אתם אולי שמתם לב שקצת נעלמתי, זאת משום שהתחלתי עבודה חדשה לפני כמה שבועות ולקח לי קצת זמן  להתרגל אליה. אמנם איני עובדת יותר שעות, אבל מבחינה נפשית זה דורש ממני יותר כוחות ללמוד מחדש איך כל העסק מתנהל.  

באותו הקשר, לפני כחצי שנה כתבתי פוסט אופטימי למדי על הגילוי שלי שתחום התוכן מתאים לי. ואם להמשיך בנימה אופטימית זו, אני עדיין נמצאת בתחום, וכרגע עובדת כמנהלת תוכן/מדיה בחברה שעושה בין השאר אאטוסרסינג לעסקים קטנים ובינוניים. אז אישית, הכל בסדר, טפו טפו טפו. אבל השבוע קיבלתי מקלחת קרה לגבי מצב השוק, לא נעימה מאוד, כתוצאה מפרסום מודעה עבור החברה שלי בשביל כותבי תוכן נוספים. מכיוון שאין לי זמן לספק את כל התוכן לבד, וגם תחומי העניין שלי לא בהכרח משיקים לאלו שהלקוחות צריכים, עלה הצורך הזה. והיום הבוס שלי ביקש ממני לעבור על כ- 100 קו"ח ולסנן את אלה המתאימים. עכשיו, ציפיתי שרוב קו"ח לא יהיו מתאימים, אבל ככל שהזמן עבר נכנסתי יותר ויותר לדיכאון, ולא מהסיבה שציפתי. 

מעל ל - 50% מקו"ח היו אוברקווליפייד. אבל ממש. כאילו, זה מטורף לחלוטין המצב הזה. 

עכשיו, אנחנו חברה לא גדולה, וגם הבוס שלי לא משלם לי הרבה יחסית לסוג העבודה, כך שאני משערת שגם כותבי התוכן לא מקבלים שכר בשמיים. בכלל, כמות העבודה שאנחנו צריכים והרמה שלה- לא מצריכים נסיון של עשור ויותר בתחום. אישית, יש לי נסיון של שנה וקצת, ולכן זה לא כ"ך נורא עבורי, מכיוון שהנחתי שזהו מצב זמני. אבל  זו לא אמורה להיות סוג העבודה שלמי שיש כזה נסיון אמור בכלל לשלוח אליו קו"ח. 

אבל הם בכל זאת שלחו. כי כנראה שהם מתקשים להתפרנס מכתיבת תוכן. אפילו שיש להם נסיון כעורכים/כתבים בעיתונים ופורטלים מובילים, כאחראי מחלקת תוכן או דסק חדשות בערוצי טלויזיה מוכרים, כמנהלי מרקום בחברות פרסום, כעורכים לשוניים של הוצאות ופרסומים- הרשימה ארוכה מאוד.  וכנראה שאפילו עבודת פרילנס קטנה מהצד מספיק שווה להם לשלוח קו"ח. 

יש פה כשל שוק רציני אם אנשים בעלי ידע ונסיון רוצים להתקבל לעבודה שפשוט לא לרמה שלהם. אני יודעת שהקריסה של מעריב שלח הרבה אנשים בתחום לשוק העבודה ושיש יותר היצע מביקוש, אבל משהו לא מסתדר לי פה. אם התוכן הוא המלך, כמו שכולם אומרים, למה מי שמייצר אותו כל כך נואש עבור כל סוג של עבודה? למה כותבי התוכן חיים כמו עבדים במקום להתפרנס בכבוד? אני האמנתי שאם אצבור נסיון וידע, אוכל סוף סוף לקבל משכורת שתאפשר לי לא לחיות מהיד אל הפה. האם אני שוגה בחלומות? האם לעד אקבל שכר שלא מגרד את השכר החציוני במשק?

הקיצר, אני מבואסת לאללה. העתיד לא נראה ורוד מאוד, למרות העבודה החדשה והמעניינת. וגם לא צפוי שיפור במצב, לאור התלונות הרבות שעולות בפורומים סגורים של כותבי תוכן, של הצעות עבודה בתמחורים מגוחכים.המסקנה העגומה היא שכולם רוצים תוכן, אבל אף אחד לא מוכן לשלם כמו שצריך עבור מי שיודע להפיק תוכן איכותי. 

אבל היי- לפחות גטי מאפשרים שיתוף חינמי בבלוגים של התמונות שלהם. אז אולי לא אקבל הרבה כסף על הכתיבה אבל לפחות יש לי תמונות נחמדות להמחיש את המצב. - עריכה נוספת - מסתבר שהאמבדינג לא עובד כמו שצריך -אני רואה את התמונה במצב עריכה, אבל בפועל היא לא מתעדכנת. אוף, אפילו זה לא הולך לי היום. 

חזרתי. אם לא שמתם לב, לא הייתי אונליין במשך כמעט שבועיים. מאוורר מקולקל במחשב גרם להעדרותי. למחשב שלום.

ועם חזרתי למרשתת, ניתן להודיע על שינוי גישה רדיקלי בבלוג זה. 

עד כה הבלוג הזה נכתב באנונמיות. יש משהו נורא נחמד באנונמיות וירטואלית, כמו מסכה, היא מגלה יותר ממה שציפת. 

אך לאחר התלבטות, החלטתי להזמין אתכם לארוע שמתרחש במרחב הממשי, ולא הוירטואלי. ולשם כך, יש צורך בהסרת מסכות. 

אז ככה:

הנכם מוזמנים להרצאה שלי בכנס מד"ב "מאורות" בשבוע הבא, ה 3.12 באוניבריטה העברית. מדובר בהרצאת הבכורה שלי אי פעם בכנס, אז תהיו עדינים בבקשה. תזכרו שכמו הרבה גיקים, אני בנאדם שלא טוב במיוחד בדיבור ציבורי. למרות זאת, אני מאמינה שההרצאה תהיה מעניינת - היא סוג של הרחבה של הפוסט שלי "האנתרופולוגיה של העתיד" תוך התייחסות לסופרים האהובים עלי - לה גווין וצ'יינה מיוויל - סרטים כמו "מטרופוליס " ו"בלייד ראנר" ואפילו תהיה התייחסות לוובקימקס. יהיה גם דיבור כהרגלי על אידאולוגיות פולטיות שונות תוך התייחסות לכל מיני חרטא פוסט מודרנית. תבואו, יהיה שמח. 

בנסיון פתטי לשטות בבוטים של גוגל, לא אכתוב פה את שמי, אבל הנה הקישור לתוכניה, אני מופיעה ב 15:00 בצהריים באולם לונה סיטי. 

אם כבר מדברים על דברים שאני אוהבת, רציתי לשתף אתכם בשני יצירות שאפילו די דומות, וגרמו לי לאושר והנאה בלתי צפויים. שניהם ממקור בריטי, ויש להם את השילוב של קסם וסיפור בלשי. שניהם כתובים בכישרון רב והומור. אם אתם אוהבים את ניל גיימן, טרי פרטצ'ט סוזאנה קלארק ואואן קולפר - זה יתאים לכם פיקס. 

הראשון הוא הוובקומיקס Widdershins . "ווידרשינס" (שמשמעותו כנגד כיוון השעון) היא עיר ביורקשיר, שכמו סאנידייל, נמצאת במקום מפגש בין קווי מתח קסומים שהופך את חיי תושביה למעניינים במיוחד. יש בקומיקס הזה ניחוחות של סטימפאנק (הי- אנחנו אוהבים את זה!) , דמויות מקסימות ועלילה מהנה. בעיקרון קראתי עד עתה 4 חלקים, כאשר חלק 1-3 מתרחש בתקופה הויקטוריאנית ו-4 (שעוד לא הושלם) בתקופה הנוכחית. פרקים 1 ו-3 גם מציגים את אחד מהצמדים הבלשיים הכי חביבים- הקוסם הלא יוצלח סידני מאליק וציידת הראשים הקשוחה הארייט "הארי" ברבר. זה בחינם, זה עם אמנות מעולה, וזה יעלה לכם חיוך על הפנים שלא תצליחו למחוק. מה עוד אפשר לבקש? 

השני הוא ספר שלא ברור לי למה הוא עוד לא תורגם לעברית. שמישהו באופוס ירים את הכפפה, פליז. מדובר כבר בסדרה עם 4 ספרים, שהצליחה מסחרית באנגליה וגם בארה"ב. לסופר בן אהרונוביץ' יש כבר רקע בתסריטאות של "דר הו" ,  שזה מקנה לו נקודות בונוס מבחינת כל חובב מד"ב/פנטזיה. לספר הראשון קוראים Rivers of London והיא עוסקת בשוטר חצי שחור קצת נעבאך בשם פטר גרנט, שמגלה שיש יחידה סודית במשטרת לונדון שאחראית למיגור פשעים על טבעיים. כן, יש פה דמיון מסוים לסדרת "הארי דרזדן" של בוצ'ר, אבל בעוד שדרזדן בעיקר שואבת מז'אנר הבלש הקשוח, כאן יש יותר זיקה ל"הודאניט" הבריטי של רות רנדל ופי די ג'יימס. הספר כתוב בשנינות, הוא מותח וקצבי. כמו "לעולם לא עולם" של גיימן ו"ממעמקי הגיהונם" של אלן מור, הוא עוסק במיתולוגיה הסודית של לונדון. כמו "מר פאנץ'" של גיימן ו- "תאטרון האכזריות" של פרטצ'ט, הוא עוסק בעובדה שבובת מר פאנץ' היא מאד קריפית. יותר מזה אני לא מגלה. 

אז עכשיו שנרגעתם מחשיפת זהותי הסודית, אפשר להמשיך בבלוג כמתוכנן. לא שכחתי שאני חייבת לכם עוד פוסט בנושא הופעות (עוד מאגוסט!!!) , וחוץ מזה התבשלו להן אי אילו פוסטים אחדים בתקופה המנותקת שלי. נתראה בדצמבר. 

עקב פיטוריו של מנהל המדיה החברתית במקום העבודה שלי נוספו לי המטלות שלו בעדכון דף הפייסבוק של החברה שבה אני עובדת. לומר את האמת עבדנו די צמוד בחצי שנה האחרונה כשסייעתי לו בתור גרפיקאית, כך שזה לא בא לחלוטין בלי הכנה. גם יש לי תואר בתקשורת ומידענות כך שאני לא נטולת הכשרה לעבוד במדיה חברתית. אבל הנה הקטע שתפס אותי לא מוכנה- לא חשבתי שזה ייצור אצלי סוג של סכיצופרניה מסוימת.

הסבר קטן - מנהל המדיה החברתית, לו נקרא X , קבע טון מסוים בהתנהלות שלו מול קהילת הגולשים. עכשיו מכיוון שזה דף רשמי ולא דף אישי, אני מחויבת להמשיך ולהתנסח באותו טון ש- X קבע כדי שהמשתמשים לא יבחינו בחילופי המנהלים. הטון הזה שונה באופן מוחלט מטון הרגיל שלי. זהו טון החלטי, טיפה סחבקי וקצת מתלהב- בקיצור זהו טון גברי. אני מוצאת את עצמי מנסה להיכנס לראש של X, כמו הנוצרים ששואלים את עצמם what would jesus do , במהלך כתיבת כל פוסט אני מנסה לנחש מה X היה כותב. היום X בא לבקר, ודי החמיא לי. הקטע המצחיק הוא שדף הפייסבוק הזה הוא כל כך הבייבי שלו שביום שהוא פוטר הוא איים עלי שלא אעז לגעת בו ואף טען שהוא יעבוד בחינם ורק שאני לא אחליף אותו.  בנתיים X מצא עבודה במשרה מלאה כך שאין לו כ"ך זמן לזה גם אם היה רוצה. אני מרגישה קצת לא נעים מכיוון שאני ממשיכה משהו שהוא עבד עליו הרבה זמן ואני רק רוכבת על הגל שהוא התחיל, בתכלס.  אם נחזור לנושא המגדרי, זה די מוזר לי לכתוב כמו גבר.  וזה גם לוקח אותי למאמר שקראתי פעם בקורס של הסוציולוגיה של האינטרנט, שעסק באווטארים מתחזים. המאמר נכתב בידי חוקרת האינטרנט שרי טרקל על הסיבות שמובילות א/נשים להתחזות לאדם מהמגדר הנגדי באינטרנט. להפתעתה, היא גילתה שיש יותר גברים מתחזים לנשים מאשר ההפך. בחברה בה נשים עדיין נתפסות כנחותות, הייתם מצפים שיותר נשים תעדיפנה להתחזות כגברים על מנת להימנע מהטרדה מינית ואינטראקציה בעייתית מול הגברים. עוד הפתעה היא שמרבית הגברים האלה הינם גברים סטרייטים. בעוד שיש מיעוט לא קטן שעבורו אווטר נשי מאפשר להם לשחק עם פנטזיות טרנסג'נדריות/הומואיות, זהו לא הגורם העיקרי לבחירת אווטר מגדרי מתחזה. ואם נתעלם לשניה מהמיעוט הזניח שעושה זאת כדרך פלילית לפתות נשים להיפגש איתם, נשארנו עם רוב של גברים נורמטיבים שמציגים את עצמם כנשים. מה שהתברר הוא שדמוית הנשים איפשרו לגברים להביע רגשות ומחשבות שהם כגברים הרגישו שזה לא מקובל להביע.  מה שמעלה שוב, שמתעסקים הרבה בפמניזם על הכוח הדכאני של השובינזם כלפי נשים, והרבה פחות כלפי גברים, למרות שהכוח הזה מופנה גם נגדם. הגברים המסכנים האלה בסך הכל רצו לפטפט כמו "בשיחות נשים" - להתלונן על העבודה, בת הזוג או הילדים, אבל הם לא הרגישו לגיטמציה לעשות זאת בתור עצמם. הרבה מהם פיתחו חברות עם נשים אחרות אונליין, אגב, מה שקצת סיבך אותם, מכיוון שנשים מפתחות יחסי חברות יותר בקלות עם נשים אחרות מאשר עם גברים. הסכיצופרניה המגדרית משרתת פה סיפוק צרכים רגשיים שלא באו על סיפוקם כשהגברים התנהגו "כמו עצמם".

טוב, במקרה שלי אני לא צריכה פלטפורמה להוצאת אגרסיות ועצבים, בשביל זה יש לי את הבלוג הזה , במקרה שתהיתם. כך שאני לא חושבת שהתחזות לגבר משרתת אצלי צרכים פסיכולוגיים נסתרים.  עדיין ההתחזות לאדם אחר, שהוא במקרה גם גבר, בהחלט דורשת ממני סוג של אנרגיות נפשיות שלא צפיתי מראש את הוצאתם. מעניין אם הסגנון החדש הזה בסופו שלדבר יחלחל לסגנון הרגיל שלי, שנוטה להיות יותר הססן, פחות מדבר ישר ולעניין ויותר פורמלי בהתנהלות שלו מול א/נשים זרים. הקטע הוא שמבחינת אפקטיביות של בניית קהילה ברור לי שנימת דיבור "גברית" יותר משרתת את מטרת התפקיד - היא מעודדת השתתפות של משתמשים, יוצרת תחושה של פמיליאריות באינטראקציה ומעלה את כמות הלייקים והויראליות, שזה בתכלס מה שכל מנהל מדיה חברתית מנסה להשיג. כך שזו לא ממש אופציה להשתמש בסגנון דיבור אחר, ואני פשוט אצטרך להתרגל לזה. אולי כשאמשיך לתואר שני אתחיל מחקר שבודק אם כל מנהלת מדיה חברתית נתקלת בקטע הזה או לא. נושא שראוי לבדיקה, לא?