טוב, שוב נעלמתי בלי התראה. אני עושה את זה די הרבה, אין לי באמת תירוץ. מה שכן העבודה על הגליון המודפס של קולומבוס שואבת ממני הרבה זמן, וזה בעיקר כי כהרגלי אני קופצת על הפיפיק של עצמי וכותבת כתבות של 1500 מילים שזקוקים להרבה עריכה ושכתוב.

אז הרשו לי להתנהג באופן אסקפיסטי ולדבר קצת על תוכניות הטלוויזיה שצפיתי בהן לאחרונה. המציאות מבאסת אז איט איז, אבל לפחות יש טלוויזיה משובחת בדרך. 

התוכנית שהכי עושה לי את זה בזמן האחרון היא מיסטר רובוט. טוב, זה לא אמור להפתיע אותכם, היא הרי תפורה לצופים גיקים, לא? כאילו האקרים ואנרכיסטים, דהה. הסדרה מותחת ואמינה, יש בה דמויות מרובדות ותובנות ציניות על החיים שכיף לצטט. מעניין להשוות את התוכנית ל"מודעון קרב" שצפיתי בה מחדש לא ממזמן. בשניהם יש התקפה מאוד חריפה על התרבות הצרכנית ועל מערכת האשראי שמאפשרת אותה, אבל בעוד שבשנות ה-90 הדרך למוטט אותה היא בפעילות גרילה אמנותית/טרור אלים, הפתרון של שנות ה-2000 עבר מהמציאות לתקיפה וירטואלית. יש עוד נקודות דמיון ושוני, אבל אני לא יכולה להיכנס אליהם בלי לספיילר יותר מדי. עוד נקודה ש"קנתה" אותי (וגם דומה ל"מועדון קרב") הוא השימוש במוזיקה בפסקול, יש סצנות של וואן-שוטים (שוט רצוף בלי קאטים) עם רק מוזיקה שמאוד קולנועיות באופיין, המוזיקה מקורית ומאוד מתאימה. אני במיוחד אוהבת סצנה בה שולב השיר "קווין" של פרפיום ג'ניוס בפרק הרביעי, לא מצאתי דוגמה לסצנה זו אבל הנה משהו מוצלח באותה מידה 

היו בהתחלה חריקות קטנות, אבל ככל שהיא מתקדמת היא משתפרת. ויש בה גם את אחת הדמוית הנבליות היותר מוצלחות, שמפגינה מניפולטיביות פסיכוטית מהסגנון שיש ב"משחקי הכס". 

ונעבור למשהו קליל יותר, ולהפתעה נעימה. אני בדרך כלל לא ממש אוהבת קומדיות מצבים, אני לא התחברתי ל"סיינפלד", "חברים" קומיונטי" משפחה בהפרעה" ולרשימה מתארכת של סדרות בסגנון, אבל הקומדיה הבריטית הזו המיסה לי את ההתנגדויות. הטון שלה מאוד מזכיר לי ברוחו את Cold Feet ז"ל, סדרה קומית מופתית משנות ה-90 בכיכוב בין השאר של ג'יימס נסביט (ואם תרשו לי ללכת אוף טופיק פה, אני אצפה בכל דבר שהוא מופיע בו). יש בה את השילוב של הסרקזם והמבוכה שיש בקומדיות הבריטיות הטובות של ג'רוויס (המשרד, ניצבים), עיסוק בנושאים "כבדים" כמו פחד מסרטן בדרך רגישה ונגישה, וכימיה נהדרת בין שני הגיבורים שלגמרי חיונית להצגתם כזוג שמאוהב אבל בו זמנית לומד להתמודד על איך להסיר את ההגנות של החשדנות וחוסר בטחון כדי להתקרב אחד לשניה. 

כבר התבכיינתי פה מספיק על המחסור בסדרות מד"ב מוצלחות. אקסטנט של האלי ברי שהיה לו כל כך הרבה פוטנציאל היה פלופ אדיר בפועל, אני עדיין על הגדר לגבי sense8 שרוב חבריי הגיקים מהללים ומשבחים (אדווח בהמשך מה המסקנות הסופיות שלי כשאצפה בעוד פרקים) בגלל שהרושם הראשוני שלי זה שהיא קצת מקושקשת מדי ומנסה יותר מדי דברים בעת ובעונה אחת, משהו בסגנון של תפסת מרובה לא תפסת. אז אני רוצה לדבר דווקא על סידרה שלא זכתה להרבה הייפ בארץ, כנראה בגלל שזו הפקה קנדית של ערוץ סייפיי המושמץ. הסדרה עוסקת בחבורת ציידי ראשים עם רשיון להרוג המעופפים מפלנטה לפלנטה. מצד אחד, היו סימנים לא טובים - זה נשמע כמו מחזור של "פיירפליי" בתוספת "קאובוי ביבופ", אבל מצד שני מעורבת היוצרת של "לוסט גירל" שזה כבר מעודד. דווקא בגלל שבאתי עם צפיות נמוכות נהנתי למדי. בניית העולם משכנעת ויסודית. השחקנית הראשית מהממת בכל מובן של המילה. זו לא סדרה מקורית מאוד, היחסים הרומנטים שבה בנאלים למדי, אבל היא לא מזלזלת באינטלגנציה, האקשן מופק היטב ובעיקר היא נותנת תחושה שיש לה פוטנציאל להפוך לסדרה ממש ממש טובה. 

היא כבר תקבל עונה שנייה, בניגוד להרבה סדרות שבוטלו לפני זמנן. ואם מדברים על עונה שנייה אז כבר יצאה העונה השניה של הסדרה הצרפתית אליה אני מכורה les revenants שהפרק הראשון כבר מחכה לי במחשב לצפייה בו. 

אז זהו לבנתיים. אנסה לעדכן יותר אבל לא יכולה להתחייב לכך. חפשו את המגזין המודפס שייצא כנראה שבוע הבא.