לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תיק עבודות לימודי עיצוב תקשורת חזותית שירי יואלי. מאיירת ומעצבת גרפית. (לחיצה על התמונות בצד הבלוג יפתח פירוט על המוצג. תוכלו גם לעבור לפי קטגוריות ולפי סדר כרונולוגי. תהנו).


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

1/2015

מכתב התאבדות של שחקן פורנו שנהיה אימפוטנט


זין. זה כל מה שיש לי להציע. זה כל מה שאני שווה. זה כל מה שעושה אותי הכי שווה. אני נזכר בפעם הראשונה שהרגשתי גאווה. בפעם הראשונה שהרגשתי שייך ומקובל בעיני מישהו. זה היה בהופעה של רוקי בפינגווין ב-91.  יצאתי שונה משנכנסתי. ילדון פעור לבוש שחור עם פנים מחוררות. תוך כדי ריקודים נצמד אתי בחור, מישש אותי. ישר עמד לי, ישר הבנתי שאני רוצה אותו, ידעתי מי אני. סוף סוף.

מאז שהיינו שם במועדון, במלתחות, בלי מילים, רק כלי נשק מתחככים, ידעתי מה טוב לי וצדקתי. פיתחתי את עצמי, האמנתי בעצמי, ידעתי לפנק ולהתפנק, ידעתי שאני נראה טוב, שכולם רוצים עוד קצת ממני. התחלתי להצטלם אצל אריאל ואחר כך אצל עוד אנשים והייתי בעננים. זה היה שילוב של כל הדברים בהם הרגשתי טוב: המראה שלי, התנועות שלי והדרך שלי. לא מתמטיקה, לא היסטוריה, בלי כל המשחקים המפגרים של הסטרייטים בבית הספר, הדבר האמיתי, החיים הסודיים של תל אביב, שם הרגשתי טוב, אנשים רצו עוד.

הרווחתי כסף, הרבה, התחלתי להשתמש בו לדברים שיגרמו לי להרגיש אפילו יותר טוב. מה לא לקחתי ונהנתי, כמה שנהנתי.

מחבר לחבר, אם אקרא להם כך. אני לא זוכר את השם של  רובם. לחלקם נכנסתי, חלקם נכנסו אלי, חלקם נכנסו לנשמה ולקחו איתם קצת, לא החזירו.

החומרים שלקחתי, עשו אותי שמח ומלא בטחון, אבל לקחו איתם את הדבר שהיה הכי שלי, שהוא עדיין הכי שלי, הזקפה. כבר אין. כמה זמן שאין ואין מה לעשות. אין טעם להמשיך לחפש דרך. אין מי שיאהב אותי. זה אבוד.

 

נא להעביר מכתב זה להורי.

אשר גם את אהבתם מעולם לא קיבלתי.

יניב.

 

 

 

*תרגיל בקופי - לכתוב מכתב התאבדות לאחת מהדמויות שנתן. אני בחרתי בדמות: 

שחקן פורנו מפורסם שאיבד את אונו, הוא כבר עשיר ויכול להרשות לעצמו לא לשחק יותר בסרטים, אבל הוא בוחר להתאבד.

 

* המורה אמר שהטקסט כתוב אמין. 

נכתב על ידי חזותית , 14/1/2015 22:47   בקטגוריות קופי, קונספט  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה מנעתי ממך דואר במשך 3 שנים


תרגיל בקופי: תרגיל בהסברים.

מתוך כמה דמויות היינו צריכים לבחור אחת, ולכתוב לה מונולוג שאותו נקריא מול הכיתה. 

- רופא, העומד מול מטופל וצריך להגדיר לו שנשארו לו 24 שעות לחיות.

- קונדיטור, העומד מול זול וצריך להסביר להם למה עוגת החתונה שלהם היתה מלוחה. 

- מוסכניק, העומד מול קליינט וצריך להסביר לו מה הוא עשה באוטו, ששווה 5000 ש"ח.

- מורה, העומד מול הורים וצריך להסביר להם, איך קרה שהוא שבר לילד שלהם את היד.

- דוור, העומד מול אזרח וצריך להסביר לו למה הוא העלים את הדואר שלו במשך 3 שנים.

 

בחרתי בדוור:

 

 

ניר, איזה כיף לשמוע ממך. מזמן לא נפגשנו. למה לא קיבלת ממני דואר הרבה זמן?

אתה יודע, אנחנו גרים בישוב קטן. בקצה הרחוב שלך, גר גם כן ניר שחר, ממש אותו השם כמו שלך.

בהתחלה חשבתי שהמכתבים קשורים והעברתי אליו את הדואר.

הוא פתח את הדואר וכל פעם שראיתי אותו עושה את זה, ראיתי כמה שהוא התבאס מהחדשות שרשומות שם, וכמה שהוא שמח שהמכתב לא מיועד אליו.

עם הזמן הבנתי מה מיועד אליך ומה אליו. אבל אנחנו מכירים. הילדים של שנינו ביחד בגן, אתה בחור על הכיפאק וגם אשתך החדשה חמודה.

ממש לא רציתי לדמיין את הפרצוף שלך, אם היית מקבל את המכתבים האלו. 

היו מכתבי דחיה מקורות החיים ששלחת.  חשבונות סתמיים. ראיתי כמה סבלת עם זאתי, האקסית שלך, וכשהתחלת לקבל ממנה מכתבים חתומים בליפסטיק, לא חשבתי פעמיים וזרקתי כל מכתב.

מתישהו קיבלת תזכורת לבדיקות שגרתיות אצל המוסכניק החרטטן שלך. סיפרת לי על השטויות שהוא אמר לך אז, שהוציא ממך איזה חמשת אלפים שקל, אז עדיף שלא היית מגיע אליו שוב לאותה הטעות פעמיים.

שלא נדבר .... אין טעם להזכיר את כל פלאיירי השטויות שחסכתי ממך.

למה אני מספר לך את זה?

כי קיבלת מכתב.... ששקלתי שאולי לא תרצה לשמוע, אבל אולי הפעם זה חשוב...

הודעה מהרופא של אבא שלך, שנשאר לו ממש מעט זמן, אולי 24 שעות. כדאי שתרוץ לפגוש אותו.

בייי..... היה נעים לדבר (מנופף תוך כדי שהבחור מתרחק בריצה).

 

 

 

נ.ב

תגובת המורה: הפתרון ליציאה היה טוב, טריקי. הבדיחות היו מתאימות לקהל (הכיתה), גראנד פינלה טוב.

נכתב על ידי חזותית , 14/1/2015 22:34   בקטגוריות קופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מונולוג בשתי דמויות


אשמח סעדתי עם בת זוגתי החדשה. המאורע התקיים בביתי. עמלתי והכנתי ירקות מאודים. מלכתחילה, עלה בראשי להוסיף שברי מוצרה. אבל המוצרלה בטח הייתה נשרפת לי וגם נראה לי שמיקה התחילה להיות טבעונית לאחרונה, אז יהיה עדיף שלא אוסיף דברים כאלו. גם ללא תוספת גבינה, רציתי להרשים אותה. על כן, הנחתי את מנת התפודים על גבי משטח ברונזה בעל פיתוחים אשר נעשו במו ידי לכבוד מאורע זה. ברגע שבחירת ליבי החדשה התדפקה על דלתי, תפסתי אותה חזק, כדי שתבין כמה התגעגעתי מאז המפגש הקודם שלנו. אפשר לסכם את הערב, שמהארוחה נהנתי, מהקינוח יותר. 

 

 

תרגיל כתיבת מונולוג שמשולב בין שתי דמויות שבנויות בתוך קטע אחד, מבלי שישימו לב מתי מתחלפת כל דמות. 

בחרתי בשתי הדמויות:

1. מישקה, קיבוצניק אלמן בן 72, עובד במסגריה של הקיבוץ ומפסל במתכת כתחביב. 

2. מרווה, תל אביבית רווקה וצמחונית בת 29, לומדת משהו אלטרנטיבית ומתה על חתולים.

נכתב על ידי חזותית , 14/1/2015 22:20   בקטגוריות קופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , ציורים ואיורים , גרפיקה ופוטושופ
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחזותית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חזותית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)