"איך אני רוצה להיות אחד כזה שאומר תמיד אצלי הכל בסדר כל היום עושה מה שהוא רוצה אף אחד כבר לא ישבור לו את השקט אבל זה לא יוצא זה לא משנה אי אפשר כבר לעמוד יותר בקצב הכל כל כך מהר עדיף כבר לוותר לא יכול יותר לחיות בתוך השקר
כלום לא יוצא לא רוצה לשמור יותר בבטן לא משנה מה יהיה תמיד אפשר אחרת
לי תמיד אמרו שבשבילי בחרו ואני פה רק הדמות שמשחקת בתוך המעגל הזה שלא נגמר חייב לרוץ וגם לשמור טוב על הקצב אבל אני בוחר להיות אחד אחר אחד כזה שלא פוחד לחשוב אחרת בלי להסתנוור ולא לוותר אני אצעק בקול תמיד אפשר אחרת
כלום לא יוצא לא רוצה
לשמור יותר בבטן לא משנה מה יהיה
תמיד אפשר אחרת"
וואו בית הבובות קלעו הפעם.. הם לא יכלו לתאר את מה שאני מרגישה יותר טוב..
אני מתוסכלת, ממש מתוסכלת כל הלימודים המיותרים האלה שגורמים לי לשבת על התחת כל היום ולהיות רעבה. אני שונאת להילחם ברעב, שונאת להילחם במשקל. זה מתיש וזה מייאש.
אבל אין לי ממש ברירה, אני לא אתן לעצמי לעשות טעויות שוב ושוב, לא משנה כמה אני מיואשת. אני צריכה לשבת ולבנות את התפריטים שלי וכל פעם יש איזו בגרות אחרת שמפריעה לי. היום אני ניגשת לשלוש הבחינות של גאוגרפיה, אשכרה לשבת מ1 ועד 8 ולענות על בחינות שעוסקות באותם הנושאים.. אני כועסת על עצמי שקשה לי לא לאכול כשאני לומדת.. אני יודעת שכשלומדים המוח דורש מלאן קלוריות, ויותר קלוריות מאשר כשעושים ספורט, אבל אני לא רוצה להתעורר עוד שבוע ולראות שעליתי עוד קילו. די נמאס לי.
מצידי, בגרויות אשלים אחרי צבא, אבל תאי שומן שמתווספים עד גיל 20, לא נעלמים אחר כך אלא רק מתרוקנים.. ולזה אין סיכוי שאסכים. עם הבעיות הבריאותיות שרצות במשפחה, המטרה שלי היא להיות כמה שיותר בריאה.
אני נשמעת שטחית, אני נשמעת די טיפשה, אבל זה לא משנה לי, אני לא אוותר ואני כותבת פה כדי להזכיר לעצמי את זה. אני לא הולכת לספור שוב קלוריות, זה יוביל אותי שוב לטירוף של שנה שעברה, של 500 קלוריות ביום. אבל מצד שני, אני כן צריכה להתחיל לשים לי גבולות.
הבעיה היא כשבנות כותבות על זה שהן השמינו הן נשמעות שטחיות, הן נשמעות אומללות, הרבה פעמים אני חושבת ש"לי זה לא יקרה".
אבל אז הגוף שלי מחליט שלמידה זה מרעיב, והופ בלי ששמתי לב, גם לי זה קרה, גם אני עליתי.
יאללה עוד קצת לבגרויות ויהיה בסדר.. אפשר להתחיל להריח את הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: