אנשים טוענים שזהו עידן הזהב של הטלוויזיה. יש מצב שהם צודקים, אבל בשל כך כל מיני סדרות לא רעות בכלל וחלקן אפילו טובות נדחקות לשוליים, רק משום שאינן בעלות קונצפט מפוצץ, הפקה מושקעת טילים או גורמות לכם להרהר במשמעות החיים ובמצב האנושי. רציתי קצת להטיל זרקור לחלק מסדרות אלה, שבמקרה אני התחלתי לצפות בהן בנסיון להשלים פערים הצטברו משנת 2011 בערך. 

הסדרות שבחרתי די מגוונות- מתח, קומדיה, אנימציה ופנטזיה כך שבאופן שרירותי למדי החלטי למנות אותן בסדר זמן ההפקה שלהן, כאשר נתחיל עם סדרות שהופקו שנה שעברה ונלך אחרונית. חלק זה יתמקד בשנים 2013-4.

אז בנובמבר שודרה סדרת ילדים של קרטון נטוורק בשם "Over the Garden Wall" שהצליחה להתעלות מעל רף הציפיות הגבוהות למדי שלי. מי שקרא את הבלוג הזה כבר יודע שאני  מאוד אוהבת את Aventure Time של קרטון נטוורק. אבל לקח לאדוונצ'ר טיים כמעט עונה שלמה להגיע לרמה של השילוב בין הילדותי לבוגר שכל כך עובד אצלה, ואילו OTGW נוחתת ישר במקום של נגיד העונה השלישית של אדוונצ'ר טיים מההתחלה, וממשיך משם.  עוד ייתרון בהשווה זה שזו מיני סדרה של עונה אחת ועשרה פרקים, אז היא לא דורשת מחויבות גבוהה. האווירה של OTGW מלנכולית וסתווית, עם נגיעות ויקטוריאניה ספוקית. האמת, שאם הייתי מסתכלת בצוות שחקני הקול, היית כבר מראש צריכה להבין שהסדרה הזאת הולכת להיות מעולה - איך סדרה עם כריסטופר לויד, ג'ון קליז, טים קארי, ואלייג'ה ווד יכולה להיות רעה? שני אחים - ווירט הדאגן (ווד) וגרוגורי השובב מסתובבים ביער נטוש, מחפשים לחזור הביתה ונקלעים לכל מיני סיטואציות, כל אחת יותר ביזארית מהשניה. מסייעים להם (או אולי בעצם מפריעים) חוטב עצים (לויד) וציפור בלובירד סרקסטית, שהיא אישית הדמות האהובה עלי, וצפרדע. הנה למשל דוגמא ל- awsesomeness של ביאטריס הציפור: 

לו רק יכולתי לקלל ככה את כל מי שמעצבן אותי. 

האנימציה משגעת מבחינה אמנותית, רק תסתכלו ב-30 השניות הראשונות של הפרק הזה, שמציג טבע סתווי במלוא הדרו. אני במיוחד אוהבת את הסיקוונס של השלכת. עוד על האנמציה והאמנות אפשר לקרוא בבלוג האנמציה המומלץ מונפש. גם עם העלילות פשוטות, הן כל הזמן משחקות עם הציפיות המוקדמות של הצופים ופונות לכיוונים מפתיעים. למשל בפרק הזה כאשר ווירט, גרגורי וביאטריס מוצאים עצמם כלואים בידי אנשי בובה מפחידים ונדונים לעבודות חפירה, הסיבה לחפירת הבורות מתבררת כבלתי צפויה, בניגוד לציפיות של ווירט (והצופים) שהם חופרים את קברם. 

זו אמנם סדרה לילדים אבל היא בעלת משמעות מרובדת שם מבוגרים יכולים להנות ממנה בקלות. הנה ניתוח לעומק של כל המשמעויות בסדרה, יש שם תובנות מעניינות כמו למשל בפרק הזה לעיירה אליה מגיעים נקראת pottersfield , שזה שם המקום בו נהגו באופן מסורתי לקבור אנשים עניים שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש חלקת קבר. לשם הזה יש משמעות שקשורה לטוויסט בעלילה. 

ונעבור לאחת הסדרות הכי פמניסטית בז'אנר הריגול/הרפתקאות שאי פעם שודרה, אייג'נט קארטר . תראו, זו סדרה כמעט מושלמת בעייני. קצבית, מצחיקה, מותחת. ואני אפילו לא כזאת מעריצה של מארוול ובטח לא של גיבורי על, אבל הסדרה הזאת עקפה בסיבוב את הדעות הקדומות שלי. מה שעוזר זה שלמרות שאייג'נט קארטר פועלת בעולם של גיבורי על, הסדרה, תודה לאל, אינה סדרת גיבורי על אלא נשענת יותר על קונוונציות של בילוש וריגול. היילי אטוול מהממת, סגל השחקנים המשניים מספק אף הם הופעות די טובת (בולט דומיניק קופר, מקנולטי מהסמויה בשבילכם). זו סידרה שמספקת בידור איכותי וכייפי, ועושה זאת ביעילות המקסימלית. ושוב, אני לא יכולה להדגיש כמה פעמים מתחשק לי לעצור את נגן המוזיקה ולהצביע- ככה עושים סדרה שמציגה נשים כמו שצריך. אייג'נט פגי קארטר היא דמות מורכבת, היא קשוחה אבל יודעת להפגין רגשות, מתמודדת בהצלחה מול חברים לעבודה שמזלזלזים ביכולותיה, הנשיות שלה היא לא חיסרון שהיא צריכה להצניע כדי להיות "גבר גבר" כמו אצל חלק גדול מכוכבות האקשן הסטריאוטיפיות אבל מצד שני היא אף פעם לא אובייקט מיני. העובדה שהיא דמות כל כך לא סטריאוטיפית היא גם ייתרון לעלילה, ומאפשרת הכנסת כיוונים שדוגדים את קלישאות הז'אנר בו הסדרה פועלת. מומלץ בחום (והנה המלצה קצת יותר מפורטת בעברית בעלילון למי שרוצה לדעת יותר על העלילה ולמה הסדרה הזו כל כך שוברת מוסכמות). 

בעקבות הסדרה השחקנית היילי אטוול אף התבטאה מאוד יפה בנושאים להם הסדרה מתייחסת, כמו מה מעצים אותה כאישה ואיך להסתדר בסביבה שובניסטית. 

ונעבור לג'ילטי פלז'ר התורני הנוסף שלי, Penny Dreadful. בניגוד לשתי הסדרות הקודמות עליהן דיברתי, שזכו לסיקור נרחב בחו"ל אבל לא בארץ, סדרה זו שודרה בהוט ולכן זכתה לסיקור בעברית, רובו מחמיא. לכן תוותרו לי אם לא אכנס לתקציר של העלילה, אפשר לקרוא אותה כאן בביקורת הזו ממעריב, שממצה את העניין יפה. פני דרדפול נמצאת פחות או יותר באותה משבצת שתופסת "סליפי הולו" של אימה טראשית מבוצעת היטב, רק עם יותר gore (שזה דם וחתיכות מהבפנוכו של אנשים שמשפריצות לכל מקום) וסקס. סקס די קינקי וקוויר פרנדלי, אם לאמר את האמת. במקרה שאתם תוהים, התחלתי כבר עם העונה השניה של סליפי הולו (הנה ההמלצה שלי מהעבר) והסדרה אפילו נהיית יותר אפילו עוד יותר מוצלחת בהמשך, בעיקר בזכות זה שאחותה הלגמרי קיקאס של אבי, ג'ני, הופכת מדמות משנית לדמות ראשית .אבל לעניינינו- ניגשתי לפני דרדפול בסקפטיות רבה. חשבתי שהנה עוד חיקוי סוג ג' לליגה של ג'נטלמנים מובחרים של אלן מור ושזה בזבוז זמן לצפות בזה.  הפרק הראשון כמעט אימת את חששותיי. אבל אז בפרק השני קרו כמה דבים שהראו שהסדרה הולכת ללכת על כיוון יותר מעניין ממה שבהתחלה חשבתי. ובפרק השלישי, עם ההצגה לעומק של הייצור של פרנקנשטיין, זה קנה אותי כי הדמות שלו היתה בעלת ניואנסים שהתעלו על הקלישאות של הייצוג הפופלרי שלו, והינן קרובות ביותר למקור הספרותי.

בעקבות זה שהשתכנעתי שיוצר הסדרה והתסריטאים באשכרה קראו את המקורות הסיפרותיים לדמוית עליהן הם כתבו- ווילד, שלי וסטוקר, בין השאר- הגעתי למסקנה שכדאי לתת לסדרה צ'אנס, ולא התאכזבתי. אמנם החשד שלי שהסדרה גונבת חופשי מאלן מור די התאמתה, התברר שהגניבות הן דווקא משפיעות לטובה על הסדרה, ולא לרעה. למרות שנחמד לראות פנים מוכרות כמו בילי פייפר (רוז מד"ר הו), למשל, או האקס ג'יימס בונד תימות'י דאלטון בפני דדרדפול, מי שעבורי עושה את הסדרה היא אווה גרין, האישה עם העיינים הכי חודרות על המסך (והיא גם יהודייה כשרה, אז לפחות טכנית אפשר לחלום שתעשה עלייה). 

לקינוח נסיים עם סדרה מ-2013 שבאמת לא שמעתי עליה הרבה וזה ממש חבל לדעתי. אחד מהיוצרים/כוכבים שלה, ג'יימס קורדן, זכה לאחרונה להגיש את הלייט לייט נייט שואו של CBS , מה שהנגיש אותו לקהל האמריקאי. אבל קודם לכך הוא נהיה מפורסם כשהוא יצר וכיכב בסדרה בשם גאווין וסטייסי, ויחד עם שחקן שהופיע לצידו מת'יו ביינטון הם יצרו את פרודיית מותחני הריגול/בלש The Wrong Mans של הבי בי סי. קשה מאוד להגדיר מהו בדיוק "הגברים הלא נכונים" מבחינה ז'אנרית. יש בו הרבה הומור שחור, ופרודיות על קלישאות של ז'אנרים שונים (בין השאר, סרטי קונג פו, מותחני ריגול ואקשן, סרטי מאפייה), תוך שימוש מבחינה תסריטאית בשיטת הסקרובול קומדי - ארוע רודף ארוע בצורה אבסורדית, כל בעיה שנפתרת מובילה לבעיה נוספת, חמורה מקודמה. הדבר הכי קרוב למה שראיתי שם הוא הסרט המופתי Hot Fuzz של הצוות של רייט, פג ופרוסט (ויש גם דמיון מסוים באיפיוני הדמיות כאשר את סוג הטיפוס של פג משחק ביינטון, הטיפוס הנורמלי או מה שנקרא בסלנג קומי the straight man בעוד קורדון משחק את סוג הטיפוס של פרוסט, אדיוט מוחלט אבל עם לב טוב). מין מאשאפ של מיסטר בין עם מזימות בינלאומיות של היצ'קוק, אם תרצו.

הסיפור מספר על מתכנן ערים בעיירה קטנה באנגליה סאם פינקט, שבעקבות הימצאותו במקום ובזמן הלא נכון הוא נקלע לקנוניה שמערבת בין השאר (קחו נשימה) מאפיונרים סינים, מאפיונרים רוסים, פאם פאטאל בלונדינית, את MI-5 שהוא המוסד הבריטי, וגם את האקסית שלו. השרת מהערייה מסייע לו, ובדרך כלל בגלל שהוא די טיפש מסבך את שניהם עוד יותר . יש הופעות אורח נהדרות של קומקאים ותיקים כמו דון פרנץ' או שחקנים מעורכים כמו דוגריי סקוט  בתור מרגל סטייל ג'יימס בונד. מצחיק ומקורי למי שמוכן לתת להומור הפרוע צ'אנס. 

וכמובן, אי אפשר שלא לאהוב סדרה שמתחילה עם פסקול של בל וסבסטיאן. 

חכו חכו - יש עוד חלק נוסף עם עוד המלצות, בעיקר של טלוויזיה בריטית.