אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך זה שנשר התרבות עדיין מלהגת כאן, כאילו לא סוערים מסביבה פרצי רוחות המאיימים להפילה בכל רגע? מדוע היא ממשיכה להצמד לאתר הגוסס הזה, בעוד הבלורים האהובים עליה כבר ממזמן עקרו דירה למחוזות הוורדפרס החמימים. 

האמת היא שאני עצלנית מדי להשקיע כרגע באתר חדש. אולי בעתיד זה ישתנה, אבל כל עוד האתר הזה לא נסגר סופית אמשיך לעדכן בו. זהו מעולם לא היה בלוג פופלרי להחריד, כך שנדידת הקוראים לא מפריעה לי ברמות שבוודאי קימות אצל בלוגים עם ממוצעי כניסות מעל 5 אלף בחודש. 

והסיבה השניה לאי פתיחת בלוג אישי חדש  היא שאני כבר העברתי את חלק מהנושאים עליהם אני כותבת לבלוגים אחרים. השבוע הבלוג בו אני שותפה, קולומבוס, הוציא מגזין פרינט שזמין (תיאורטית, כי הוא חולק בשלישי ויש מצב שכבר נגמר) במקומות כמו הנסיך הקטן ובר גיורא בתל אביב, המזקקה (אני אישית הבאתי לשם) וצוללת צהובה ירושלים, הסירופ בחיפה ועשן הזמן בבאר שבע. אפילו לשדרות ולמצפה רמון הגיעו כמה עותקים. אם פספסתם הפעם, ייצא גליון נוסף כנראה בתחילת אוגוסט, עשו לייק לקולומבוס כדי לעקוב על עדכונים בעניין. אני חייבת להגיד, שאני חושבת על לוותר על פוסטים של מוזיקה פה מכיוון שאינם זוכים כמעט לתגובות, וזה מתסכל. הפידבק בצורת לייקים בפייסבוק הוא קצת יותר מספק. לא יודעת אם שווה לקשר פה, אבל בתור דוגמא לדברים שנמצאים שם הנה הביקורת לאלבום האחרון של סופיאן סטיבנס, ראיון שערכתי עם שמרית נתיב, מוזיקאית חדשה ומסקרנת, וביקורת הופעה של מאלוקס (ההרכב של אייל תלמודי, האח של אסף וחבר בבלקן ביט בוקס).

היום יצאה הביקורת הראשונה שלי לבלוג הקומיקס עלילון. הביקורת היא על האוגדן השלישי של "לאזרוס" מאת גרג רוקה. רוקה הוא אחד מהיוצרים האהובים עלי בקומיקס, והוא לא אכזב. 

כך שמבלי להתכוון לכך מראש, כבר מצאתי שני פלטפורמות קיימות להסתפח אליהן. זה לא נעשה בתכנון מראש, אבל אני שמחה שקיימת לי אופציה להמשיך לכתוב על דברים שאני אוהבת אם האתר הזה יתקפל. אני מקווה שחלקכן וחלקכם חמשיכו איתי לפלטפורמות אלה. אמשיך להגג פה על דברים שהבלוגים האלה לא מכסים, כאמור, אבל פה כנראה שלא יעלו הרבה פוסטים בנושאים של מוזיקה וקומיקס. 

אז זהו עדיין לא שלום, אני עדיין מקווה לטוב, ונתראה על הסיפון בהמשך. אני זאת עם הכינור הקטן.