אין לי צורך להסביר את עצמי ולתת דין וחשבון אל אנשים חסרי-פנים!- המשפט הזה מעורר בי גיחוך, מכיוון שהוא תוצאה מבושה.

אני, קודם כול, רוצה להיות אמיצה. להפסיק לפחד לכתוב מה אני מרגישה. להפסיק לפחד לצאת פתאטית. להפסיק לחשוב שכול קורא ב"ישראבלוג" ישפוט אותי. אולי הגיע הזמן להקשיב לחברתי ולפתוח מחדש את הבלוג. לכתוב את מה שיש לי להגיד ואני יודעת שיש לי מה להגיד. 

אני כול פעם מוחקת את הבלוג, משום שאני מנסה להתחמק מהפחדים שלי, מהרגשות שלי, מהמאורעות שקורות סביבי. כך עשיתי כשעזבתי בפעם השנייה את הפסיכולוגית, אבל אולי הנחמה נמצאת כאן... במקום הרועש הזה שכותבים נמצאים במרוץ לפסגת "הבלוגים הפעילים", "המלצות העורכים" וכו'. אני נמצאת הרחק מהרעש, מתחת לאדמה, לבד, במרתף, כותבת בשקט ונותנת למחשבות להתפזר בחלל בלי שום בושה. מדי פעם אעלה במדרגות כדאי לשמוע את הרעש ואחייך. בינתיים, טוב לי להיות עם עצמי. אולי, יום אחד, אזמין מישהו לחדר האינטימי שלי ונוכל למזג את מחשבותינו בחלל וליצור חומר חדש.

08/07/2012, יום ראשון:

קפה שחור.

מלפפון, מלח.

יוגורט דנונה 3%, סוכרזית.

ענבים.

בגט וטונה (מיותר).