קשה להיות כאן בלי החבר'ה שלי, החבר'ה שעשו לי את השנה הזאת למדהימה ולא ממוצעת
אני כל הזמן מצפה שיפתחו את הדלת ויהיו כאן. אבל הם לא עושים את זה.
בסופש אני אולי אצל אורן. אני תמיד מצטערת על זה שאני לא זורמת ומגניבה כמו החברות שלי ושאני לא יכולה פשוט ללכת לים ליומיים עם כל החברים הבנים שלו ולא להרגיש נדחפת. אני מקווה שהוא לא מתבאס על זה גם. הוא תמיד אומר שהוא אוהב אותי בדיוק כמו שאני. אבל.. לא יודעת. אולי אני באמת פשוט צריכה להחליט שתחת על כולם ואם אין לו בעיה שאני אבוא ואהיה חלק אז לא צריכה להיות לי בעיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: