ללא שום קשר לפוסט המצורף - אני ממש שמחה שיש חופשה בפסח. לכן הצלחתי לאייר את המצורף. מצד שני, כבר 3 ימים שלא נגעתי בפרויקט הגמר שלי. לא נורא. יש זמן.

קומיקס שאיירתי לפני כמעט שנה, אבל רק עכשיו התפנתי לערוך את הטקסט. מכיוון שזהו סיפור עם זכויות יוצרים, אני לא יכולה למכור את הקומיקס, אלא אם אתגר קרת יסכים, בינתיים קבלו אותו פה. מי שרוצה גרסה יותר ברורה וגדולה אפשר לפנות אלי :)

קומקיס על פי הסיפור "דג זהב" של אתגר קרת (מתוך הספר "פתאום דפיקה בדלת").

על תהליך העבודה:

קראתי את הסיפור. הכנתי סקיצות כלליות במחברת. אח"כ ציירתי בעפרון (כולל הטקסט) על דפי רבע גיליון (49/35 ס"מ בערך), על זה עליתי בעט, אח"כ סרקתי והוספתי את הטקסט במחשב.

יש פה הרבה מאוד עבודה עם רפרנסים. כלומר שהתבססתי על תמונות כדי לעבוד על התנוחות המסובכות יותר וגם הנופים (כמו התמונה בת"א שצילמתי והתמונה מטירה). הבית של הדמות הראשית הוא מתוך זכרון, מתבסס על בית של סבא וסבתא של חברה שלי, משום מה כשקראתי את הסיפור הבית שלהם ממש התאים לי לאווירה.

הערת שוליים:

צילמתי כמה העתקים וחילקתי למורים שלי וכמה חברים בהגשה האחרונה שלנו בשנה ג'. המבקר החיצוני היה עומר הופמן, שהוא מאייר שאני מעריכה כבר כמה שנים. עקבתי אחריו כשהיה פעיל פה באתר ישראבלוג כסטודנט בבצלאל. כשגרתי בירושלים (נדמה לי שזה היה כשהייתי בשנת שירות ב2006), הייתי בפסטיבל "עט לשינוי" שם הוא הציג את הקומיקס שלו, ואני קניתי ממנו קומיקס בשיא הגרופיות. עכשיו מאוד ריגש אותי שהייתה לי ההזדמנות לתת לו קומיקס משלי במתנה, ועוד הוא אמר לי שכדאי לי לחלק את זה בפסטיבל הקומיקס.

עכשיו גם כסטודנטית לאיור (למעשה סיימתי את לימודי ההתמחות באופן רשמי), זו הייתה סגירת מעל מרגשת מבחינתי.

כמובן שגם היה נחמד מאוד לתת לשאר המורים שאהבתי ללמוד איתם את הקומיקס.

בתקווה שבעתיד יהיו עוד הרבה דברים לחלק. ולמכור :)

בריף: קומיקס בגודל A3 על בסיס שיר.

הקומיקס (בקורס של קרן מאי מטקלף), הוא ע"פ השיר "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפריים" של יהונתן גפן, מתוך הכבש השישה עשר.

השיר הולך כך:

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפריים, ראינו המון חנויות של נעליים. וחשבתי, אם פתאום יחליטו הנעליים לצאת מהזכוכית ולחפש להן רגליים, יהיה פה שמח.

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפריים, ראינו חנויות צעצועים בגבעתיים. שאלו אותי, "מה אתה רוצה?", אמרתי "אופניים", אמרו לי "בסדר, בשנה הבאה."

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפריים, עברנו על יד איש עם חורים בגרביים. היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל, אמא אמרה לי לא להסתכל, אבל הסתכלתי. 

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפריים, זה היה בחורף לפני שנתיים, מאז גדלתי, כבר יש לי אופניים, כמעט שכחתי שפעם הייתי בן 3. רק האיש עם החורים בגרביים, לא יוצא לי מהראש.

לתמונה בגודל קצת יותר גדול:

  http://www.flickr.com/photos/shiriyo/12108186566/