המאלפת של פו הדוב הדלמטי

נתקלתי בספר שירים של רחל המשוררת בעודי לומדת למתכונת המאד מיותרת שיש לי בלשון מחר אצל שחר. אז קראתי קצת בספר ומצאתי שיר שמאד התחברתי אליו.

לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב כָּל כָּךְ,
לֹא נָכְרִי – וְכָל כָּךְ רָחוֹק,
וּתְמִיהָה נְבוֹכָה יִצֹּק
הַמַּגָע הָרָךְ.

הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת
וּמֵעַל לֶהָמוֹן הַזָּר
מִקּוּרֵי-מַבָּטִים נִשְׁזַר
גֶּשֶׁר – אוֹת.

אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ הַכְּאֵב
יֵשׁ לַכְּאֵב חַלּוֹנוֹת צַחִים,
נְתִיבִי בְּצִדֵּי דְרָכִים
וְלִבִּי שָׁלֵו.

רחל המשוררת, תמוז, תרפ"ח

משום מה הוא עונה על כל הרגשות שמסתובבים אצלי בזמן האחרון.

התאהבתי ברחל 

ובד' החתיך.

גורלי נגזר להיות עיוורת למשך חודשים מספר.

לפחות יש סמינר תנועה אחות בקיץ יחד עם הבונים דרור ! D: (אמריקאים שבאים לסאמר קמפ בארץ ו4 ימים הם מבלים עם הנוער העובד והלומד).

שלכם,

בבושקה