אני צריכה כמה ימים של שקט ולא יכולה להרשות אותם לעצמי , כי יש לי כל כך הרבה דברים לעשות .
אני פשוט מרגישה שאני במרחק נגיעה מהתחרפנות כללית
אז מה פה קורה פה?
אני לא מפסיקה לחשוב עליך , עלינו
על הדרך שעברנו
מתלבטת עם עצמי עד כמה השריטה שלי עמוקה
אולי עוד אפשר למצוא תחבושת שתסתיר את השריטה
הכול כל כך מבולבל אצלי
מרוב מחשבות אני חושבת שאני אקבל התקף לב
או אולי בעצם התקף מוח .
ולמה זה קורה לי בכלל ?
שלוש שנים שהייתי חברה הכי טובה של מישהי אחרת לגמרי , ועכשיו אני מוצאת את עצמי רוצה להתקרב אליך
יותר משאני רוצה כל דבר אחר .
ופעם שקינאת לי , שאמרת לי שאני חשובה לך לא הערכתי הייתי מסונוורת ממנה
והנה , התהפכו תוכניות על יוצריהם ....
עכשיו את בקושי שמה עלי
חוץ מלריב אני לא מכירה שיחה אחת שהיתה לנו בזמן האחרון
כבר כל כך הרבה זמן ........
האם זה הרגל? אולי זו אובססיה? אולי אגו ?
ואולי פשוט אני זקוקה לקצת אהבה.
לא זכור לי שקינאתי בצורות לכאלה לאף אחת...... וממה אני כל כך מפחדת?
לאבד אותך ?
הרי כבר מה את בשבילי .....
את לא זורמת ולא מצחיקה אותי , ולא גורמת לי להשתחרר "ולהתחרפן " ובטח לא תעשי הכול בשבילי אם בכלל תעשי משהו בשבילי .
אז מה מצאתי בך ?
זה סתם השריטה שלי .... כי הבנתי שאני הולכת לאבד אותך .
איתה אולי באמת תהיי מאושרת ואולי היא באמת תעריך אותך על האדם שאת .
אז אני זזה כמה צעדים לאחור ממך , כי מגיע לך להיות מאושרת
אז אני זזה כמה צעדים לאחור כי אני מפחדת שתיפגעי בי יותר ממה שכבר פגעת
אז אני זזה כמה צעדים לאחור כי אני מפחדת להתחרות עם האחרת שתפסה מקום בליבך
אז אני זזה כמה צעדים לאחור , כי הבלאגן הזה לא בשבילי .....
וזה יכאב וזה כואב לי כמו אולר שהוכנס בדיוק באמצע הלב שמישהו הכניס ושכח להוציא
ועם הזמן החתך מגליד ליד האולר , אבל האולר נישאר לתמיד.
מתי הוא יצא תגידי לי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
