אני לא בהכרח כותב מה שבאמת.
הזהות השמימית שלי תיקח פיקוד.
עד שלא תישאר סיבה לשקר,
אחלק את הזמן בין שמחה ובדידות.
המילים הם מסך על מה שאתה רוצה להגיד.
האגו ישמש אותך בלי ידעתך על מנת שתשרוד.
ובמחול הבלים עדיין תרקוד.
הבל הפה אמיתי ממילה.
ומין זה כל הסיבה מתחילה?
לשמש אדונים ,לחכות בתורים
לקרוא סימנים של אישה.
כשהסוף ידוע אני מאבד הכרה.
בלילה כבד של כאב,
אזכור את דמותך והטעם נמצא.
פחדת מאבא שלך כשהיית קטנה?
כל מה שיש לי לתת זה הכל ולא כלום.
ואיני חושב שזה אומר הרבה. ומשם הגאווה.
גם שזה לא עומד במבחן הציבור.
כך זה מתפרש.
מבחוץ התנשאות שבשתיקה.מבפנים שפלות והנשמה.
הבלהפה אמיתי ממילה.
ככל שאתבגר,נראה שהעולם האמיתי מתקיים בלבבות
והסיפור החמוץ מתוק שלנו תבל לאוהבים.
ואין לאל במי לדבר כשאתה מוחא כפ עם יד אחת.
את מעמידה רגליים על האדמה שניתנה לנו בחינם.
בשבילך אפטר אפילו ממנו ואהפוך בעצמי לאלוהים קטן.
את אחות בתאונה של בן-אנוש ובן-אדם.
חבל שרק מה שאת מרגישה קיים מבחינתך
את תמיד אצלי בלב , גם כשהעיניים מחפשות את הערך
ואפילו שהרגליים ייפצעו בדרך
אבכה בכאבך ואשמח בשמחתך