טוב לקוראות המדהימות שלי,אני קצת מעוכבת עם הסיפור ותקועה עם הכתיבה אז אני חייבת לכן פרק אבל הוא סוגשל קצר...אני מקווה שתסלחו לי..אוהבת אתכן,שבוע טוב ! ♥
מהפרק הקודם :
"
אתה יודעת,אחרי כל מה שעברת,נאלצת להתמודד איתו...את...את לא לוקחת את זה קשה כמו
שאני לקחתי...ואני שמח שזה ככה,לי פשוט היה קשה להתמודד עם המחשבה של לאבד אותך
...לא להיות איתך יותר..." הוא אמר ברוך ורגש,כאילו כאב לו רק לחשוב על כך...
"אני לעולם לא יעזוב אותך,בחיים
ובמוות...אני שמחה שאתה איתי,יותר מכך,אני מאושרת .
" חייכתי חיוך רחב,מנשקת אותו בעוצמה .
ריח מגרה היה באוויר,דם .דם .דם. דם
.
רק על זה חשבתי,הריח היה חזק,מישהו
פצוע הסתובב באיזור . זינקתי ממקומי,חסרת שליטה,עיני נהפכו אדומות-התאווה לדם .
"ג'יימי .. ? " מאט אמר,זה
קורה,הוא ידע את זה .
פרק 11
האמת אחר השקר
(קרדיט לשלי שיטרית על השיר)
***********
"לא יכול להיות שזה קורה
עכשיו,רק לא עכשיו ...המקום הזה נטוש...איך מישהו הגיע לפה בכלל ?
שיט . " חשבתי,מבולבל,חסר אונים
.
***********
הרחתי דם באוויר,מפתה,עקבתי אחר
הריח-מובלת על ידו .
"ג'יימי תקשיבי לי...תביטי
בי,את יכולה לשלוט בעצמך...בבקשה.." הוא אמר לי,תופס בידיי אך שום דבר לא מנע
ממני לעצור,רק דם היה בראשי .
"אני חייבת לתפוס אותו..."
אמרתי,בקול שנדמה כאילו לא היה שלי,לא הייתי אני .
"לנה ?? " אומר מאט,פיו
היה פתוח לרווחה מהתדהמה ...
"ג'יימי,אסור לך !! זאת לנה
!!!!! " הוא צעק לי ,תופס את שיערו בידיו,הוא באמת הרגיש אבוד .
"אסור לך,ג'יימי אסור לך...לא
לא לא לא !! " קול הדהד לי בראש,רציתי לצרוח,להוציא ממני את המפלצת צמאת הדם.
מאט תפס אותי בשתי ידיו,נלחם איתי,רץ
במהירות מטורפת אל המערה,מנסה להשתלט על היצר שבתוכי .
" אני מצטער אהובתי שאני גורם
לך לעבור את כל זה...אני מצטער .. " דמעה זלגה מעיניו .
התעשתי ,חזרתי לעצמי .
"ג'סי,מייק ???? אתם פה ????
" הוא צעק כשהגיע לפתח המערה,לא נשמע
קול . " שיט,דווקא עכשיו " הוא סינן מבין שיניו כמה קללות .
"אני פה..." אמר קול בתוך
חשכת המערה , צוחק צחוק ערמומי .
מאט הוריד אותי,הוא ראה שאני בסדר .
הבטנו אחד על השני במבט שואל מתקרבים
אל תוך המערה,חוששים .
טיילר נגלה מול עינינו,שיכור,מחזיק
רובה בשתי ידיו .
פי נפער לרווחה,אני ומאט היינו
המומים,חסרי מילים .
"חשבתם שאני לא אתפוס אתכם הא ?
" הוא אמר ברשעות,צוחק .
" טיילור...איך ..איך הגעת לפה
..? אני..אני.." אמרתי מגמגמת,לא ידעתי כבר מה לחשוב,מאט רק שתק והביט בטיי
במבט כועס .
טיילור התקרב,מנדנד את הרובה מצד לצד,צועד
קרוב יותר ויותר אל מאט,אשר אחז בידי .
"חשבת שתוכל לגנוב לי אותה נכון
? " הוא הביט ברובה,רחוק בצעד ממאט .
" לגנוב ? " לחשתי לעצמי .
" אני לא גנבתי אותה לאף
אחד,היא לא הייתה שלך מעולם..והיא גם לא תהיה " מאט אמר בביטחון,מקרב אותי
אליו .
טיילור צחק,וריח עז של אלכוהול נדף
ממנו .
" שיט...לנה..." מאט סינן
מבין שיניו .
" את לנה לא תראו יותר אני
מניח..." טיילור אומר ועדיין צוחק .
" אתה פגעת באמא שלך ? "
צעקתי,מוכת תדהמה מנסה להתקרב לטיילור אך מאט מונע זאת .
" לצערי הרב " הוא אמר
בציניות, " היא לא אמא שלי,וכן,כן פגעתי בה..." הוא הרים את הרובה
באוויר .
דמעות החלו לזלוג מעיני,לא הבנתי מה
הולך פה,רציתי להתעורר מהסיוט הזה,לקוות שהכל חלום
בלהות .
"
מה ..? על..על מה אתה לעזאזל מדבר ?? " אמרתי המומה,בקושי מצליחה להביע את
המילים,הדמעות חנקו אותי .
מאט חיבק אותי,ממשיך לנעוץ עיניים
בוחנות בטיילור .
" איי איי...הייתי משכנע כל
השנים האלה הא ? " הוא צחק צחוק מרושע ...
קללות הסתננו מבין שיני .
"לנה היא דודה שלי,אחות של אמא
שלי ...היא רק חיפשה כל הזמן איך להיות טובה יותר,איך לקחת את כל הרכוש של אמא שלי
,איך לקחת את אבא שלי....מנוולת...חיכיתי לנקמה המתוקה כל השנים האלה .." הוא
חייך,הפעם הוא עמד יציב יותר,נדמה כי היה פיקח .
"אתה משקר...זה לא...זה לא יכול
להיות.." אמרתי כלא מאמינה,מאט חיזק את אחיזתו בי .
טיילור גיחך והמשיך,
" היא רצחה את אמא שלי,הרעילה
אותה..את אחותה !! " דמעות החלו לזלוג מעיניו אך הוא המשיך " ואבא
שלי...אני..אני לא יודע מה קרה...איך היא גרמה לו להתאהב בה...איך היא גרמה לו
להוריש לה מיליונים ...את האחוזה..."
מאט ניגב את דמעותיי,עדיין לא פוצה
שום מילה מפיו .
"הוא ברח,השאיר אותי לבד עם
המפלצת " הוא אמר בזעם,מאגרף את ידיו,משפיל ראשו .
התקרבתי,מנגבת את דמעותיי,מאט לא
עצר בעדי הפעם...התקרבתי וחיבקתי את טיילור,התגעגעתי למגע הקרוב .
הוא המשיך,משתדל לדבר כשדמעות זועמות
חונקות את גרונו,
"היא השתלטה על חיי,פתחה קרן
לילדים עם קשיים,מנסה לטשטש את המציאות הכואבת והשקרית שחיינו בה . היא חשבה שסלחתי
לה,משהייתי ילד קטן חיכיתי לרגע המתוק של הנקמה,הרצח של אמא,העזיבה של אבא ...ניסיתי
לברוח מהחיים האלה,עברתי ללמוד בקנדה...אבל ידעתי שזה לא יעזור...חזרתי,ניסיתי
לטשטש את העצב מאחוריי החיוך המזוייף,הכרתי אותך " הוא אמר הפעם ברוך,מביט
לתוך עיניי ממשיך,
" רציתי להיות איתך,לפתוח דף
חדש לברוח...רציתי להיות העיינים שלך שידריכו אותך ...אני מצטער על הכל..אני מצטער
" הוא חיבק אותי,בוכה,מתפרק .
בכינו יחדיו לחשתי לו ...
" אני מצטערת...אני פה
עכשיו...אני עדיין ג'יימי..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאי סיפורים בהמשכים :)
