ורד הוא ורד הוא ורד.

שני דברים שאני חושבת עליהם כשאני בשירותים ולא ממהרת מאז שחזרתי מאפריקה:

1. במדגסקר הייתי הרבה יותר קמצנית בכל הקשור לנייר טואלט, אני מדברת על להשתמש בחצי פיסה.

2. בדרא"פ בהוסטל בקופי ביי היו מודעות בכל התאי שירותים שיש להם HIV פוליסי ולמטה היה כתוב בהרחבה שהם נגד איידס ולמה זה נורא. 

אתמול בלילה חזרתי מהעבודה

ושנקאי צווח לי מעל הראש והמשיך בדרכו אל תוך החושך

ככה, לבדו, בלי חבורה. אמרתי "שיואו" לשמיים

והייתה קצת רוח

והמשכתי ללכת, חושבת על דברים אחרים.

ההקלה כשחוזרים ממקום צפוני (יחסי, הכל תמיד יחסי) אל פיסת השמש שכאן.

העננים השחורים לאט מתבהרים ומתפזרים

ההרים מחליפים צבעים מחום לסגלגל ולבז' בהיר

פתאום יש שיטים בתאורה דרמטית של סוף יום

ואני נושמת וממשיכה לקרוא את הספר. כמה נעים. הלוואי והייתי בחוץ ולא בתוך הקופסא הזאת עם הגלגלים.

בימים האחרונים אני שומעת מוזיקה שבדרך כלל שומעים בגלגלצ. אני מתביישת בעצמי פעמיים.

פעם אחת על זה שאני שומעת את המוזיקה הזאת ופעם שנייה כי אני מרגישה פחות טוב עם עצמי שאני שומעת את המוזיקה הזאת. הכל שטויות. 

איזו עמית את שיאללה, פתאום הוא שולח לך תמונה מנפאל והלב שלך קופץ כאילו הוא מינימום התוודה על אהבתו כלפייך. עברת הלאה בתחת. 

עשו לי שיחת 'תתלבשי כמו בן אדם' בעבודה. עכשיו עוד טיפה קריר אז זה בסדר ללבוש מכנס ארוך, אבל אני לא באמת יכולה לוותר על המכנסיים הקצרים של הקיץ. אז עולה השאלה: האם יש דרך ללבוש מכנסיים שהאורך שלהם הוא בין הברך לשבע שמיניות כשאת לא גבוהה ורזה ולא בת ארבעים ולהראות "בסדר"? 

זה היה הפורים הראשון שלי שבאמת נהניתי. קצת וויסקי עושה את העבודה

וגם זר פרחים ואנשים זרים

אני עוד מהרהרת בסקס של לפני חודש כמעט כל יום. הייתי זקוקה לחוויית סקס חיובית במשך כל כך הרבה זמן. קשה לי לכתוב 'זקוקה' אבל זה באמת היה ככה. והוא ליטף ותפס לי בפנים ואמר לי שאני כל כך יפה ושהוא כבר כמעט שכח כמה. ויש משהו בהרגשה של התלתלים שלי על הצוואר כשאני עירומה ומלוטפת שגורם לי להרגיש

חופשייה ושקטה מבפנים

וזה כמעט לא קורה לי

זה קצת עצוב כל הסיפור שלנו, חברות אמיתית, משיכה גדולה ואפס רגשות רומנטיים. בחיים אחרים אולי זה לא היה מרגיש כל כך ריק אחרי. בעצם, אולי זה לא עצוב, אולי זה מזל שזה ככה.