בה שבנתיים התפרקה 

לסיכום ישנו מגוון נרחב של להקות רוק נשי- בין כאלה שבחורות בהצגת הופעה נשית מובהקת, לכאלה שמשחקות עם המראה הגברי במודע, בין פמינסטיות זועמות להרמוניות מתקתקות. כיום נשים כבר לא זקוקות יותר להוכיח שהן טובות כמו הגברים, ואולי לא זקוקת יותר למרחב מוגן משובניזם, אבל בכל זאת יש עדיין סוג של התרסה בבחירה לנגן בלהקה שמורכבת רק מנשים. ומכיוון שישנן עדיין נשים שנושאות את הלפיד של הריוט גירלז לדור הבא, המוזיקה הבועטת והחתרנית יותר תמשיך ליווצר בשוליים, לצד נראות הולכת וגוברת במיינסטרים. 

וכדי שלא תחשבו שזו תופעה שיש רק בחו"ל, להקת הרוק הנשי הישראלית המצילחה היחידה (תקנו אותי פה אם אני טועה) עושה בימים לה קאמבק, עם סולנית דוגמנית/שחקנית במקום ענבל ז"ל. נאחל להן בהצלחה.