המאלפת של פו הדוב הדלמטי

בחינת האימים של י"א, הידועה בכינוי שאלון 806 החליטה כי הגיע זמני להיבחן בה, לפחות בחלקים ההתחלתיים שלה. ולא פען אחת, אם כי שתיים מאז שהחלתי את שנת הלימוים הנוכחית. ניגשתי אל האתגר ללא מורא בליבי בידיעה מראש זה יהיה קשה, ולמדתי לשני המבחנים האחרונים במשך שעות על גבי שעות. מעולם לא למדתי כך למבחן, לדעתי אפילו לבגרות בהיסטוריה חרשתי קצת פחות. 

אבל, בחינת הבגרות היא הרבה יותר מתוחכמת ממני, כמויות החומר עלו מבחינה לבחינה פי2 ו3, משך הבחינה ארוך ומתיש והרמה גבוה יותר מכל דבר אחר שעמדתי מולו בחיי. 

כשיצאתי מהמבחן היום, ועניתי על 3 וחצי שאלות (למרות שיכולתי לפתור 4 לולא קולות הבניה שעלו מן המגרש הסמוך והפריעו לי להתרכז בתרגיל) מתוך 5 רציתי להרוג את עצמי. גם פה לא התייאשתי והחלטתי להכין לי חוברת ביחנות של בחינות הבגרות כדי לתרגל. ואז אמא שלי שאלה איך הלך לי.

עד כאן הכל היה בסדר, אפילו לא כעסתי, פשוט הייתי מאוכזבת מעצמי. יכולתי יותר..

סיפרתי לה שהלך יותר טוב מהמבחן הקודם (בו קיבלתי 51) ושעניתי על 3 וחצי שאלות. לא קשה לי בחומר, לא קשה לי לתרגל מהספר או ללמוד למבחן. אבל בכל פעם שאני אי פעם ניגשתי למתמטיקה בשנתיים האחרונות אני מגלה שמה שתרגלתי בכלל לא ברמה שהייתי צריכה (למרות שהמורה המצויינת שלי אמרה שזה יספיק). ואמא החלה להתעצבן עלי. גם היא עשתה 5 יחידות כמוני. אבל בזמנה תלמיד לא עשה כל כך הרבה בגרויות ובחינות כדי להשיג תעודת בגרות ובכל זאת הם למדו עד השעות שאני מסיימת בהן.

המורה למתמטיקה הודתה בפנינו כי אם הבחינת בגרות של היום הייתה בזמנה היא כנראה לא הייתה עוברת אותה, ובאמת שאת המורה הזו לא ניתן להאשים כלל, היא מורה מצויינת ומסבירה את הכל מצויין. אז יש שתי אופציות - או שמשהו דפוק בי, או בבחינה  של הבגרות. אני מודה שאני דפוקה מכל הכיוונים, לכל הכיוונים. אבל לא רק אני יצאתי מהמבחן עם חצי מהשאלות פתורות, להיפך, רוב הילדים בכיתה שלנו יצאו ככה. 

אבל למשרד החינוך לא אכפת שאנחנו לומדים כל כך הרבה, שאין לנו זמן לבית הספר כי יש לנו בית ספר. ולא משנה מה אני אגיד זה ירגיש לי תירוץ. חברות החלו להגיד שהקידוחים שהיו ליד הכיתה הוציאו אותם מריכוז, המעבר לכיתה שקטה יותר באמצע הבחינה, תוספת הזמן בגלל ההפרעה וכו'.. אבל אני יודעת את האמת. זה פשוט יותר מידי ללמוד בשנה, אבל זה לא יפריע לי להגיע להישגים שאני מצפה מעצמי. אז פשוט אין ברירה, נחזור לחרוש כמו מטורפים כל יום למשך שעה שעתיים, אחרת לא אצליח.

אז חרישות למתמטיקה במשך כל השנה, 2012 - הנה אני מגיעה.

איילת