אני הכי לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר,אבל הסוף פשוט זרם לי ,אבל לא לדאוג עוד שבוע,או פחות,יעלה סיפור חדש לגמרי עם עיצוב בלוג אחר לגמרי !
מקווה שתישארו פה עדייייין ! ( אם יש פה בכלל >< )
מהפרק הקודם :
" אני...אני ראיתי את זה קורה...אני ראיתי אותו מרים את הרובה...אני יכולתי למנוע את כל זה " אמרתי בטון נוקשה,אוחזת בראשי בחזקה כלא קולטת. " הכוחות שלך ... " אמר כחושב לעצמו,שוב . "ג'יימי,אלו הכוחות שלך !! " " אני יכולתי למנוע את הכל...הוא היה יכול להיות חי עכשיו ...לא...מה עשיתי..." אמרתי ממלמלת,בכי שוב חנק את גרוני. " היי,תסתכלי עליי ! את לא יכולת לדעת...זה היה בלתי נמנע !!! " מאט אמר תוך מנגב את דמעותיי. " מה יכול להיות יותר ברור מזה ??? הכל באשמתי !! " " לא . הכל באשמתי . " קול מוכר אמר מרחוק,ריח הדם התבוסס באוויר .לא הרגשתי משיכה כמו בעבר לדם,משהו שלט עליי . " לנה ? " מאט אומר נדהם ,מביט בי ועוד יותר מבולבל משליטתי על התאווה .
פרק 3
"שלום אחרון..."
הצטרפו דמויות חדשות דרך אגב,אני אצרף את התמונות פה :
קולין-
דייב סטון- ג'יין סטון -
לא הייתי מסוגלת להביט לאחור, פחדתי
לאבד את השליטה כשאצפה בדם .
מאט פסע בזהירות לעברי,אוחז בידי חזק
כשמבטי עדיין מוסט ולא מביט בלנה .
" אי...איך....איך את..את חיה ?
" הוא אמר בתדהמה,מגמגם.
לנה קרסה,שמעתי את קול האנחות ואת
גופה מתנגש ברצפה הקרה .
הסתובבתי מפוחדת,מחזיקה בעצמי .
לסתי נפתחה מהתדהמה לרווחה,לחשתי
בקול עמום,
"לנה ??" גופה נראה
חלש,רפויי ועורה היה לבן,חיוור . דם הקיף את המקום בו היא מעדה ,בכל גופה,מצבה היה
חמור.
" ילדים...לפני שאמות...תנו לי
לספר את הסיפור....בבקשה אל תשנאו אותי ... " היא אמרה בקול חלש,עדין,מתקשה
להגות את המילים בגלל קושיהנשימה .
לנה גססה .
" למה עשית את כל זה לטיילר...?
למה הרסת לו את החיים? למה עשית את זה ????????? תעני לי !!!!!" קולי
גבר וגבר והדמעות החלו לרדת,שנאתי לאישה הזאת גברה בבת אחת והתפרצה כמו אש בשדה
קוצים .
מאט אחז בידי,מביט לתוך עיני
ברוך,מכבה את האש שבי בשניות .
" ג'יימי , זה במילא הסוף...אין
לנו למה להילחם במלחמות כנועות "
הוא לחש בטון כנה,אמיתי .
הבטתי בלנה החסרת ישע,מוטלת על
הרצפה,נלחמת על המילים האחרונות שלה .
"למה עשית את כל זה ? מה רצית
??? עושר ? אהבה ? מה השגת לבסוף ? רק אומללות וסבל...."
"אני לא התכוונתי שזה ילך כל
כך רחוק...אני...לא ידעתי שזה מה שיקרה.. " אמרה בקושי,שיעול חריף נפלט מפיה
.
הבטתי בה בצער,מאט רק שתק והחזיק
בידי,מנגב דמעותיי.
היא המשיכה ואמרה,מתקשה במילותיה,
"הכל התחיל כשהייתי
באוניברסיטה,פגשתי מישהו מהלימודים,קראו לו קולין...התחלנו לדבר ופשוט
התאהבנו.." היא אמרה בקול כאוב,מחייכת לעצמה,משמיעה קול אנקה חנוק מכאב .
היא המשיכה,
משהו קרה שם אחרי כמה ימים,אני זוכרת
במעורפל...היה בינינו ויכוח ופשוט פרשתי מהלימודים,לא יכולתי לשאת את הכאב לראות
אותו יום אחרי יום ...
יום אחד,אחותי באה ואמרה לי שהיא
נכנסה לקשר עם מישהו שגדול ממנה בכמה שנים והם התאהבו במהלך החופשת קיץ ושהוא הציע
לה נישואים...אניכל כך שמחתי בשבילה אותו רגע,עד שגיליתי מי עומד מאחורי הסיפור
אהבה המושלם הזה."
" זה היה קולין . היא נישאה
אליו כשאני נשארתי מאחור,פגועה,לבד וללא עתיד . אני אף פעם לא סיפרתי לה מה קרה
בינינו ...ועם הזמן הבנתי שהוא חיפש רק להכחיש את כל העניין . נולד להם ילד כעבור
שנה,קולין הרוויח היטב,והעתיד שלהם נראה ורוד מתמיד ... " היא אמרה בטון קשיח
יותר,קנאי .
" הילד הזה....הוא טיילר .. ?
" מאט שאל בהיסוס ...
" כן,זה טיילר .לא נתתי לאושר
שלהם להימשך זמן רב,הכאב עיוור אותי . הפסקתי את האושר שלהם ב-3 טיפות רעל
קטנות." הפעם החלה לבכות,
"אף פעם לא גילו שזאת אני ,אך
המטרה שלי הייתה להשתלט על חייהם רק בגלל הקנאה שלי,מרדף אחר בצע.
אני לא זוכרת איך גרמתי לקולין
להתאהב בי שוב,פשוט הייתי שם בכדי לנחם אותו במות אחותי,היינו אחד לשני .
הדברים החלו להתבהר והוא נסע לעסקים
בחו"ל,הוא השאיר את כל דבריו בבעלותי,גם את טיילר הקטן .
יום אחד הוא פשוט נעלם .
אני לא ידעתי שאני אהפך לכזה מפלצת
מרשעת,אני מצטערת כל כך ...." דמעות רבות שטפו את פניה מהדם,הפעם נשמה בכבדות
יתרה,זה הסוף...ידעתי .
" אני מניחה שאת העונש שלי אני
אשלם עכשיו,נטהר את העניינים אם טיילר כבר בשמיים...." היא חייכה חיוך מר
וכואב .
" אני מצטערת ילדונת...אני
מקווה שתסלחי לי אי פעם ..."
הבטתי בה משתוממת,חסרת מילים בפי.
"אני מקווה שלפחות למעלה יסלחו
לך ... " אמר מאט בטון קשיח,שמשום מה נשמע לי מוזר .
" אני מצטערת ילדים
....טעיתי...." היא אמרה בלחש כשפתאום עיניה נעצמו אט אט,הדממה השתררה בחדר .
כיסיתי את עייני,משתקעת אל תוך חזהו
של מאט,בוכה ללא סוף .
2 גופות האנשים המשמעותיים
בחיי,הקיפו אותי,טיילר מפה ולנה מפה .
"למה הגיע לו כל הסבל
הזה...הוא לא עשה שם דבר רע..." אמרתי בקול כאוב,דמעות מציפות את פניי.
" את לא יכולת לדעת
אהובתי...אני מצטער ..." הוא אמר בקול מיואש,מדוכדך .
פשוט ברחתי,רצתי הכי מהר שיכולתי
,מנסה לברוח מהסיוט הזה לקוות להתעורר למציאות אחרת .
צעקתי,צרחתי,זעקתי,בכיתי,הרבצתי,התפרקתי
.
עשיתי כל דבר אפשרי שינסה להוציא
ממני את הכאב הבלתי נסבל,את הידיעה שאני לא אשוב לחיי הקודמים,אף פעם .
"ג'יימי !!!!!! " מאט צעק
לי,זיהיתי את קולו מרחוק,אך בכל זאת שתקתי.
קרסתי על ברכיי,נשענת על עץ ופשוט
בהיתי באוויר,מאט הגיע אליי במהירות,מתנשם ומביט בי במבט מצטער.
" זה לא שיכולת לעשות
משהו...אין לך מה להרגיש אשם " אמרתי לו בקרירות,שמשום מה הפתיעה אותי .
הוא נאנח והתקדם בצעדים איטיים
והתיישב על ידי,כשראשו מורכן.
" את היית רוצה לחזור עכשיו ?
לא לחוות את הכל אם הייתה לך האפשרות ?" הוא שאל והביט עליי,אפילו שלא
הסתכלתי עליו אלא רק בהיתי באדמה.
"אני ...אני לא יודעת...אני לא
בטוחה.." אמרתי הפעם בטון רך יותר,מבולבלת משאלתו שנשמעה לי פגיעה מידי .
" ג'יימי אני מצטער...אם לא
הייתי מגיע כלום לא היה.."
הבטתי עליו במבט חודר מכווצת את עיני
וקוטעת את דבריו במהירות ,
"לא !! אל תגיד את זה !!
בלעדייך לא הייתי כאן היום,אי אפשר לשנות את המציאות מאט....אל תצטער על כלום,באמת
. " אמרתי וזייפתי חיוך בקושי רב .
הוא הביט בי ודמעה זלגה מעיניו,הוא
חייך חיוך מאולץ ונישק אותי קלות על השפתיים .
הפעם חייכתי באמת,עם כל הכאב,מאט
החזיק אותי בחיים,גרם לי אושר ובחיים לא הייתי חושבת אפילו על לוותר עליו .
" אני יודעת שזה לא הרגע אבל
אני פשוט חייבת לשאול...איפה המשפחה שלך ?? "
הוא החניק שיעול וסיבב את ראשו ואמר
באי נוחות,
" זה היה יום עמוס בסיפורים
במילא לא ככה ? " הוא גיחך בזיוף,כמתחמק משאלתי .
הבטתי אליו במבט שואל,והוא נכנע
" אף פעם לא באמת דיברתי על זה
עם מישהו....אני חושב שזאת הפעם הראשונה...." אמר בכאב ושיחק עם ענף שהיה
מונח על ידו,הוא אחז בידי מלמל
" למה שפשוט לא תפגשי אותם ?
" הוא ניגב דמעה והחל להוביל אותי בין עצי היער במהירות
" מה ?? לאן הולכים ?? " אמרתי
מבולבלת
"את תראי..." קולו נשמע
עצוב מתמיד,משהו קרה עם המשפחה שלו .
" תכירי,ההורים שלי- דייב
וג'יין סטון " הוא אמר בקשיחות,כאב רב .
הבטתי משתוממת בשתי מצבות
ישנות,מוקמות באמצע היער,עלים רבים ופרחים נבולים כיסו אותם .
"מצטער שהם לא מסודרים כמו
שצריך,לא היה להם זמן להתארגן " הוא אמר בציניות שהתקשיתי להבין .
" מה..איך זה קרה ?? .. "
אמרתי המומה,דמעות זלגו מעיני,מביטה מצוערת במצבות של הוריו .
הוא היה חזק,אף פעם לא ראיתי אותו
במצב כזה,נוקשה מתאפק לא להזיל אפילו דמעה אחת .
"איך אני אתחיל את הסיפור
בכלל,כל כך הרבה מה להגיד..." קולו נשמע חנוק . אחזתי בידו,מביטה ישר אל
עיניו ,מנגבת כמה מדמעותיי ולוחשת לו ,
" זה רק ארבעתנו פה...אף אחד
אחר מלבדנו " המשפט הזה צמרר אותי,יותר מידי מתים ביום אחד .
הוא חייך בזיוף מתקשה להחזיק את עצמו
נוקשה,אומר,
"הייתי קטן אני לא זוכר בדיוק
איך הכל התחיל...הכל היה בסדר ...היינו משפחה ממוצעת,אבא שלי הרוויח טוב..ופשוט
יום אחד הכל התמוטט " הוא התיישב על יד המצבה,הפעם נתן לעצמו לשחרר את הכל,
"אני זוכר שקמתי מהצעקות,אבא
שלי היה שיכור ....אמא שלי בכתה בלי סוף,אני בחיים לא אשכח את הפרצוף החסר אונים
שלה . זכוכיות שבורות עלהרצפה,הטלוויזיה....כל חפץ אפשרי בבית היה מוטל במקום אחר
. אני זוכר שהוא פשוט לקח את הבקבוק האחרון שלו,ושבר אותו על אמא שלי .
מאותו רגע שנאתי את הבן אדם הזה
שנהגתי לקרוא לו אבא...הוא לא ראויי לשם הזה ." הפעם מספר דמעות זלגו מעיניו
מזעם כשנזכר בהכל .
"מאט...אתה לא חייב...אני לא
רוצה לגרום לך סבל..."
התיישבתי על ידו,מלטפת את פניו
ומנגבת את הדמעות שזלגו,הוא התעקש והמשיך ,
" הוא הרג אותה . הוא הכה אותה
בלי סוף ואני צפיתי בה,חסרת אונים,מדממת,מתחננת לחמלה,לעזרה,זועקת.
ואני צפיתי בהכל מצד החדר,מפחד
שהמפלצת לא יגלה אותי .
ראיתי אותה ברגעיה האחרונים,מבקשת
עזרה...מתחננת ממי שנהג לשמור ולאהוב אותה-להשאיר אותה בחיים .
פתאום,זעקותיה פסקו,היא מתה .
והוא ישר אחרי זה התאבד,מול העיניים
שלי,שתי הוריי מתו."
הפעם הוא סיבב את ראשו לעבר
הקברים,מביט בשנאה בקבר של אביו .
" מאט...אם רק הייתי
יודעת..אני..אני...מצטערת...לא רציתי להכניס אותך לזיכרונות האלה שוב..."
אמרתי,עיני היו נפוחות מהדמעות הרבות שזלגו מהן .
הוא הטיח את ראשו קלות על העץ
שמאחורי,מביט בי בעניים כואבות,לוחש...
" בגלל זה כל כך הצטערתי שגרמתי
לך אפילו טיפת סבל ...אני הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אגרום לאף אחת סבל ,אף פעם .
"
" איך יכולת לגרום לי סבל ? אתה
הדבר הכי טוב שקרה לי....אני אוהבת אותך . " המילים האחרונות נאמרו
בשקט,כאילו לעצמי,אך עדיין מלאי עוצמה וכוונה למילה אהבה .
בפעם הראשונה ביום הזה חייכנו חיוך
אמיתי .
מאט התקרב אליי אוחז בידי וביד
השנייה מלטף את פניי,אומר בעוצמה אמיתית,
"אני אוהב אותך" .
הוא נישק אותי בעצמה,נשיקה
אמיתית,אוהבת,מיוחדת .
אם הייתי יכולה לנחש מה יהיה
בעתידי,בחיים לא הייתי צופה חצי מהדברים שקרו לי .
אף פעם שום דבר אינו צפוי,וכל פנייה
שתפנו תביא לכם הפתעה טובה או רעה .
העיניים שלכם הם כמו משקפיים למציאות
משלכם,שאף אחד אחר לא יוכל לראות,יש חיים מאחורי העדשה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאי סיפורים בהמשכים :)
