כוכבים.

כוכבים נצצו בעיני כאילו האור בתוכם רק מתחזק עוד ועוד ככל שאני מסתכלת עליהם

רק מאוחר מידי, מאוחר מידי הבנתי שזאת אשליה

יש את הנטייה להתמקד באור, להתמכר עליו, להאמין לו, מתוך הפנוט לא הפנוט שכזה. ככה שאתה חי בתוך עולם שכולו טוב, כולם בריאים, כולם שלמים

אתה לא רואה את החושך מסביב- החושך ששורר בכל.

כמו בסכנה של להיכנס לחדר חשוך אחרי שהיה מרובה בשמש חזקה, העיניים שקשה להם להתרגל ולדקה מסוימת אתה לא רואה כלום. הדקה הזאת היא השוק הראשוני, השנייה שאתה מפנה את הגב לשמש רק כידי לראות את החושך.

אני חושבת שהירח מובן מאליו, הירח הוא המפעל לאור הכוכבים- כוכבים קטנים כמו פיסות תקווה. אין אחד שאין לו כוכב בחיים, אבל הכמות משתנה בין אדם לאדם.

ככל שיש לך יותר כוכבים, ככה האור יותר חזק ואתה תהיה משועבד אליו יותר- לא תעריך אותם וכשהם יילקחו ממך- אתה תמות מהחושך.

ככה אני הייתי

מהופנטת מהכוכבים

עד שלקחו ממני אותם

ויכולתי לראות את החושך

יכולתי לראות את המציאות שבחוץ

שיש ימים לא נוצצים כל כך

וצריך להדליק נורות צבעוניים

כידי לכפר על הכאב.