הוא המשיך,משתדל לדבר כשדמעות זועמות
חונקות את גרונו,
"היא השתלטה על חיי,פתחה קרן
לילדים עם קשיים,מנסה לטשטש את המציאות הכואבת והשקרית שחיינו בה . היא חשבה
שסלחתי לה,משהייתי ילד קטן חיכיתי לרגע המתוק של הנקמה,הרצח של אמא,העזיבה של אבא
...ניסיתי לברוח מהחיים האלה,עברתי ללמוד בקנדה...אבל ידעתי שזה לא
יעזור...חזרתי,ניסיתי לטשטש את העצב מאחוריי החיוך המזוייף,הכרתי אותך " הוא
אמר הפעם ברוך,מביט לתוך עיניי ממשיך,
" רציתי להיות איתך,לפתוח דף
חדש לברוח...רציתי להיות העיינים שלך שידריכו אותך ...אני מצטער על הכל..אני מצטער
" הוא חיבק אותי,בוכה,מתפרק .
בכינו יחדיו לחשתי לו ...
" אני מצטערת...אני פה
עכשיו...אני עדיין ג'יימי..."
פרק 12
"תמיד אפשר גם לוותר"
"
לא...את לא...את שונה " הוא אמר פתאום בטון כועס,מתרחק ממני,קם ממקומו זועם
ממשיך ואומר,
"אתה !! אתה הרסת לה את החיים !
" טיילור הרים את ידיו באוויר מתקרב כבא לפגוע במאט .
" לא..טיי...אתה לא מבין !!!
" אמרתי במהירות,מנסה למנוע את המריבה,
"הוא היה מוכרח,זו הייתה הדרך
היחידה להציל אותי..."
טיילור עמד במרחק של צעד ממאט,עוצר
במקומו ,מביט בי בעצבות עמוקה ואומר ,
"נשבעתי לעצמי שאני אפסיק לאהוב
אותך כשפעימות ליבך ייפסקו,איך זה שאת עומדת מולי חיה " הוא הדגיש את המילים
האחרונות ,
" איך זה יכול להיות,שאני עדיין
אוהב אותך ...? " הפעם השפיל מבטו,מתרחק בצעדים שקטים ואיטיים כשאני צופה
בו,עיניי אדומות מבכי,הייתי חסרת מילים .
***********
"המילים האחרונות שלי
לג'יימי,המילים האחרונות שלי לתמיד ."
טיילור חשב לעצמו,בורח מין
המערה...הולך למחבוא שבנה במהלך המעקב שלו אחריהם...דמעות רבות כיסו את פניו,הוא
הרים את הרובה בעדינות,משמיע קול אנחה קטן...
*************
עמדתי במערה,מוכת תדהמה מכל מה שקרה
כאן עכשיו .
הבזק מסוים קטע את מחשבותיי,ראיתי
מראה מטושטש
ראיתי את טיילור מרים את הרובה,לוחש
כמה מילים לא ברורות לעצמו .
עיניי בהו ריקניות באוויר .
" ג'יימי ? ..מה יש אהובתי ? מה
ראית ?? " מאט אמר,עדיין בהלם .
א..אנ..י..אני..לא יודע..ת...לא
יודעת ..ראיתי את טיילור...מרים את הרובה..." אמרתי מגמגמת,מבולבלת יותר
מתמיד .
יכול להיות ש..זה חיזיון ? "
אמר כאילו לעצמו .
פתאום,קול ירייה נשמע באוויר .
" את חושבת ש...? " מאט
אמר במהירות,עדיין המום מכל מה שעברנו עכשיו .
רצנו,מקשיבים לקולות,מובלים על ידי
ריח הדם .
" לא,לא,לא,לא !! " קרסתי
על ברכיי,צופה בטיילור מוטל על הרצפה,כדור רובה בראשו,שלולית דם סביבו .
אני לא יודעת איך ולמה,לא נמשכתי
לריח הדם כמו בעבר .
" מה...? " מאט אמר מבולבל,מחזיק
את ראשו בידיו כאבוד .
פרצתי בבכי בלתי נשלט...איבדתי
אותו,לתמיד .
התקרבתי אליו,בעדינות,בצעדים
חלשים...פעימות הלב שלו פסקו לתמיד .
" אני מצטערת על הכל...אם רק
היית אומר לי,מספר ...אולי הכל היה אחרת עכשיו..." בכי חנק אותי .
" ג'יימי....אני מצטער..."
ידו של מאט נחה על כתפי,לוחשת לי ברוך ובצער רב .
" אני...אני אפילו לא נפרדתי
ממנו ... אני אני לא הספקתי ..." חיבקתי את מאט חזק,בוכה לתוך חזהו .
הוא נשק לראשי ושתק,דמעה נפלה מלחיו
.
פתאום קלטתי,אני ראיתי את זה...אני
חזיתי את העתיד,אני יכולתי להציל אותו.
התרחקתי מאחיזתו של מאט,מנגבת
דמעותיי ומביטה עמוק אל עיניו,לוחשת בקושי ,
" אני...אני ראיתי את זה
קורה...אני ראיתי אותו מרים את הרובה...אני יכולתי למנוע את כל זה " אמרתי
בטון נוקשה,אוחזת בראשי בחזקה כלא קולטת .
" הכוחות שלך ... " אמר
כחושב לעצמו,שוב .
"ג'יימי,אלו הכוחות שלך !! "
" אני יכולתי למנוע את
הכל...הוא היה יכול להיות חי עכשיו ...לא...מה עשיתי..." אמרתי ממלמלת,בכי
שוב חנק את גרוני.
" היי,תסתכלי עליי ! את לא
יכולת לדעת...זה היה בלתי נמנע !!! " מאט אמר תוך מנגב את דמעותיי.
" מה יכול להיות יותר ברור מזה ??? הכל באשמתי !! "
" לא . הכל באשמתי . "
קול מוכר אמר מרחוק,ריח הדם התבוסס
באוויר .
לא הרגשתי משיכה כמו בעבר לדם,משהו
שלט עליי .
" לנה ? " מאט אומר נדהם ,מביט
בי ועוד יותר מבולבל משליטתי על התאווה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאי סיפורים בהמשכים :)
