שלום סול, מה שלומך?

לא כל כך ברור לך מי את פתאום.

פעם ידעת להגדיר את עצמך- את דעתנית, עקשנית, חנונית של היסטוריה ורומאנים היסטוריים, מיוחדת, קצת שונה, קצת מיושנת אפילו- יש שיטענו.

היום, הכניסו אותך לקבוצה עם עוד הרבה אנשים כמוך.

אולי היית היחידה בכיתה שלך, אבל עכשיו קיבצו את כל היחידים בכל הכיתות במקום אחד.

כולם דעתנים, כולם יודעים, כולם רוצים ומנסים למצוא את מקומם בעולם החדש והמפחיד הזה, במכינה הקדם צבאית "להכשרת מנהיגות".

ובעצם מה זה אומר? 

הרי אנחנו לא חבורה של פלצנים יפיי נפש שבאים לשפר את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר;

אנחנו רק אנשים אידאליסטים, בעלי חזון חברתי שמאמינים שהשינוי הוא ניתן ובר ביצוע.

זה כאילו אני מכירה אתכם שנים, ובסך הכל אין לי מושג מי אתם.

אין לי מושג מי אני בתוך הקבוצה שאתם.

אני חושבת ומאמינה שאת (סול), ובעצם כל האנשים מרכיביי החברה על כלל גווניה, מתאימים עצמם לחברה שלהם, ומגדירים עצמם על פי החברה שלהם.

כלומר, אולי עכשיו אני לא הכי דעתנית?

והאם ההגדרות שאת מקנה לעצמך, הן בהכרח מי שאת? או אולי מי שאת רוצה להיות?

על כל פנים, הכל מסתבך.

השארת מאחורה את החייל, את מקסימי הלא-כל-כך-מקסים-שצריך-להפסיק-לקרוא-לו-ככה, ויצאת לדרך חדשה.

בקושי חשבת עליהם השבוע, וזה עשה לך טוב, להתנתק מהם ומהבית.

אולי תכירי חתיכים חדשים שיעזרו לך להגדיר מי את.

בברכת הצלחה בדרכך החדשה,

סול.