על מנת שלא תחשבו שהלכתי לאנשהוא, רציתי לעדכן אתכם בקצרה לגבי מה שקורה איתי. 

אני עסוקה בעבודה עם סרט אנימציה שאני עובדת עליו. ביום ראשון אני לקחתי יום חופש על מנת להגיע לפסטיבל הקומיקס והאנימציה, וזה מרגש אותי שבפעם הראשונה אני מגיעה בתור יוצרת ולא רק סטודנטית/וואנבי יוצרת, שזה היה הסטטוס שלי במשך כעשור. באותו הקשר, עלי לציין שצוות של סוכנות הידיעות הסינית צילם אותי מדברת על פרויקט האנימציה במסגרת כתבת וידיאו על העמותה בה אני עובדת, מה שמקרב אותי צעד נוסף לקראת פרסום עולמי (אם לא יורידו אותי בעריכה). הבמאי פירגן בגדול לאמנות שלי, כך שגם אם לא אופיע בכתבה יצאתי מרוצה. כפי שהסברתי לידיד, אדם יצירתי תמיד זקוק לחיזוקים חיוביים מזרים, כי הוא יודע שהאנשים הקרובים אליו משוחדים ושגם הפרפקציונים שלו מונע ממנו להאמין בעצמו. כך שאם הבמאי טוען שזה מזכיר לו קומיקס בלגי שהוא מכיר (הבמאי צרפתי) זה די עושה אותי מאושרת. גם העבודה על האנימציה די מספקת אותי- אני חלודה בתפעול הפלאש מאיזה 2-3 שנים שנטשתי את העסק מצד אחד, אך מצד שני אני לא מתברברת על דברים שפעם היו תוקעים אותי. אני חושבת שאת הקרדיט אפשר לתת לעבודה המתמשכת על הקומיקס שלי, שלימדה אותי הרבה. 

לבנתיים אני מכלה את זמני הפנוי בהסתובבות בארועי תרבות חינמיים, ולא חסר כאלה הקיץ. מתבשלים להם שני פוסטים שיסקרו לעומק את העניין. 

כפי שביקשתי, קיבלתי את האוסף הראשון של סאגה של בריאן ווהן ופיונה סטייפלס בתור מתנת יומהולדת  ואני לחלוטין מתלהבת לגביו כמו הפאנגירל הכי קוואי שיש. הכל פשוט דופק כמו שצריך בקומיקס הזה- קצב העלילה, שמכניסה אותך לאקשן מהדקה הראשונה, הדמוית שכל כך מקסימות שהקורא דואג להשרדותם גם בלי להבין מה בדיוק קורה (וקריאה חוזרת של האוסף, אחרי שכבר הרבה דברים ידועים לי, בהחלט מוסיפה הרבה), האמנות המדהימה לחלוטין של סטייפלס. הדבר היחידי שמפריע לי היא הבחירה בתיאורי סקס גרפיים מדי- כמו ב"משחקי הכס". אני לא באמת חייבת לראות את הנסיך IV בתנוחת דוגי סטייל מלאה כדי להבין שיש לו בעיות בתפקוד המיני. אם זה לא תורם לעלילה (בניגוד למקום אחר שיש בו תיאורי סקס שכן תורמים כמו הסקס בין אלאנה למרקו) אני חושבת שאפשר להראות משהו מרומז יותר. אחרת זה סתם יוצא כ"אנחנו כל כך מגניבים שאנחנו נראה לכם סקס כדי לזעזע אתכם" שקצת מפחית מהחוויה לטעמי. יש מספיק דברים מגניבים שקורים בקומיקס הזה ככך שלא צריך גם להסיף "תיאורי סקס סמי פורנוגרפיים" כדי למשוך את הקורא או לגרום לו להמשיך לקרוא. אבל אל תגרמו להתבכיינות שלי ממנו ממכם מלקרוא את הקומיקס הזה- באמת שזה חיסרון פיצי לעומת היתרונות שלו. הקומיקס הזה קיבל 3 פרסי אייזנר חשובים - לכותב, לכותר חדש , ולסדרה הרצה - שזה מאוד יוצא דופן לקומיקס שהוא חדש וגם לא מיינסטרים. 

אם כבר מדברים על קומיקס, עברה שנה מאז ששלי עלה לרשת , ואני מתכנת לצ'פר אתכם בפוסט שיראה את תהליך העבודה שלי על מנת לחגוג את הדבר. לצערי זה יצטרך לחכות לסיום הדף האחרון שלי, שכבר תקוע חודש בלי שסיימתי אותו. 

כך שגם אם אני לא מעדכנת את הבלוג בתדירות גבוהה כרגע זה לא בגלל שאין לי לא מה לכתוב. בנוסף לכך, מחכים לי פוסטים על "ירח מלא" שסוף סוף סיימתי לקרוא, סקירה של 2 מיני סדרות בריטיות נהדרות שצפיתי בהן לאחרונה, וכמובן שאעדכן על פסטיבל האנימציה. Stay tuned. אחזור לאחר הפסקת הפירסומות. 

עקב פיטוריו של מנהל המדיה החברתית במקום העבודה שלי נוספו לי המטלות שלו בעדכון דף הפייסבוק של החברה שבה אני עובדת. לומר את האמת עבדנו די צמוד בחצי שנה האחרונה כשסייעתי לו בתור גרפיקאית, כך שזה לא בא לחלוטין בלי הכנה. גם יש לי תואר בתקשורת ומידענות כך שאני לא נטולת הכשרה לעבוד במדיה חברתית. אבל הנה הקטע שתפס אותי לא מוכנה- לא חשבתי שזה ייצור אצלי סוג של סכיצופרניה מסוימת.

הסבר קטן - מנהל המדיה החברתית, לו נקרא X , קבע טון מסוים בהתנהלות שלו מול קהילת הגולשים. עכשיו מכיוון שזה דף רשמי ולא דף אישי, אני מחויבת להמשיך ולהתנסח באותו טון ש- X קבע כדי שהמשתמשים לא יבחינו בחילופי המנהלים. הטון הזה שונה באופן מוחלט מטון הרגיל שלי. זהו טון החלטי, טיפה סחבקי וקצת מתלהב- בקיצור זהו טון גברי. אני מוצאת את עצמי מנסה להיכנס לראש של X, כמו הנוצרים ששואלים את עצמם what would jesus do , במהלך כתיבת כל פוסט אני מנסה לנחש מה X היה כותב. היום X בא לבקר, ודי החמיא לי. הקטע המצחיק הוא שדף הפייסבוק הזה הוא כל כך הבייבי שלו שביום שהוא פוטר הוא איים עלי שלא אעז לגעת בו ואף טען שהוא יעבוד בחינם ורק שאני לא אחליף אותו.  בנתיים X מצא עבודה במשרה מלאה כך שאין לו כ"ך זמן לזה גם אם היה רוצה. אני מרגישה קצת לא נעים מכיוון שאני ממשיכה משהו שהוא עבד עליו הרבה זמן ואני רק רוכבת על הגל שהוא התחיל, בתכלס.  אם נחזור לנושא המגדרי, זה די מוזר לי לכתוב כמו גבר.  וזה גם לוקח אותי למאמר שקראתי פעם בקורס של הסוציולוגיה של האינטרנט, שעסק באווטארים מתחזים. המאמר נכתב בידי חוקרת האינטרנט שרי טרקל על הסיבות שמובילות א/נשים להתחזות לאדם מהמגדר הנגדי באינטרנט. להפתעתה, היא גילתה שיש יותר גברים מתחזים לנשים מאשר ההפך. בחברה בה נשים עדיין נתפסות כנחותות, הייתם מצפים שיותר נשים תעדיפנה להתחזות כגברים על מנת להימנע מהטרדה מינית ואינטראקציה בעייתית מול הגברים. עוד הפתעה היא שמרבית הגברים האלה הינם גברים סטרייטים. בעוד שיש מיעוט לא קטן שעבורו אווטר נשי מאפשר להם לשחק עם פנטזיות טרנסג'נדריות/הומואיות, זהו לא הגורם העיקרי לבחירת אווטר מגדרי מתחזה. ואם נתעלם לשניה מהמיעוט הזניח שעושה זאת כדרך פלילית לפתות נשים להיפגש איתם, נשארנו עם רוב של גברים נורמטיבים שמציגים את עצמם כנשים. מה שהתברר הוא שדמוית הנשים איפשרו לגברים להביע רגשות ומחשבות שהם כגברים הרגישו שזה לא מקובל להביע.  מה שמעלה שוב, שמתעסקים הרבה בפמניזם על הכוח הדכאני של השובינזם כלפי נשים, והרבה פחות כלפי גברים, למרות שהכוח הזה מופנה גם נגדם. הגברים המסכנים האלה בסך הכל רצו לפטפט כמו "בשיחות נשים" - להתלונן על העבודה, בת הזוג או הילדים, אבל הם לא הרגישו לגיטמציה לעשות זאת בתור עצמם. הרבה מהם פיתחו חברות עם נשים אחרות אונליין, אגב, מה שקצת סיבך אותם, מכיוון שנשים מפתחות יחסי חברות יותר בקלות עם נשים אחרות מאשר עם גברים. הסכיצופרניה המגדרית משרתת פה סיפוק צרכים רגשיים שלא באו על סיפוקם כשהגברים התנהגו "כמו עצמם".

טוב, במקרה שלי אני לא צריכה פלטפורמה להוצאת אגרסיות ועצבים, בשביל זה יש לי את הבלוג הזה , במקרה שתהיתם. כך שאני לא חושבת שהתחזות לגבר משרתת אצלי צרכים פסיכולוגיים נסתרים.  עדיין ההתחזות לאדם אחר, שהוא במקרה גם גבר, בהחלט דורשת ממני סוג של אנרגיות נפשיות שלא צפיתי מראש את הוצאתם. מעניין אם הסגנון החדש הזה בסופו שלדבר יחלחל לסגנון הרגיל שלי, שנוטה להיות יותר הססן, פחות מדבר ישר ולעניין ויותר פורמלי בהתנהלות שלו מול א/נשים זרים. הקטע הוא שמבחינת אפקטיביות של בניית קהילה ברור לי שנימת דיבור "גברית" יותר משרתת את מטרת התפקיד - היא מעודדת השתתפות של משתמשים, יוצרת תחושה של פמיליאריות באינטראקציה ומעלה את כמות הלייקים והויראליות, שזה בתכלס מה שכל מנהל מדיה חברתית מנסה להשיג. כך שזו לא ממש אופציה להשתמש בסגנון דיבור אחר, ואני פשוט אצטרך להתרגל לזה. אולי כשאמשיך לתואר שני אתחיל מחקר שבודק אם כל מנהלת מדיה חברתית נתקלת בקטע הזה או לא. נושא שראוי לבדיקה, לא?