טוב עכשיו שהעיפו את הפוסט הקודם מהמומלצים אפשר לחזל"ש, כמו שאומרים בצבא, ולחזור לשגרה של מה שהבלוג הזה הכי אוהב לעשות, וזה לחפור לכם על דברים שאני אוהבת.
זוכרים את הפוסט ההוא על קליפים וריקודים (וההמשכון שלו) ? עברה תקופה והנה הצטברו להם מספיק קליפים מעניינים עם ריקודים מאז שהכנתי את הפוסט הזה. יש הרבה קליפים עם ריקודים בתוכם, אבל אני חושבת שהריקודים בקליפים הספציפים האלה מכניסים מימד נוסף לשיר, הם מפרשנים את השירים דרך הריקוד בנוסף למילים ולמוזיקה.
אז נתחיל מהקל אל הכבד, וזה אומר שאתם תצפו בקליפ ההוא הנהדר עם הילדה הרוקדת של סיה. כן, אני יודעת שכבר צפיתם בו. עם יותר מ 87 מליון צפיות יש סיכוי טוב שכבר נתקלתם בו. אבל אתם יודעים מה? הוא ממכר לאללה, אז תצפו בו שוב.
נעבור לאחד היוצרים האהובים עלי (עוד עליו פה), ולשיתוף פעולה שלו עם הבלט הקנדי. זה מתוך האלבום החדש שלו In Conflict.
ומשם למוזיקאי שהפיק שני זמרות שפעם המלצתי אותן (סולנג' נואלז וסקיי פררה) , בפרוקט הסולו שלו כ Blood Orange. דבונטה היינס הוא אחד האמנים הכי מסקרנים של התקופה האחרונה, ויום אחד אולי אקדיש לו יותר מילים. בקצרה אציין הוא התחיל בלהקת רוק מטאליסטי, עבר פאזה של סינגר סונגרייטר עדין, וכיום הגיע למקום שבו הוא הגלגול של שנות ה-2000 של פרינס. אני חושב שמעט מאוד מוזיקאים עברו מטמורפוזה כל כך קיצונית, וזה מה שהופך אותו לכל כך מעניין. הקליפ הזה בהחלט עושה נוסטלגיה לשנות ה- 80 ואפילו קצת למייקל ג'קסון.
(אם מישהו היה שר לי את השיר הזה הייתי שונאת אותו לעד. גם אם זה נכון, לא הייתי רוצה שאקס יידע אותי שהוא חשב שאני לא מספיק טובה עבורו. יש דברים שפשוט לא אומרים לאנשים)
ומכאן לעוד זמר אהוב עלי, ג'ון גרנט, שמשף פעולה עם הפרויקט של אנדי פרטרידג', ומחליף את אנתוני הגארי. הקליפ מדגים כל כך יפה כיצד במערכת יחסים זוגית אנשים נמשכים אחד לשני וגם נדחים כמו מגנטים שכל הזמן משנים את הכיוון.
בתכלס אין הרבה קליפים כל כך חושניים עם קונטקסט הומואי, ובכך הוא יוצא דופן.
ואם מדברים על חושניות, אז הקליפ הזה בהשראת פסלים יוונים די שובר את השיאים. גיליתי את הזמרת המקסימה הזו בזכות הבלוג רשמקול של אמיר אשר, היא מהווה עוד תוספת מבורכת לזמרות מיינטרים בסגנון איכותי כמו לורד או פלורנס והמשין.
ולסיום קליפ שרק קטע קצר מתוכו מציג ריקוד, אבל התחשק לי הביא אותו בכל זאת כי זה הבלוג שלי. הקליפ הזה מציג את הצורך באינטימיות (גם מינית) בצורה מאוד כנה (כלומר הוא לא לגמרי בטוח לעבודה) , רק עברו את הפתיח הקצת ביזארי שלו של הדקה הראשונה. מבחינה מויזקלית נראה שאוסטרה הקנדים פנו לכיוון קצת יותר אפל, סטייל ההרכב The Knife . יצויין שהמלצתי פעם שיר אחר שלהם פה.