הרבה זמן שלא הייתי פה, הייתי עמוסה. אבל זה רק תירוץ, נכון? עומס זה תירוץ ידוע, גם זה שחזרתי מחו"ל שלשום הוא לא סיבה לנטוש את הבלוג. והנה יש לי קצת זמן בין הלימודים, האימונים והחבר בשביל לחשוב. איך שהתגעגעתי לזה, לשבת מול המסך של הפייסבוק ובכלל לא להתרכז בזה, אלא פשוט לחשוב. והחשיבה הזו יכולה להניב תוצאות מעניינות, שלא תמיד חשבתי שאגיע אליהן.
אתמול לקחתי את האחים הקטנים שלי מהצהרון עם ידיד. היינו באמצע דיון מעניין על מתי יש לבחור מקצועות להרחבה. המילה "פיזיקה" עלתה אל חלל האויר ומיד אח שלי הקטן אמר לי "פיזיקה וכל הדברים האלה הם פשוט מכשפה ששמים עליה חומוס". הוא בכיתה ב', שזה די מסביר את המפשט הסתום לכאורה הזה.. אבל אני רואה בו משהו קצת שונה. אח שלי הקטן נוהג להקשיב לליהוגים שלי לגבי פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. למרות שהוא לא מבין כלום, הוא הרבה פעמים משיב לי כשאני מדברת. ופתאום מגיע המשפט הזה, שאין לו שום קשר לפיזיקה או למכשפות ואף לא לחומוס. ועכשיו עלתה בראשי המחשבה: האם אנחנו נשמעים ככה כשאנחנו מדברים על דברים שאנחנו לא מבינים?
משפט יודע וישן אומר כי "סייג לחוכמה שתיקה", אם כי בגרסה של המשפחה הוא מוצג כ"חכם לפה שתוק", הרעיון הוא אותו הרעיון. כשאתה לא מבין משהו אל תדבר. זה מסוג הדברים שפשוטים בתאוריה ובפועל קשים לביצוע. האם אני אומרת דברים שאני לא יודעת מה הם? כן. למה? לרוב, התשובה לכך היא כדי לצאת חכמה. אבל לפעמים אני אומרת דברים שאני לא מבינה בהם כלל כדי שהאדם שאיתי בשיחה ירגיש שיש לו שותף בדו שיח, אחד שמבין אותו ורוצה בטובתו.
הרבה פעמים אנחנו נתקלים באנשים שאומרים דברים שאין להם מושג מה הם פלטו מפיהם שניה וחצי קודם לכן, אנשים שמדברים בשביל הדיבור עצמו. אבל למה זה ככה? למה זה קורה?
ויותר חשוב - איך פיזיקה היא מכשפה ששמים עליה חומוס?!
איילת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: