מסתבר שברגעים אלה ממש מתחולל קרב בין שני ענקי שירה (טוב, ענק שירה אחד וענק שירה בעיני עצמו אחד) בפייסבוק. מסתבר שממש לא מצא חן בעיני מאיר ויזלטר זה שקראו לרועי חסן ב"הארץ" המאיר ויזלטר הבא. אבל מעבר להתנגחות (המוצדקת בחלקה, לטעמי) באיכות שירתו של חסן, מצא לו ויזלטר לנכון להתנגח בטורו בדרך בעוד כמה עוברי אורח תמימים, וכאן אנחנו נכנסים לדבריו שגרמו לי לעצבנות.

לדבריו של ויזלטר " מרעישים פה יותר מדי טיפוסים קולניים שהם לא סתם משוררים בינוניים אלא ממש not good enough כמשוררים. כמעט כל מי שהוא קורא שירה מהסיבות הנכונות, ולא רק לצרכי פולמוסים עקרים, יודע לזהות אותם – ודרך אגב, רובם כלל אינם תואמי הסיווג “מזרחיים” – רובם בוגרי מערכת החינוך האידיאולוגית של המגזר הדתי-לאומי והמתנחל."

מה אתה אומר, ויזלטר? אני לא מזרחית או מתנחלת אבל אני כן במקרה בוגרת של חינוך הממ"ד. וכאן בשם הנאורות החילונית שלך אתה מזלזל בכבודם של חלק מהמשוררים האוהבים עלי, שהם גם, רחמנא לצלן בוגרי החינוך הממ"ד (ואולי גם המתנחלי). ולא רק זה, אבל מסתבר שדתיים בכלל עושים לויזלטר רע על הנשמה. הוא בכלל לא היה רוצה לראות אתום, הוא רוצה לחיות במעין מרחב סטרילי חילוני. למראה שני גברים לובשי טליתות המהלכים להם בתל אביב הוא מתפייט: "שבת קודש, בדרך מבית הכנסת לסעודת שבת: עוד יש יהודים יראי שמיים, המקפידים במצווה קלה כבחמורה ומעדיפים לחיות את חייהם בלב ליבה של עיר החטאים תל אביב המחללת שאבעס ויום-טוב...שלומי אמוני ישראל הללו מעדיפים משום מה לחיות בשכנות עם כופרים להכעיס ומחללי שבת בפרהסיה על פני קהל קדושים אדוקים בבני ברק או במודיעין עלית… מעניין למה".

אם קודם הוא רק עצבן אותי קלות, עכשיו הוא כבר מזלזל באנשים שאני אישית מכירה. חברים שלי שהם חברים בקהילת יקר האורתודקסית או קהילת "אל הלב" הרפורמית. כאן כבר המדחום שלי מתחיל לטפס גבוהה. 

אז תקשיב לי עכשיו טוב, מר ויזלטר. 

קודם כל, fuck you. 

רק כדי להוכיח שאתה לא גזען ושונא מזרחים אתה במקום זאת יורד על כל הדתיים. ולא רק שאתה יורד על הדתיים, אלא אתה מתעלם מסצינה מעולה של משוררים דתיים שהתפתחה פה בירושלים. ומי שיורד על יצירה תרבותית בירושלים חוטף ממני, קפיש? 

יש לי בטן מלאה על החינוך שקיבלתי. על הלאומנות, צרות המוחין, המחסור בחשיבה ביקורתית. אבל בדבר אחד לנו הדתיים היה ייתרון בולט: גדלנו על הרבה כבוד למילה הכתובה. אני לא מכירה סרוג או סרוגה אחד שראה לנכון להתכונן לחלק המילולי של הפסיכומטרי, כי לקחנו את זה כמובן מאליו שיש לנו אוצר מילים יותר טוב מזה של החילוני הממוצע. הספריות שמחזיקות את שיא ההשאלות לאדם נמצאות בהתנחלוית, כבר מספר שנים רצוף (לך חפש משהו יותר טוב מלקרוא ספר בשבת). היו לי מורות לספרות והבעה נהדרות, כמו דבורה (בעברית) שגרמה לי להתאהב באבן גבירול או לנה (באנגלית) שלימדה אותי את וודסוורת' ופרוסט. זה נכון שבחלק מן הקהילות החרדל"יות המגמה הזו התהפכה, והבנות באולפניות ובישיבות הגבוהות כבר לא נחשפים לתרבות "חול", אבל עדיין חלק גדול מן הדתיים, ובטח בערים הגדולות, חיים חיים שבהם הם מאוד מעורבים בחיי התרבות וזה כולל בחיי הספרות והשירה. 

אחד המשוררים שבאשכרה הלכתי ורכשתי ספר שמכיל את שיריו הוא עמיחי חסון. קודם כל אני מאוד ממליצה על הבלוג שלו "תת מודע זמני", וגם קוראת בהנאה רבה את הביקורות שלו במקור ראשון. ואם אתם לא סומכים על הטעם שלי, אז תשאלו את חיים באר (אבל גם הוא פעם היה דוס. מי יודע אולי דעתו משוחדת). אך אבוי, עמיחי חסון הוא בוגר הישיבה בעתניאל, שנמצאת בשטחים. אז כנראה שהוא איזה חמור תלת ראשי שהתפלק להם שם.  

נכחתי בהקראה עצמית של שיריה שבה סיוון הר שפי זעזה אותי מהיסוד. (גילוי נאות- בעלה לימד את אחי כתיבה יוצרת במסגרת לימודיו במערכת החינוך הדתי. כן, אותה מערכת חינוך חשוכה.) גם פה הדעה שלי קיבלה תימוכין ממקורות מבוססים. אך מה לעשות שהיא ובעלה גרים בגוש עציון. 

השירה הפמניסטית של בכל סרלואי מתארות חוויה שכל אישה עברה. אפילו פאקינג הארץ פרסמו אותה . וגם היא מתנחלת דתיה, מכוכב השחר. 

וזה באמת רק טעימה מכמה משוררים מחבורת משיב הרוח.  

אני לא בעד מפעל ההתנחלויות, ואי אפשר לחשוד בי בימניות, אבל יש לי את היושרה האינטלקטואלית להגיד שיכול לצאת משהו איכותי, משהו שווה ערך משם. המילים של ויזלטר כאילו לא יכול לצאת משם משהו טוב מבחינה ערכית או איכותית היינן ביזיון אינטלקטואלי.

וברשתכם נעבור להתייחס לחלק השני של המילים שלו.  

יש דתיים בתל אביב, וכמעט תמיד היו שם. אני אישית מכירה מישהי דתיה שאביה היה אחד מהרפתנים שהקים את שכונת נחלת יצחק, שכונה בה אני עצמי התגוררתי במשך חמש שנים. ומה חורה לך כל כך, ויזלטיר, שהם קיימים? מה, אנשים כמוני, דתיים ושמאלנים וליברליים, מקשים עליך להכניס אנשים למשבצת? אתה יודע למשל, שבתל אביב היא המקום היחיד בה ידידתי הלסבית האורתודוקסית יכולה לערוך קידוש לבנה כשהוא נולד לה ולבת זוגתה? אני באמת מקווה שתחטוף חתיכת פריחה כל פעם שתראה כיפה או כיסוי ראש בתל אביב. שתעלה מררתך ומיצי הקיבה שלך יתעכרו. אין מקום בטוח. אפילו לא בתל אביב. ואתה יודע מה? אני אפילו לא מזדהה כדתייה חצי מהזמן. אבל כשאתה תוקף מגזר שלם, אני הכי מגזרית שיש. ולמה אני כל כך כועסת? כי אנשים כמוך מקשים על החיים של אנשים כמוני. כי כשאני מזדהה כשמאלנית אנשים חושבים שאני כמוך, ואני לא.    

רועי חסן הוא אולי משורר גרוע, אבל ויזלטיר הוא שמאלני גרוע. שמאלני מהסוג המתנשא, החילוני להכעיס, שהנאורות שלו לא מסוגלת להכיל כל מי ששונה ממנו. אני מקווה שיום אחד הדור שלו יעבר מן העולם, ויחליפו את הגרבוזים והקוטלרים אנשים שלא חייבים לרדד את הכל לשחור לבן, ולאפשר גם למזרחיים, גם לדתיים ואולי אפילו למתנחלים לשעבר או בהווה להיות שמאלנים. כי כל עוד שיש רק דרך אחת להיות שמאלני, השמאל תמיד ישאר שולי ואימפוטנט.