מי שלא שרוט-לא נורמלי

את האמת שאף פעם לא העלתי לפה ציורים שלי כי הקובץ היה גדול מידי ולא הצלחתי להעביר אותו בהגבלה של גודל התמונות.

אבל לאחרונה מצאתי דרך!לא יודעת למה,אם אני מצלמת דרך בפלאפון של אמא שלי ועורכת את זה קצת באינסטגרם זה עולה לפה!

אז הנה כמה דברים.אני לא הכי מוכשרת,אני מציירת סתם לכיף ואני ברמה מאוד מאוד בסיסית אבל מקווה שתאהבו את זה:)

למי שלא יודע,זאת הילדת זאב מהסרט הנסיכה מונונוקי.סרט מדהים

הרקולס!אני יודעת,אני יודעת,זה עקום לגמרי.משום מה אני לא מצליחה לצייר אותם ישר O.O

אעעעעעע ג'ימבו!!! treasure planet,למי שלא מכיר,סרט דיסני הכי טוב בעולם!ו...הוא דומה לזה שבתמונת פתיחה שלי,אז תבינו 

כבר לבד ;-)

ג'ימבו שוב!אני מאוהבת

חח זה היה אמור להיות מפיטר פן(האמיתי לא המצויר)אבל זה לא יצא כ"כ דומה.למי שמכיר ומזהה,אז מעולה D:

ג'וני דפ!!!כן אני יודעת זה ציור די מפורסם,והרעיון המדהים לצייר אותו ככה לא בא ממני,אני פשוט ראיתי את הציור והתלהבתי למוות,

אז העתקתי אותו בעיפרון.כאילו לא דף על דף,הסתכלתי וציירתי,שגם זאת אומנות,רק חבל שאני לא כזאת יצירתית.למעשה,

אני מעדיפה לצייר את מה שאני רואה ולא מהראש,כי מהראש לא הולך לי כל כך טוב :/

אז הנה הציורים שלי מהזמן האחרון!יש עוד,אם אני יצליח להעלות אותם...:)

אהה,ולמי שיש ביקורות בכיף!רק אל תהיו מגעילים בכוונה,זאת אומרת,פעם ראשונה שאני מעלה וכל זה..:P

תיהנו!

נמאס לי שאנשים חוקרים אותי.

נמאס לי שאנשים אומרים לי מה לעשות,ואיך לעשות.אם אני ישאל אותכם תעזרו לי,תודה.

נמאס לי שמדביקים לי סטריאוטיפים:מרוקאית=פרחה.ממש לא.ואני גם צרפתייה,אז שתקו.

ונמאס לי,יותה מהכל,שחושבים שמכירים אותי.אתם לא יודעים עלי כלום.אתם חושבים שאתם יודעים משהו,אבל אתם רואים רק מה שאני רוצה שתראו.מה שבפנים בחיים לא תזכו אפילו להציץ בזה.

כל אחד חושב שהוא אני,מנסה לנתח את ההתנהגויות שלי והופך לפסיכולוג בשקל שמנסה לגרום לי להרגיש טוב יותר.

רוצים לדעתי משהו-אפילו זה שבאמת עוזר,מחזיק עם העזרה שלו ל-5 דקות בערך,עד שאני שוב נזכרת שאני לא כמו כולם.

מבחוץ כן.מבפנים?אני כל כך שונה.

ולא שזה מפריע לי או משהו,אני שמחה להיות שונה.זה כיף,כמו סוד שאף אחד לא יודע עליו חוץ ממך,ואתה מרגיש מה-זה חשוב.

אבל כשאני מנסה להסביר את עצמי לפעמים,אני פשוט לא מצליחה.איך אפשר להסביר משהו שונה שאף אחד לא מבין בו?זה נורא קשה.

כמו לנסות לדובב את הלב.אי אפשר.מה גם שיש לי בקושי 80 בספרות,אפילו שאני קוראת בשביל כל הילדים בעולם.3 ספרים ענקיים בשבוע,כל ספר 700 עמודים,משהו בסגנון.ובכל זאת קשה להסביר במילים מה שהולך.

לפעמים אני חושבת שאף אחד אף פעם לא יבין אותי...

זה סיפור ארוך שהתחיל לפני כמה חודשים,אז אני יקצר:

קצת אחרי שאני והחבר הקודם שלי נפרדנו,אחד הבנים מהיציאה שלי נדלק עליי באחד הערבים.מפה לשם זה התפתח והוא התאהב בי לגמרי,אבל אני 

עדיין חשבתי על האקס ודחיתי אותו(בצורה קצת מגעילה,אם לומר את האמת...:P)

ואז,אני אפילו לא זוכרת למה,אני פתאום נדלקתי עליו,אבל הוא לא שם עלי ומשם התחלתי ממש לחבב אותו עם חשש להתאהבות,והוא עדיין לא שם עליי.

ואז בשישי שעבר,כשכבר ידעתי שלא יהיה בינינו כלום וזנחתי את כל העיניין הוא נהיה ממש חמוד והיה לנו ממש כיף והוא התנהג כאילו שהוא דלוק עליי אבל לא חשבתי על זה ככה ולא התייחסתי.

ואתמול דיברנו והוא אמר לי שהוא שוב נדלק עלי ושהוא לא יודע מה לעשות עם זה...איך שהוא אמר את זה פתאום הכל חזר לי!הודיתי שגם אני עדיין דלוקה עליו(כי כשאני הייתי דלוקה עליו והוא לא התייחס אני אמרתי לו את זה והוא אמר לי:אני עברתי הלאה...").עכשיו אנחנו אמורים לדבר על זה ביום שישי ואני לא יודעת מה לעשות!

אווקי,עד פה נשמעתי ילדה קטנה ונואשת.עכשיו אני יסביר את עצמי.

נראה לי שאני פוחדת מלהיות במערכת יחסים.אני והאקס שלי לא היינו בדיוק זוג משמיים וכנראה שזה השפיע עליי כי עכשיו אני ממש מפחדת מזה!

אני אהבתי אותו וחלמתי עליו וכאב לי כל פעם שרק ראיתי אותו...ועכשיו אני יודעת שאם הוא יציע לי להיות איתו אני יפחד להסכים כי אני מפחדת שיהיה לי חבר,מפחדת ממחויבות,מפחדת מכל הפגישות,וחוץ מזה אני שונאת להיות דבוקר רק לבנאדם אחד כל היציאה.אני רואה זוגות אחרים והם כל הזמן אחד ליד השני וזה לא מה שאני רוצה!

אבל מצד שני,אם אני לא ירצה אותו אני יעשה שוב את הטעות שעשיתי פעם קודמת ושוב יכאב לי שהפסדתי אותו...

והכי דפוק בכל זה-כשרק הכרנו הוא אמר לי שהוא לא רוצה חברה,אז אני לא יודעת אם הוא ירצה לעשות משהו איתי ואיתו או פשוט לעזוב את זה ככה,ולא רוצה אותי בתור חברה...

בקיצור,אני צריכה עצה?מה לעשות עם זה?להסכים,לא להסכים?אני צריכה להשתחרר או להמשיך ולדחות את זה?

בבקשה תעזרו לי,אני שונאת את הרגשת חוסר הודאות הזאת...

הנה משהו שאני צריכה לעשות לעיתים קרובות יותר.

זאת אומרת,אני שמחה כל הזמן,אבל רק מבחוץ.בפנים אני סתם מענישה את עצמי על הטמטום שלי ועושה כל כל הרבה העמדות פנים שברגעי חסד קטנים יוצא שאני אפילו מאמינה לעצמי.

אז הנה-לצחוק מהלב,לחייך אמיתי,זה נשמע נחמד.

נתרגל.