ושאני לא יכולה להגיד בקול זה קצת כואב ובכל זאת זה בשביל עצמי למה שמישהו אחר ישמע.
משהו בי מת אתמול כשהוא אמר לי שהוא מדוכא כבר שלושה שבועות
ומשהו בי חזר לחיים אתמול כשהיום בבוקר הוא בא וחיבק אותי ואמר לי תודה על זה שאני כאן.
כמה טוב זה חברים בנים. הם כל כך יותר נאמנים מחברים בנות.
ועכשיו אני מחייכת ומרקדת ושוכחת ממחר ושוכחת מהכנסים ושוחכת מכל הלחץ
רק המוזיקה, הכלבה, החלון הפתוח ואני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: