המאלפת של פו הדוב הדלמטי

ריחות סיום אופפות אותי

מרמזות על עתיד קרב ובא.

וזכרונות מסמאים את עיני

משכחים פצעים ישנים כחדשים.

עיוורת, עומדת אל מול היציאה

מחכה לזמן שיפיח אומץ

ויתן את הצעד הבא.

והזמן דוחק, אוזל כהרף עין

ואין כל צעד באופק

ישנו רק שביל

מלא צעדים, לא לי

תרה נואשות במבטי.

אולי במקרה אמצא

היכן מוסתר?

השביל שלי.

~~ 

מסיימים  תיכון, מי היה מאמין?! 

הדבר הזה מפחיד אותי יותר מידי..