Tranquility

ואיך טיילנו בנמל

ופתאום את קופצת ועולה על הגדר בטון 

מלאת שמחת חיים

קוראת לי גם

ואני, הפחדנית, שלא חוצה כאלה גבולות, איכשהו משתכנעת ובאה אחרייך

ואנחנו הולכות וחוטפות קצת שפריצים

ואז את יורדת ובכוונה נעמדת בנקודה שבה הגלים הכי חזקים

והנה אנחנו מחכות לגלים הגדולים שיבואו וירטיבו אותנו,

ואני מבינה כמה את גורמת לי לחיות ולחוות את החיים באמת.

ממשיכות לנקודה יבשה ואני עוצרת ונשענת על הבטון, מהופנטת מהגלים,

את בשלך, ממשיכה לטייל, מתרחקת ממני...

ופתאום הידיים שלך עוטפות אותי מאחורה בחיבוק אוהב,

מניחה ראש על הכתף שלי

הנשימות שלך כל כך קרובות

ואנחנו צופות לאופק ביחד.

הלוואי שהזמן היה נעצר ברגע הקסום הזה...

או לפחות מאט קצת.