זה מעצבן, כולם חושבים שאני מתרצת. הם אומרים שאני סתם אומרת שכואב שאני סתם מבלפת. חבל, אני לא, כואב לי! וזה דלקת זה לא סתם מכה.. כשהיום בבית הספר היה לי קשה ללכת, כן קשה! זה כאב, זה כואב.
ואז מגיעה חברה שלי אומרת לי "גם לי היה מה את עושה את עצמך זה לא כזה כואב". טוב סליחה באמת שכשאני עומדת כיתה בשביל המורה הדבר היחידי שאני חושבת עליו זה לשבת ולשבת כמה שיותר מהר.
זה לא שאני נכה.. גם היום אני מתכוונת ללכת לאימון. למרות שכואב. פשוט ש.. אני לא יודעת להסביר..
אני מעדיפה לא ללכת כי זה כואב ויש לי אימונים. אימונים חשובים! לא סתם..
וכן כואב לי.
טוב אני מתנצלת.
מעכשיו החלטתי שלא יכאב לי.
אז לא יכאב.
וכשאני ארגיש את הברכיים בבי"ס, אני לא אגיד מילה.
סבבה?
מרוצים?!
יופי.
כי אני לא.
כואב לי ועד שזה לא יעבור, אני לא מתכוונת להישמע לשטויות שלכן מה לעשות ומה לא..
אז בבקשה תנו לי קצת שקט!