עשיתי את השקילה השבועית, וכמו כל פעם מחדש הלב שלי מתחרפן מהרגע שאני שמה את המשקל על הריצפה.
הרצון הזה להרזות ואת הציפייה הארורה הזאת שאני כל כך רוצה לראות, על כל פנים אני יודעת בידיוק מה אמור להופיע במשקל.
לא הייתה לי ירידה, אומנם ירידה של 100 גרם אבל לעזעזל עם זה. רציתי לפחות 700 גרם אבל איפה אני ואיפה המציאות שלי, שתי עולמות ניפרדים.
היום אני לוקחת את עצמי בידיים. אני צריכה חוקים וכללים חדשים, לא כתובים אבל שאני אדע פחות או יותר מה מותר ומה אסור.
בנתיים אני נכנסת לצום עד הודעה חדשה, כמה שיותר ככה יותר טוב. זה יהיה הצום האחרון שלי.
אני צריכה לספור את הקלוריות שלי בקפידות, אם המרק הזה 98 אז זה לא 100,זה 98. ואם פלח אבטיח זה 30 אז 6 פלחים זה לא 100 אלה זה 200 או יותר. אסור לי לעגל יותר.
אני מתכננת להשיג משקל דיגיטלי למזנון, שאני אדע בידיוק כמה אורז או תפוחי אדמה אני אוכלת, ולא לשאר לעצמי שתפוח אדמה בינוני זה 100, מה זה לעזעזל בינוני? איך אני אמורה לדעת איך בינוני נראה, כולם ניראים גדולים או קטנים מידיי.
ולא לוותר לעצמי, מהיום אין יותר דבר כזה ״יום בשבוע שאפשר לאכול מה שבא לי״. נתתי לעצמי יותר מידיי צ׳ופרים, אפשרתי לעצמי לאכול יום אחד בשבוע מה שבא לי אבל זה יצא מכלל שליטה. לדוגמא, שבוע שעבר לא היה לי יום כזה אז נתתי לעצמי את יום ראשון לאכול מה שבא לי בעקבות שבוע שעבר ואז נתתי לעצמי גם את יום שבת על השבוע הזה. תכלס יצא לי יומיים בשבוע שמותר לי לאכול מה שבא לי. זה לא יקרה יותר.
עוד דבר שאני חושבת לעשות זה להתמיד בשקילות גם באמצע השבוע. הפכתי את השקילה השבועית שלי למשהו מיוחד, ובדרך כלל האחרי שקילה שבה יש ירידה אני מרשה לעצמי לאכול קצת יותר. אני צריכה להפוך את השקילות שלי למשהו שיגרתי, שאני אתרגל לזה ולא אתלהב על כל ירידה. אז עכשיו אני אשקל כל פעם שיש לי זמן או הזדמנות בבוקר (לא כל בוקר יש לי כוח לשקילה).
בנתיים אני בצום, בשעה 7 בערב זה יהפוך ל24 שעות. אני אמשיך את הצום עד מחר, ואם מחר אני ארגיש טוב ובלי כאבי ראש אז אני אמשיך את הצום גם ליום שלישי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
