Tranquility

אני מתחרעת על החלק העליון שלך עד שאת דוחפת אותי אחורה
עכשיו לשם שינוי את המובילה
פותחת את החולצה שלי רק קצת
מתחילה לנשק
לנשוך
בוחנת גבולות
שמה לב למבטים החוששים שלי
ואת כבר מבינה...
חושפת את הצלקת ומנשקת גם אותה
כאילו זה קעקוע יפה, כאילו את אוהבת אותה

את רואה שאני אוכלת את עצמי מבפנים
"מה יש?" שואלת בטון המקסים הזה שלך
איך אני אמורה להסביר את המערבולת שיצרת בתוכי?

את היחידה שיודעת להכיל אותי

מתחת לשולחן

השיר קבוע בלופים

בכי שקט

עצור

מקו-
טע

להבה מבליחה בחושך

מתכת מנצנצת

כאב חד

חשבתי שזה מאחוריי

היא מושיטה אליי ידיים לחיבוק

אני תופסת אותה בידיים ורואה צלקת ארוכה ועמוקה לאורך הזרוע

״מה קרה לך?״ אני שואלת בכאב

היא מיד מסובבת את היד ומישהי אחרת בחדר אומרת שלא שואלים על צלקות

אז אני מרימה את השרוול

ומראה להן את שלי

שתיקה של הבנה

הזדהות

שנתיים שלא עשיתי את זה

ופתאום זה בער בי (אחחח המשחק מילים)

הצורך החזק הזה

ששומדבר לא יכול להעביר אותו חוץ מ

לממש אותו

התגעגעתי לצלקות