המאלפת של פו הדוב הדלמטי

היום בערב קיבלתי הודעה ע"י צופר פשוט. "מזל טוב את כבר לא בתולת אזעקות" אמר, ואני לא הקשבתי אלא הבאתי את האחים שלי לממ"ד בזמן שאבא הלך להביא את הרדיו. חיכינו בממ"ד הצפוף לעייפה שלנו, מאזינים לרדיו בתקוה שיהיו הודעות. למרות שידענו שהמיקום של הישוב קרוב מידי לבסיס צבאי מכדי שתהיה על כך הודעה ברדיו. 

יצאנו מהממ"ד, הוואטצאפ עם החברים היה מפוצץ הודעות, שאלות, תהיות וספקולציות שונות עלו. אלו האזעקה מישוב אחר? אולי הנפילות לא היו לידנו? אולי זה אזעקת שווא? אבל לכל השאלות הללו הייתה תשובה אחת. זו האזעקה שלנו, זה ה"בומים" באזור הישוב שלנו שגרמו לבית שלי לרעוד, כנראה שזה לא אזעקת שווא. 

אחותי הקטנה לא הבינה מה המשמעות של אזעקה, היא רק סיימה כיתה א' והיא קטנה מידי בשביל להבין את המשמעות של האזעקה הזו. אחי הקטן הוא קצת יותר בוגר, סיים כיתה ג', התחיל לשאול שאלות שגם אני רציתי לדעת את התשובה אליהם. "זה עכשיו יקרה כל הזמן?", "אני אצליח להתעורר אם אשן?" ועוד שאלות שונות ומשונות. הוא אמר שהוא פוחד, אבל אני לא פחדתי.

האזעקה נפלה עלינו בדיוק בסוף ארוחת הערב. ברגע ששמעתי אותה קמתי מתורגלת והבאתי את האחים לממ"ד וההורים אחרי. ספרנו את הבומים אבל לא דיברנו יותר מידי כדי לא להפחיד את האחים הקטנים.

והיה לי עצוב.

היה לי עצוב שמרוב התרגולים לא פחדתי וישר הלכתי לממ"ד, אבל להורים שלי לקח כמה שניות לזהות שזו אזעקה.

היה לי עצוב שבראש שלי נאנחתי בהקלה, שעכשיו אני יודעת שיורים גם עלינו ושיש אזעקות.

היה לי עצוב שהדבר הזה נראה לי כמעט טבעי, שהגיע הזמן שהטילים יגיעו גם אלינו, כי זה היה רק שאלה של זמן.

היה לי עצוב שאני אדישה למצב הזה.

אומרים בחדשות שזו אזעקת שווא, אבל אנחנו יודעים שזה רק טשטוש עובדות כדי שלא ידעו שהגיעו לבסיס הצבאי. אנחנו שמענו את הבומים, הבית שלי רעד כמו הבתים של שאר החברים שלי.

אז הנה, בותקתי, אני לא בתולה יותר. גם אני שמעתי אזעקה ורצתי לממ"ד.

מתי הייתה הפעם הראשונה שלכם?

אילת