המאלפת של פו הדוב הדלמטי

אני לא מאמינה שעברה לה שנה, זה נראה כאילו הכל היה אתמול.

היום אני חוגגת שנה. שנה להתחלת האינטרקציה שלי עם המין השני (כמה שזה מוזר להגיד את זה)

אני חושבת על עצמי פעם.. מזמן..

כלומר לפני שנה בתאכלס. 

איפה הייתי אז? מכוערת, מחוצ'קנת שלא מבינה כלום מהחיים שלה. פחדתי לדבר עם בנים, לא השקעתי בעצמי, לא אהבתי את עצמי, הייתי אדם פסימי ועם שיער די קצר. אבו גבר, חנונית, מוזרה ואאוטסיידרית. 

איפה אני היום? היום אני במקום אחר לגמרי! היום אני מתחילה איתם והם איתי, אני כבר אוהבת את עצמי, אני אופטימית חסרת תקנה והשיער שלי ארוך.. רק החצ'קונים לא הכי עוזבים אבל איתם אני אתמודד ובסופו של דבר אצליח.

פעם, חלמתי שבנים יתחילו איתי, זה נראה לי כל כך דימיוני. בבושקה עם חבר? מי שמע על השטויות האלה?? 

והיום, היום מתחילה התקופה שבה אני חוגגת שנה להחשפותי לעולם הזה שנקרא "לצאת עם בנים".

כבר היו לי שני חברים, סטוץ והשגתי מלא ידידים חדשים, גיליתי שבנים הם לא נוראיים כל כך כמו שחשבתי..

מהחבר הראשון ניתן לציין את פתיחת התקופה הזאת שהגיעה לשיא בחודשיים האחרוני, אבל (כי תמיד אבל, אני לא יכולה לרשום פוסטבלי "אבל") אני חושבת שזאת בהתקופה הכי יפה שיש לי או שהייתה לי אי פעם!

גיליתי עולם חדש ובזכותו התחלתי לעצב את עצמי כפי שאני. ככה זה..

ואני חושבת על עצמי בכיתה ו', לא יודעת אפילו אם אי פעם יהיה לי חבר. והנה משהו ששמתי לב אליו אתמול בלילה - כל האנשים שאני מדברת איתם בפייסבוק באופן קבוע הם בנים! אני, בבושקה הברווזון המכוער של השכבה, מדברת עם פאקינג איזה שלושה בנים במקביל בצ'אט! וזה ממש מוזר לי, כי תכלס אני מדברת איתם על הכל.. אני הרבה יותר פתוחה איתם מאשר עם חלק מהחברות שלי. 

כל היסודי הסתובבתי עם בנים, אני מבינה איך הראש שלהם עובד ואין לי בעיות תקשורת איתם אנחנו דוגרי אחד עם השני. וגם אח שלי הגדול די עזר לי להבין אותם, היום זה ממש שימושי בשבילי.

בסוף כולן יראו שיבוא היום שלהן והן יסתדרו עם הבנים, זה לוקח זמן אבל בסוף אל יאוש - הזמן שלכן יבוא גמכן! 

וואו איזה שינוי! בכלל לא שמתי לב שהוא הגיע.. ממש כמו שקמתי היום והבנתי שיש לי שיער ארוך :O 

באופטימיות מוזרה זו,

בבושקה

*הכותבת אינה זונה, סתם לא רגילה לעובדה שהיא יכולה לדבר עם בנים מבלי שיעקמו עליה את האף..