אני הולכת לסכם את השבוע האחרון בצורה שלא שמה זין על אפחד. כי מי כבר קורא כאן אם לא עדכנתי מאז שנכנסתי למכינה?
אני בבעיה, אני בבעיה גדולה.
הרוסי ואני נפרדנו אחרי שנה וחודש, פרידה שאני יזמתי והייתה בשבילי הקלה עצומה. עם כל האהבה שהייתה ביננו זה פשוט לא הספיק, לא רק שזה לא הספיק גם היה חסר ביננו המון כנות בנוגע לתחושות ורגשות. בקיצור, אחרי חודש שלם שאני כל הזמן מבולבלת ולא יודעת מה לעשות נפרדנו. זה היה קשה להגיע להחלטה הזו והייתי צריכה לעשות את זה קודם. אני סתם משכתי חודש כי עמדתי בקצה של צוק וסירבתי לקפוץ עד שלא הייתה לי כל ברירה. אז בשבת בערב, אחרי שישנתי אצל הרוסי והיה לי מזעזע, התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה שניפרד. הוא קיבל את זה יפה, ידע שזה יבוא בקרוב. זה קשה לסיים מערכות יחסים בטוב, כי זה לא פיצוץ, אתה לא יודע בוודאות של ממש אם לזרוק או לא. שנה זה הרבה זמן, מערכת יחסים הופכת להרגל. אבל אחרי חודש שלם שההחלטה נמצאת אצלי בידיים ואני מתחבטת בה החלטתי להיפרד. אין טעם לחזק מערכת יחסים שאני רואה לה סוף והוא לא. אני לא רוצה שיגדל את הילדים שלי, והוא רצה שנתחתן.. אז זהו סיימנו.
הייתי במכינה ודיברתי עם אנשים, קצת בהלם מהעובדה שאני רווקה אחרי כ"כ הרבה זמן. ישבתי עם ג'נין, ידיד טוב שלי במכינה. ישבנו כל הערב ודיברנו ואח"כ גם ישבנו בסלון של הדירה שלי והמשכנו לדבר. האמת שבהתחלה סתם דיברנו, הרגע סיימתי מערכת יחסים ואין לי כוח לדבר על דברים מדכאים. אז היה מלא צחוקים. אח"כ כמעט כל מי שבדירה הלך לישון והשיחה נהייתה קצת יותר רצינית. ואז נחתה עלי ההבנה שאני מפגרת. אני מפגרת ומודעת לכך. אולי במקום פיגור עדיף להתשמש במילה טמטום. בכל מקרה זה לא משנה. אז המטומטמת שלפניכם הבינה שהיא בזבה את כל החודשיים האחרונים בתיקון מערכת יחסים שהיא ידעה שאין לה סיכוי, במקום להיות עם ג'נין, החבר הכי טוב שלה. למרות ששנינו בכלל לא ידענו אם אנחנו רוצים את זה ואם זה מתאים. ג'נין ביקש זמן לחשוב על זה ונתתי לו. אני לא ממהרת לשום מקום בכל מקרה.
הכירו את ג'נין, הילד הכי נכה רגשית במכינה, הכי ציני, הכי ביקורתי, השחקן הכי טוב ובעיקר החבר הכי טוב שלי. וגם הילד שלמחרת הסכים שננסה. אז היו לנו כמה ימים נפלאים בהם אנשים הציקו לי ואף אחד לא שאל אותו, כי זה ג'נין. אבל המשכנו להכחיש. ואז הגיע הטיול המכינתי. שהיה ממש כיף. טיילנו בצפון וירד עלינו גשם אתמול והיה מצחיק . עשינו מסלול של 5 ק"מ ב6 שעות בערך בגלל הגשם.. אבל היה כיף. גם בסוף הגענו למעיין. טיילתי עם ג'נין הרבה יותר ממה שתכננתי. גם הלכנו לישון אחד ליד השני.
הקטע הרציני מתחיל כאן. ב3 וחצי התעוררתי ולא הצלחתי לחזור לישון, אז הערתי אותו וביקשתי שיעבור לשק"ש שלי. הוא עבר ולא הלכנו לישון בסוף. פשוט דיברנו והתנשקנו והיה ממש כיף, קצת פרטיות במכינה חסרת פרטיות. לא ישנו עד הבוקר.. ורוב החבר'ה בכלל לא יודעים שישנו באותו שק"ש. אח"כ את רוב היום הלכנו ביחד ודיברנו. כל כך כיף לי לדבר איתו. גם אפלטונית הילד הזה משהו מיוחד. בקיצור דיברנו המון וכשהגענו למכינה נעלנו את החדר שלי וסוף סוף הייתה לנו פרטיות. לא שכבנו כי זה נראה לי קצת יותר מידי מוגזם, אבל בכל מקרה היה כיף. היינו שם איזה 4 שעות. אמא התקשרה לברר שאני בסדר, והסברתי לה שאני והרוסי נפרדנו. ההורים לא יודעים דבר על הקשיים שהיו לי בחודש האחרון אז לא טרחתי לספר להם על הפרידה לפני ליל הסדר.. הדבר העלה ביני לבין ג'נין שיחה מאד עמוקה על שנינו. אגב, פרט שלא סיפרתי עליו - לילד יש עקרונות מסויימים שהוא בחיים לא יוותר עליהם. בקיצור, הוא הגיע למסקנה (שמאד מחמיאה לו שלא לצורך) שהפרידה ביני לבין הרוסי קשורה אליו. ושהוא לא בטוח שזה נכון להמשיך.
עכשיו כוסשלדודהשלך, או שהיית עושה את זה בהתחלה ממש, או שלא היית עושה את זה ככה. התחלתי לתת לך את הלב שלי ביצ'.. למה חשבתי שאם אתה החבר הכי טוב שלי אז אפשר כל כך לסמוך עליך?! למה אני בחיים לא אהיה במשהו נורמאלי? אני יודעת שאני מגזימה בתגובה שלי, אבל אני מתוסכלת. החבר הראשון שלי נפרד ממני ע"י כך שלא דיבר איתי והיה עם מישהי אחרת. החבר השני נפרד ממני בהפתעה במכון ויצמן. השלישי היה שמוק בן זונה שעשה לי מלא שריטות, הרביעי היה לא רציני והחמישי (הרוסי) לא היה כנה איתי. אז למה אני עושה את זה לעצמי?
אני בטוחה שהוא יגיד לא. אני מכירה אותו. וזה כואב לי, ממש. מצד אחד אני שמחה, כי ניסיון העבר הראה לי שאסור לי לתת את הלב שלי למשהו ב100% כשזה מגיע לתחילת משהו עם בנים, מצד שני אני פשוט רוצה להיות עם ג'נין.
ג'נין ג'נין מה עשית לי?? עכשיו כל פסח אני אבלה בלחכות להודעה ממך, שלא תבוא או שתדכא אותי ממש.
את יודעת לאן את נכנסת.
מתקדמת בהליכת טווס לצוק השברים,
בטוחה במצנח-צעצוע לביטוח
עינייך פקוחות לרווחה
ועשויות זכוכית צלולה,
המשקפת תמונת רצונותייך.
המשיכי ללכת כסילה..
לכי אחר אותו לב,
שמעולם לא הצליח לנווט.
שאפי את אוויר הפסגות הנדיר,
כי הצוק מתקרב
ותכף גם עינייך יהפכו
לשברי דמעות של דם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: