אני לא בוכה. אני פשוט לא. זה אפעם לא קורה לי איכשהו תמיד יש לי עיפרון לידי וכך אני כותבת את הרגש החוצה. אבל עכשיו זה לא ככה.. למה? 

יום וחצי של הרצאות במכון ויצמן. סופסוף אני רואה אותך ואני מבינה שמשהו לא בסדר, תת מודע שכזה. ואז בהפסקת הצהריים של היום הראשון אנחנו מדברים. 

אתה אומר שקשה לך עם המרחק וזה לא מרגיש לך נכון ככה. שומדבר עלי רק על המרחק המזורגג הזה.

אני כל כך אוהבת אותך, שפשוט הסכמתי ולא אמרתי כלום. אין טעם שזה ימשיך עם אתה לא זה שרוצה שיהיה דבר.. 

מזל שלא ישבת לידי שהרצאה שאח"כ, כל הזמן נאבקתי בבכי וכתבתי שירים. אני כתבתי ועוד שירים?! מה קורה לי? מה עשית לי?

אני כל כך מתגעגעת אלייך שהעיינים שלי מוצפות עכשיו דמעות. אני מבינה שקשה אבל דוקא זה לא מה שציפיתי שיקרה.

זה כל כך כואב זה כל כך כואב לדעת שאתה לא רוצה להיות איתי יותר.

אני אוהבת את השטויות שלך ואת הילדותיות שלך ואת הטמטום שלך ואת זה שאתה לא יודע מה טוב לך וכל הזמן מתלבט.

אני פשוט חסרת מילים, זה אפעם לא קרה לי, פתאום חסר לי משהו  שהיה במשך 3 חודשים משהו מרכזי מהחיים שלי. 

אני אוהבת אותך ומתגעגעת ולא יכולה לשאת את העובדה הזאת שזה נגמר.

זה לא קרה לי אפעם שהתחלתי לבכות כל כך הרבה בגלל מישהו (5 דקות נחשב להמון אצלי). זה רק סימן בשבילי שעדיף לי להפסיק לחפש בזמן הקרוב מישהו.

חיבוק ארוך זה הדבר האחרון שקיבלתי ממך. אני לא עומדת לשכוח אותו בזמן הקרוב וגם אותך ככל הנראה.

מה שמחרפן אותי זה שלפני שבוע חלמתי שאנחנו נפרדים. למה חלומות מתגשמים?!?

טוב, במקום לשבת ולרחם על אצמי אני אלך לי לאימון זה הרבה יותר טוב מכל דבר אחר שיהיה לי לעשות.

מקוה שזה ישפר את המצב כי אני לא מוכנה להיכנס לדיכאון.

לפחות המוזיקה עדיין איתי.. אופטימיות זה בריא ללב ^^"

I'm not surprised, not everything lasts
I've broken my heart so many times, I stopped keeping track
Talk myself in, I talk myself out
I get all worked up, then I let myself down

I tried so very hard not to lose it
I came up with a million excuses
I thought, I thought of every possibility

And I know someday that it'll all turn out
You'll make me work, so we can work to work it out
And I promise you, kid, that I give so much more than I get
I just haven't met you yet

I might have to wait, I'll never give up
I guess it's half timing, and the other half's luck
Wherever you are, whenever it's right
You'll come out of nowhere and into my life

And I know that we can be so amazing
And, baby, your love is gonna change me
And now I can see every possibility

http://www.youtube.com/watch?v=pDR_ldGke6A

לכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים!

אבל את.

עברת כל גבול.

את נחש.

אני לא מאמינה עלייך! אני סמכתי עלייך, בטחתי בך. אמרת שהשתנת שהתבגרת, אמרת שאת לא עושה דברים כאלה. 

איזה מזל שאני מדברת עם ג' אחרת בכלל לא הייתי יודעת מזה שכשאת באה את קוראת לי הודעות בפייסבוק ומחטטת.

אמרתי לך אז שאני ישנה צהריים ובכל זאת באת. את חברה שלי מספיק זמן בשביל שאוכל לחשוב על לבטוח בך ולחזור לישון. אמרת שאין לך מחשב ושזה לא נורא שאחזור לישון כי תוכלי לראות את כל הסדרות שפספסת. 

האמנתי לך.

היום הלכתי לבית הספר של אח שלי, לקחת אותו הביתה. דיברתי עם ג' כי זה בדרך שלה הביתה.

דיברנו על משהו לא קשור, על אומנות ומשחקי מחשב כרגיל.

ואז יצא שדיברנו על כך שאת אפעם לא מרוצה ממה שמביאים לך ליומולדת, שאת תמיד מתלוננת על הכל.

אני בוטחת בג', אמנם אין לה הרבה חברים (אני ואת וזהו) אבל עדיין היא אדם אמין.

ואז היא אומרת לי "בבושקה אני חייבת לספר לך משהו לגבי נ', אני צריכה להזהיר אותך" 

לא שאני חשתדניסטית או משהו אבל פה התחלתי לחשוד. כבר בכיתה ז' ניסית לסכסך בין החברות שלי וביני. וגם היום את חייבת תמיד לרדת עלי ליד אנשים, תמיד תמיד.

זה הגיע למצב כזה שהסכמתי לארח אותך ואת התכניות שלך לאיזה שטות כזו לפני חודשיים. הזמנו כמה חברות ואז השתלטת על המטבח. לא הסתדרת, התחלת שרוף ת'פנקייקים וכשביקשתי ממך לתת לי לסדר את זה כי גם ככה אני מבשלת כל הזמן ואת כישלון במטבח, התחלת לצחוק עלי, לרדת עלי ועל המטבח שלי. התחלת להגיד כמה ששלך יותר טוב וכמה שזה לא בסדר שהמתכון לפנייקים הוא שלי ולא שלך. ועוד כל מיני שטויות שכמעט העפתי לך כאפה. הייתי ככה קרובה להעיף אותך מהבית שלי, מזל שאמא שלי הייתה שם אז עצרתי בעצמי.

זה כאב. לקחת לי את ה' החברה הכי טובה שלי בישוב והסתת אותה נגדי. 

כוסאמשלך!

ואז את אומרת לי "את יודעת שהכל בצחוק". אני לא יודעת באיזה מאה את חיה אבל אני הפסקתי להתייחס למילים שיוצאות לך מהפה בכיתה ז', כשהכל התפוצץ וגילינו (אני וחברות שלי, הכוונה לחברות *אמיתיות*) את הפרצוף האמיתי שלך. אני כבר לא סומכת עלייך, את תמיד נדבקת אלי ומתכננת לי תוכניות (פעם זה היה עובד לך, היום כבר לא. עברו וחלפו הימים שהייתי שפוטה שלך).

וג' אומרת לי שאת קראת לי בהודעות.

בהודעות שלי.

אפחד לא קורא בהודעות שלי! האחרונה שעשתה זו לא דיברתי איתה שבוע. כפרע, לשם שינוי אנשים בוטחים בי, מספרים לי דברים ופורקים עלי תסכולים בהודעות. את לא אמורה לקרוא אותן.. אסור לך! הן פרטיות שלי וזו חדירה כל כך עמוקה וכואבת לפרטיות שלי.

וכל השיחות עם החבר? ועם זאת שאני תמיד מתלוננת על כולם ומוציאה עצבים? וזו ששכבה עם יזיז שלה ואת לא אמורה לדעת? וזו שאני הפסיכולוג שלה? וזה שהוא הומו ולא יצא מהארון?

כסילה שכמותך. הם לא בשביל עינייך השיחות הללו, אסור לך לראות אותם, הם פרטיים.

בטחתי בך.

ג' ספרה לי שאת סיפרת לה כל מיני דברים שאמרתי ושהמצאת.

המצאת. 

התחלת לספר לה על כך שאני מדברת עליה (כשאני מדברת עליה זה ר-ק דברים טובים). וכשהיא בקשה תמונה כי היא לא בוטחת בך יותר היא אמרה לה שאני יכולה למחוק את ההיסטוריה שלי.

Bitch please 

תפסיקי להיות פתאטית כל כך. אני בקושי יודעת להפעיל אינטרנט, אז איך אדע למחוק הודעות בפייסבוק? (זה אפשרי? לא ידעתי בכלל).

לכל מקום שאני הולכת את נדבקת אלי, מחפשת אנשים שיקבלו אותך. את מתחילה לספר שקרים לחברות שלי שבכלל ממקום אחר, על כך שאת מקובלת ושיש לך יותר ניסיון עם בנים. את מוציאה את עצמך כמי שאת לא.

את אמרת לחבר שלי שבכלל לא התנשקתי צרפתית! באת אלי (שובפעם אמרתי שזה לא זמן טוב, לא הקשבת), דיברתי איתו ואת התפרצת לשיחה, בהחלה זה היה בצחוק.

ואז התחלת לתת לו רשימה של חסרונות שלי.

פשוט ככה.

מולי.

כוס אימך.

התחלת להתווכח איתו. וסיפרת לו בכלל שהחבר הקודם שלי בכלל לא נחשב! 

אז צר לי נ' הממש לא יקרה,

א' האקס כן היה חבר משמעותי. כן התנשקתי איתו צרפתית. כן חיבבתי אותו ממש.

וכן, יש לי יותר ניסיון עם בנים ממך, אני לא מספרת לאנשים מה עשיתי, אני באמת מתחילה איתם. יוצאת איתם. לא שופטת אותם לפי המראה שלהם כמוך, אני לא מחפשת אחד מושלם כמו טיילור לאוטנר (להגדרתך) אני מחפשת את זה שהכי טוב לי איתו. כן, אני אוהבת את א' החבר ולא רק זה המרחק שווה את כל הקשר.

וזה שאת מנסה לבטל אותי כדי להאדיר אותך לא אומר שאת יכולה להגיד עלי שקרים כה סתם ולצפות שאשאר חברה שלך.

אמרתי לך לא להוסיף את חבר שלי לפייסבוק שלך, ביקשתי יפה כי אני לא רציתי שתעשי עוד נזק. הקשבת לי? לא. הוספת אותו ואפילו קצת דיברת איתו.

שלושה חודשים הסתובבתי עם מועקה בבטן, שנאתי את עצמי ולא הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני. ולא הבנתי למה.

ואז אני מדברת עם א' החבר ומה מסתבר? שכל מה שהסתובב לי בראש את בכלל הכנסת לי. מזל שיש לי אותו אחרת כבר הייתי מתחילה להכנס לדיכאון. והבנתי, אני יפה, אני באמת יפה כמו שאני. אני מיוחד והיחידה שהיא כמוני היא ככל הנראה סינית. ואת ניסית לשכנע אותי שלא, רק כדי שתרגישי טוב עם עצמך.

נחש.

את נחש.

אני לא מבינה בכלל למה אני מדברת איתך, אני בכלל מתכוונת להפסיק. את לא שווה את כל האנרגיה שצריך להוציא עלייך.

את חולת צומי ופעם הבאה שתנסי להסית אותי נגד ה' ולהגיד שהיא לא בסדר אני אפסיק לדבר איתך.

כי יצאת לי מכל החורים.

אני לא ג' יש לי מספיק חברים (כל השכבה בערך) כדי שגם אם אפסיק לדבר איתך יהיו לי עדיין חברים.

חלפו ותמו הימים שבהם יכול לנצל את המחסור בעמוד שדרה שהיה לי. מאז שתיתי הרבה חלב וחיזקתי אותו.

מי צריך אותך בכלל?

לפחות ג' חברה אמיתית וכשאני משעממת אותה היא אומרת לי. וכשאני מעצבנת אותה היא אומרת לי. וכשאין לה כח היא אומרת לי. וכשאני מצילה אותה ומזכירה לה שיש מבחן בהיסטוריה עוד שבוע היא אומרת לי תודה.

חסל מסדר התירוצים, את בחוץ.

כי הגיעו מים עד נפש.

את תביני כמה אני חסרה לך כשפתאום תביני שבלעדי 25% מכל החברות שלך יפסיקו לדבר איתך. אבל עלי? עלי את לא משפיעה.

לא תוכלי לפגוע בי יותר. אני חסינה. פיתחת שמיעה סלקטיבית משנים של קשר איתך, לא משנה מה תגידי או למי תגידי את לא תוכלי לפגוע בי.

עדיף לך לשכוח ממני כי אני שכחתי ממך. אמנם פתחת לי פצעים שהגלידו אבל הדם שזורם מהם כבר לא מכאיב לי.

כבר לא שלך, ועם עצבים נוראיים שיעברו עוד 3 דקות כי אני עדיין מאמינה שלכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

~בסוף היא תמצא את הבלוג וגם בוא תשתמש נגדי~

מכירים את זה שיש למכתבים בעיתון "לאישה" שהם סופר אנונימים? אז גם לי יש אחד!

לBFFF שלי ש' ( Best Fucking Friend Forever),

אנחנו מכירות מגיל 0 (או -9 חודשים - תחליטי בעצמך), ההורים חברים מלאמלא זמן דרך חברים משותפים ובגלל שתמיד הגיל שלנו מיעוט בטיולים ומפגשים של ההורים תמיד מצאנו את עצמנו מבלות זו עם זו. וככה הקשר היה סבבה והכל עד כיתה ו' אני זוכרת איך מצאתי אותך באמצע מחנה של הנוער העובד והלומד ודיברתי איתך המון באותו המחנה! ומאז כל טיול של התנועה הייתי בודקת אם הוא עם המחוז שלך איתי בטיול רק כדי לראות אותך. הסוויטצ' הגדול ביחסים שלנו קרה בטיול מים בסוף כיתה ח'. זה היה טיול מדהים וביליתי איתך מלא (רוב הטיול ת'אמת) והכרתי את ע' שהוא ה-ידיד שלי ומצאתי אנשים שדומים לי (אהמאהמ הקבוצה שלך אהמאהמ). בכיתה ט' ביקרנו זו את זו כל חופש וניהינו ממש חברות טובות, כל כך טובות שבמדצ"ים העמדנו פנים שאנחנו לסביות בפני האקס שלי שהיה איתך במחנה והוא באמת האמין לנו. אחח היו זמנים טובים! ואז עברת לך לפנימיה שלך והקשר קצת נותק, חבל כי אני סופר מתגעגעת אליך כל הזמן. והיום התקשרתי אלייך ודיברנו שעה וחצי, פרקנו את התסכולים שלנו על החיים ועל בנים ועל לחץ ולימודים ואחרי השיחה איתך אני מרגישה נקייה. ממש כמו בריכה שניקו לה את המסננים אחרי הרבה זמן שזה לא קרה. 

אנחנו כל כך דומות אבל כל כך שונות, בתכלס אנחנו משלימות זו את זו לשלם, בלעדייך אני חצי בנאדם, אני בעצם כלום. וזו הסיבה שאני ממש נהנת להיות איתך. את מתארגנת בכל בוקר 40 דקות, אני 10. אני מכורה לספורט ואת אלגית לזה. את הגרסה הפאקצית שלי ואני הגרסה הקצת יותר מוזרה ונועזת שלך. זה מדהים שיש בנאדם כמוך בעולם הזה! את עזרת לי כל כך לעצב את מי שאני היום ואני יודעת שזה גם הפוך. אני זאת שעזרתי לך להתחיל עם הזה שחיבבת כל החטיבה וכשהוא דחה אותך ואני זאת שהייתי שם לפריקת תסכולים ואת זו שהיית שם בשבילי שלא ידעתי איך לקבל את עצמי, כי החברה בה שהיתי לא קיבלה אותי.

זה כל כך מוזר לחשוב על עצמי בלי להכיר אותך. אני כל כך סומכת עלייך שאני מספרת לך הכל. אני אפעם לא מספרת הכל, לכל אחד אני מספרת חלק מהסיפור, החלק שרלוונטי אליו. ורק איתך אני יכולה לספר הכל, על כמה שרציתי לשכב עם הילד ההוא או כמה חיבבתי את הילד הזה, כמה רע הרגשתי עם המראה שלי או כמה אני שמחה על משהו ואת מעולם לא הסתרת ממני משהו, גם אם היה לך קצת מוזר לספר דברים כמו משיכה או כשחשבת שאת לא בטוחה לגבי מי את או מה את רוצה להיות. תמיד אבל תמיד נהיה פתוחות זו לזו ונקבל זו את זו כמו שאנחנו! 

ולפעמים כל מה שאני צריכה זה לדבר איתך (למרות שאת רחוקה) כדי לא להיכנס לדיכי. זה מדהים מה ששיחה עם בנאדם שכמוך עושה לי! את הפתרון לכל משבר שיש לי. כל דבר שיושב לי על הלב אני יכולה לספר לך, מבלי שתזכרי לי את זה לרעה או לטובה. את עוזרת לי להבין מה אני מרגישה ולסדר את המחשבות. ואני כל כך מעריכה לך את זה! אני יודעת שזה הדדי וכל שיחה איתך גורמת לי להרגיש טוב.

אילו רק הייתי יכולה להודות לך כמו שצריך על כך שאת חברה מדהימה למרות שאת באיזשהי פנימיה בשומקום על הר גבוה (קצת נטשת אבל לא נורא), את עדיין מפנה לי קצת זמן ועדיין פונה אלי כשיש לך בעיות. אני סומכת עלייך יותר ממה שאני סומכת על עצמי ויודעת שלא משנה איזו צרה מחכה לי שם בחוץ, תמיד יהיה לי אותך! 

בשביל שאני ארגיש אני באמת מקדישה לך משהו רציני הנה קטע משיר שכתב נתן אלתרמן ולפני אחד המשחקים שלי המאמנת שלי הקריאה לי אותו והוא כל כך מתאים לי עכשיו:

"יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד 
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד 
יש אדם רואה הכל באפלה קודרת 
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת 

אל תרכיבו משקפיים 
לא קודרות ולא שמחות 
הסתכלו נא בעיניים 
בעיניים פקוחות"

והסיבה שהקדשתי לך את הקטע הזה הוא שאת עוזרת לי לפקוח עיניים. כשאני מרכיבה את המשקפיים האפורות שלי ומדוכדכת את מורידה לי אותם ומכניסה לי קצת צבע לחיים. כשאני מרכיבה את המשקפיים הורודות שלי וחיה בסרט שאני טובה את מורידה אותי לקרקע ומורידה ממני לאט ובזהירות את המשקפיים שלא אפגע. וככה זה, את מאזנת אותי ועוזרת לי להרגיש נורמאלית.

את מבינה ומתחשבת, מצחיקה, צינית, מדהימה, חכמה, טיפשה כמו נעל, יפה והחברה הכי טובה שאני יכולה לבקש!

בדיוק שמעתי את השיר הזה וחשבתי עלייך: 

You'll Be In My Heart

Come stop your cryin'"
and we'll be alright
Just take my hand, hold it tight.
I will protect from all around you, 
I will be here dont you cry.
For one so small, you seem so strong.
My arms will hold you keep you safe and warm,
This bond between us cant be broken,
I will be here dont you cry

'Cos you'll be in my heart, 
yes you'll be in my heart,
From this day on now and forever more.."

http://www.youtube.com/watch?v=V35oRyAMmtU(אני לא יודעת איך שמים שיר של יוטיוב בישרא.. מישו יכול להסביר למוגבלת שכמותי? XD)

אז תודה לך ש', שאת קיימת כי בזכותך גם אני קיימת.

אוהבת אותך עד קצה שביל החלב ובחזרה ♥

בבושקה, הBFFFE שלך (Best Fucking Friend Forever &ever)

(בין אם תרצי ובין אם לא לא שאלתי אותך בכלל!)

~פוסט חופר, תתמודדו~