הנה וידוי- יש לי כל מיני דיסקים צרובים של סדרות טלויזיה בהן צפיתי בשנים האחרונות, אבל בפועל לא צפיתי באף אחת שוב. לא במשחקי הכס, לא בד"ר הו או בדולהאוס וכך הלאה. במקרה התבקשתי לצרוב סדרה שאני מאוד אוהבת על עולם התיאטרון שיש לי עבור קרוב משפחה שהיה שחקן מקצועי בעברו, וכך מצאתי את עצמי עם הקבצים שוב במחשב. אז החלטתי לצפות בהן שוב לראות אם ההנאה עדיין אותה הנאה. 

והתשובה החד משמעית היא שכן. 

מדובר בסדרה קנדית שמעולם לא שודרה בארץ בשם Slings and Arrows. מופיעים בה שחקנים קנדים מפורסמים למדי, המפורסמת מבינהם היא רייצ'ל מקאדמס שתופיע בתור בלשית בעונה השנייה של "בלש אמיתי". אבל הכוח היצירתי העיקרי של הסדרה משתייך למארק מק'קיני שהוא קומיקאי קנדי מאוד מוכר שגם הופיע בסאטרדי נייט לייב אבל פחות מוכר אצלינו, שמשחק בה והינו חלק מצוות היוצרים והתסרטיאים של הסדרה. 

שם הסדרה לקוח מ"המלט" והיא מתרחשת סביב פסטיבל שייקספיר בעיר דמיונית בשם ניו ברבג'. המומחים לשייקספיר כבר יכולים לקלוט את הבדיחה, שהרי ריצ'ארד ברבג' היה שמו של השחקן בלהקה שהכי מזוהה עם שייקפיר מתיאטרון הגלוב המקורי. הפסטיבל למעשה מבוסס על פסטיבל סטרטפורד באונטריו (עיר שנקראת בשם זהה לזו שבו שייקספיר חי) שכבר מעל 60 שנה מגיעים אליו טובי השחקנים מהעולם דובר האנגלית. 

עם השנים סלינגז אנד ארוז צברה מעמד כסדרת קאלט, ולא בכדי. מארז הדי וי די יצא לפני כשנתיים ואף זכה לתשבוחות בעיתונות הבריטית (לפי הכתבה הזו גם דיוויד סיימון, יוצר "הסמויה" מעריך אותה מאוד), והרי למכור שייקספיר לאנגלים זה כמו למכור קרח לאסקימוסים, אז תאמינו לי כשאני אומרת לכם שזו סדרה נהדרת. היו לה רק 3 עונות, כל אחת המתמקדת במחזה אחד או שניים. הראשון בהמלט, השני במכבת'/חלום ליל קיץ והשלישי במלך ליר/פרודיה של המחזמר "רנט"בשם "איסט הייסטנגס". בעיקרון הסדרה הינה קומדיה המתחקה סביב צוות השחקנים, כאשר החיים האישיים שלהם איכשהו מתכתבים עם המחזה בו הם עוסקים, טריק שנלקח מ"נשקיני קייט" המופתי (אני אישית רק צפיתי בגרסת הסרט) רק בלי השובניזם או השירים.

את שיר הנושא (שמתחלף כל עונה) שר פרנק פולי שהוא האבא של השחקנית והבמאית שרה פולי. 

אין ספק שכוכב הסדרה פול גרוס והניצוצות שעפים כשהוא על המסך מול שני השחקנים העיקריים שמופיעים מולו -סטיב אוימט ומרתה ברנס, שהיא גם אשתו במציאות- מספקים את הדינמקה העיקרית לסדרה. אולי חלקכם זוכרים את גרוס בתור המאונטי (שוטר רכוב) החתיך ב"חשיפה לצפון". בסדרה זו הוא משחק במאי תיאטרון מתוסכל בשם ג'פרי טנט, שמנהל תיאטרון שעל סף פשיטת רגל. מאחוריו ארוע טראומטי, כאשר הוא כיכב ב"המלט" במהלך פסטיבל התיאטרון לפני שבעה שנים והוא חטף התמוטטות עצבים על הבמה. ארוע זה קשור לקרע ביחסיו עם אוליבר וולס (אוימט), המנהל האמנותי של הפסטיבל שגם ביים אותו, ועם אלן (ברנז), בת זוגתו לשעבר שהינה גם שחקנית בלהקת הפסטיבל. במהלך הסדרה ג'פרי ייאלץ לקחת על עצמו את ניהול הפסטיבל לאחר מותו הפתאומי של אוליבר, שימשיך להטריד את ג'ופרי בתור רוח מעצבנת. הנה דוגמה חמודה לשנינויות שעפות בינהם בסדרה, באחד המפגשים הראשונים בינהם לאחר מותו של אוליבר. 

עוד דמוית חשובות לסדרה הינם ריצ'ארד סמית-ג'ונס (מק'קיני), המנהל האדמינסטרטיבי היבשושי ודארן ניקולס (דון מק'לאר) שהינו הבמאי היומרני ביותר בעולם, דמות שפשוט תאהבו לשנוא. פה למשל אפשר לראות אותו מחרב את רומיאו ויוליה כשהוא מנסה להפוך אותו לסוג של קברט פוסט מודרני. מי שכמוני חובב חרטא אקדמית סמנטית על מסמנים ומסומנים מאוד ייהנה מהקטע הזה. 

מעבר לכך שזו סדרה מאוד מצחיקה יש לה גם כל כך הרבה ערך מוסף. קודם כל היא עוסקת באהבת התיאטרון, בשאלה מה לתיאטרון יש להציע בעידן שבו הוא מתחרה עם סרטים עם CGI והאיטנרנט וכו'. מעבר לכך היא עוסקת כל הזמן בשאלות "רציניות" כמו עיסוק במצבו הנפשי הרעוע של ג'פרי, במערכות היחסים שלו עם אוליבר ואלן שדורשות תיקון, ובעוד הרבה. דרך דמוית משנה גם מוצגות עלילות משנה רומנטיות מאוד מתוקות, כמו הרומן שנרקח בין הדמות של מקאדמס, שחקנית זוטרה, לכוכב ההצגה, שחקן הוליוודי. אבל כפי שציינתי קודם, זה פשוט מקסים לראות זוג אמיתי משחק זוגיות גם אם זו כמובן שונה מאוד מהיחסים האמיתיים שלהם. ולשם שינוי הדמות של אלן היא של אישה בוגרת שלה היסטוריה משותפת ארוכה עם ג'פרי, והיא לא חצי או שליש מגילו של הכוכב שמשחק מולה, מה שמאוד מרענן. 

לסיכום- זאת סדרה נהדרת שיש בה קצת מהכל- צחוק, דרמה, ביקורת חברתית על המסחור האמנותי . אם אתם לא חושבים שאתם מתחברים לשייקספיר - זו הסדרה שתנגיש לכם אותו. רק צפו בקטע הזה שמתרחש במהלך סדנאת תיאטרון שג'ופרי מעביר לעובדי תאגיד שבו הוא מצליח להפוך אדם שמעולם לא שיחק לשחקן (החל מדקה- 2:55) .רואים את הרגע שבו פתאום הוראות הבימוי חודרות אליו וממלאות אותו בבטחון עצמי. וזה בדיוק הקסם שמחולל תיאטרון, אפילו בתור שחקנית חובבת זכיתי לקבל קצת מאבק הכוכבים הזה. הגדולה של הסדרה היא שהיא מצליחה להעביר את כל ההוויה של התיאטרון -  ההווי של הצוות שמכייף כדי לפרוק מתחים, מתחים בין אגואים, שאלות שמעסיקות אנשים בתחום כמו איך להרוויח מזה בכלל- ולגרום להם להרגיש כאילו הם היו שם, גם אם הם אף פעם לא. 

חפשו אותה באמאזון, או בטורנט הקרוב לבראוזר שלכם.